משוגעות אך לא יקרות כמו שחושבים: טיול בהפתעה בהונג קונג ומקאו

אתחיל עם זה שהונג קונג אמנם הייתה ברשימת היעדים שלי, אך ממש לא בראשה. חשבתי שאספיק להגיע להרבה יעדים אחרים לפני שאגיע אליה, אך "האדם מתכנן תוכניות, ואלוהים צוחק", לטוב ולרע. החיים זימנו לי בסוף ינואר הפתעה לא ממש צפויה בדמות טיסות הלוך ושוב זולות להחריד של חברת התעופה הסינית הינאן (Hainan Airlines) בשווי של 396 דולרים (1,430 ש"ח) לעיר שנז'ן שבסין. הקו היה חדש, מחיר הפתיחה שלו עמד בכלל על כ-500 דולרים אך לפתע הוצע מחיר חדש שאם לא הייתי לוקח אותו הייתי מתחרט על כך. פוסט סיכום טיול עם מ-ל-א תמונות.

שיטוט מהיר בגוגל מפות הראה ששנז'ן ממוקמת ממש על הגבול שבין סין ה"אמיתית" (מה שנקרא Mainland China) לבין הונג קונג, ולמעשה נסיעה קצרה מחברת מהאחת לשנייה (בין היתר רכבת שאורך נסיעתה כרבע שעה בלבד). המהלך הבא היה לבדוק את מזג האוויר בתאריכים שמצאתי, תחילת מרץ, כי בעוד שבאירופה מזג האוויר ברור לי, לגבי המזרח לא היה לי שמץ של מושג, ואפילו שם יש לכל אזור את העונה המומלצת שלו. 


הזמן הטוב ביותר להונג קונג הוא מאוקטובר לדצמבר משום שמזג האוויר שמשי והלחות לא גורמת לאובדן שפיות. הזמן השני הכי טוב הוא ממרץ לסוף מאי. בינגו, בדיוק מה שרציתי לקרוא. אמנם ככלל מזג האוויר בהונג קונג לא יציב ובכל זמן ניתן להיתקל בגשם לא צפוי או עננות שמסרבת להיעלם, אך לפחות אמור להיות בסדר. 

תפסתי את ההזדמנות בשתי ידיים והזמנתי את הטיסות באתר הרשמי של הינאן, חברת תעופה המדורגת במקום ה-8 בעולם בדירוג חברות התעופה הטובות ביותר בעולם (אל על אפילו לא בטופ 100 אם זה עוזר לכם לקבל פרופורציה). לא, המטוס הוא לא חיקוי סיני. צי מטוסי החברה כולל מטוסי איירבאס ובואינג חדשים ומתקדמים מתוצרת אירופה וארה"ב.

מה שאני יכול לומר לכם כבר עכשיו זה שהונג קונג היא מקום שלחלוטין אין דומה לו בשום מקום בעולם. היא התנגשות מתפרצת של מערב עם מזרח בזכות היותה מושבה בריטית עד 1997, ומעמדה המיוחד כאזור מנהלי מיוחד של סין הוא סטטוס מורכב ומבלבל מאוד שמגדיר את התנהלותה כמדינה עצמאית לחלוטין (מעבר הגבול בין סין לבין הונג קונג ממחיש זאת היטב) לצד כינון תרבות סינית שאי אפשר לחמוק ממנה. 

התמונה ממחישה היטב את האסוציאציה שעולה לרובנו כשאנו חושבים על הונג קונג

הונג קונג היא לא עיר מדינה כפי שחלקכם עשוי לחשוב. מדובר אמנם במדינה קטנה, אך יש בה שמורות טבע לכל דבר, כפרי דייגים וערים שונות. הונג קונג מחולקת למספר אזורים- האי הונג קונג (בו נמצא אזור סנטרל המרכזי והמפורסם), חצי האי קאולון (שם נמצאות נקודות רבות שאסור לפספס), הטריטוריות החדשות (אזור שמהווה את רוב שטחה של הונג קונג והוא כמעט ואינו מיושב), לנטאו (האי הגדול ביותר בהונג קונג אשר בו שוכנים שדה התעופה, הדיסנילנד, הבודהה הגדולה ועוד), והאיים החיצוניים של הונג קונג אשר ניתן להגיע אליהם רק באמצעות שיט. בשונה מסין הזולה, הונג קונג נחשבת למדינה היקרה ביותר בעולם, תואר שדי הרתיע אותי תחילה, אך בדיקה טיפה יותר מעמיקה הראתה לי שההוצאות היקרות באמת הן אלו של המקומיים (דהיינו מחירי הדירות, השכירות וכו'). עם זאת, ההוצאות שתייר מתמודד איתם, כגון תחבורה ציבורית, מלונות וכיו"ב הן ממש לא יקרות, אפילו זולות מאוד. 

וכך, עם ידע מאוד כללי כמו דרכי הגעה משנז'ן להונג קונג ומזג האוויר העונתי הלכתי על ההרפתקה הזו. טיול ראשון למזרח. 

במהלך הפוסט המפורט הדגשתי לנוחיותכם בבולד את האתרים, הכפרים והאטרקציות שביקרתי בהם במהלך הטיול שלי להונג קונג, מקאו וסין.

היום הראשון - 01/03 - הטיסה

הטיסה המריאה מטרמינל 3 בדיוק רב (12:10), ושובצתי בשורת מושבי יציאת החירום. פרט לעובדה שבמקרה חירום צרך לסייע לתפעל את הדלת, למושב היה אקסטרה מקום לרגליים. כנוסע לואו קוסט קבוע כל דבר שכלול בכרטיס בנוסף למושב הוא בגדר הפתעה נעימה ומשמחת. כך למשל שמחתי לגלות שצ'ק אין ניתן לבצע בשדה (להתרפק על כרטיסי טיסה קלאסיים שהודפסו בדלפק זה בכל זאת חוויה שאין דומה לה), וגם סדרי גודל הכבודה הכלולה בכרטיס האקונומי הכי בסיסי היה די מרגש- לטיסה ניתן להגיע עם מזוודה במשקל מקסימלי של 23 ק"ג, טרולי שלא מדדו את משקלו הן בישראל והן בסין ותיק גב. 

עם הישיבה במושב שלי התחלתי לחקור את סביבת המחייה שלי ל-10 השעות הקרובות. בחנתי את יכולת הכיסא להישען אחורנית ומצאתי שהזווית מעולה. בכל זאת, טיסה ארוכה ונחיתה ב-5 בבוקר בסין, ועל כן חשוב שאשן היטב. על כל מושב הונחה כרית (נוחה במיוחד), שמיכת פליז דקה ומחממת וערכת טיסה שכללה כיסוי עיניים, אטמי אוזניים, מברשת ומשחת שיניים וגרביים. בנפרד ועל פי בקשה ניתנות גם אוזניות שעדיף לא להסתמך עליהן, ונעלי בית כדי להרגיש הכי בבית בעולם. לכל מושב מסך משלו עם ערכת בידור מצוינת שכוללת משחקים, שירים, סרטים, סדרות, מדריכי וידאו על יעדי החברה וכמובן- מפת מסלול הטיסה עם נתונים כמו: כמה זמן נותר עד להגעה ליעד, כמה זמן עבר מאז ההמראה, מהי השעה ביעד וכו'. מה שחסר לי בטיסות הלואו קוסט זה לקבל פרופורציה של היכן אני נמצא במפה ביחס ליעד ולמקום שממנו המראתי. לכל מסך היה חיבור USB שמאפשר לנחות בסין עם 100% סוללה. חשוב לציין שבניגוד למה שהחברה טוענת, לא מוצע WIFI במהלך הטיסה, לא בחינם ולא בתשלום.

במהלך הטיסה מוגשות שתי ארוחות- צהריים ובוקר. עם ההמראה מחולקים תפריטים עם המנות שיוצעו. הבחירה אמנם לא גדולה משום שבכל זאת לא מדובר במסעדה, אך גם אנין טעם שכמוני מצא את עצמו. הארוחה מאוד הפתיעה אותי. היא הייתה טעימה לא ביחס לאוכל של מטוסים אלא טעימה, נקודה. אכלתי בהנאה מבלי להשאיר פירור. בלי קשר לארוחה, הדיילים עוברים ומציעים שתייה קלה מעת לעת, וכמובן שניתן לקרוא להם ולבקש עוד. 

הארוחה בטיסה מישראל כוללת הרבה מאוד מטעמים שמוכרים לנו לצד מנות סיניות חמות

חשוב לי לציין שבשונה מחברות התעופה האחרות, כאן הייתה הרגשה שצוות הדיילים והדיילות היה מסור כל כולו לטובת הנוסעים. נכון, ברוב החברות תיענו בחיוב למה שתבקשו כי זה בכל זאת תפקידם של הדיילים. עם זאת ישנו וייב מתנשא במידה מסוימת מצד דיילים בחברות האירופאיות והאמריקניות שלא עובר אצלי בצורה נעימה. אתם בכל זאת מלצרים אוויריים ולא הסגנים של אלוהים, קצת פרופורציות. דיילי הינאן היו צנועים מאוד, אדיבים והטיבו לחייך חיוך אמיתי וכן לגמרי.

לא אשקר אם אומר שחששתי מאורך הטיסה. מאז 2011, כשטסתי לארה"ב, לא הייתה לי טיסה כה ארוכה- 10 שעות. חששתי מזה והכנתי את עצמי בהתאם עם סדרות וסרטים שהורדתי לטלפון. בפועל, צפיתי ב-3 פרקים לאורך כל הטיסה. לאורך רוב הטיסה ישנתי או אכלתי. השד התגלה כלא נוראי בכלל, אפילו די נחמד. כל המעטפת שהינאן סיפקה לחווית הטיסה הותירה טעם טוב מאוד, ולחלוטין הבנתי מדוע יש לה מקום ברשימת 10 חברות התעופה הטובות ביותר בעולם. 

היום השני- 02/03 - אזור סנטרל, פארק הונג קונג, ויקטוריה פיק ומקדש מאן מו

נחתתי בשעה 4:00, שעה לפני זמן הנחיתה המתוכנן. מצוין, שעה פחות במטוס ויותר בהונג קונג. עם הנחיתה שאטל לקח אותנו לטרמינל עצמו ושם עברתי ביקורת דרכונים. זו לא אגדה אורבנית, בסין אכן כל הרשתות החברתיות שאנחנו מכירים חסומות. על מנת לעדכן את הבית שנחתתי, הפעלתי אפליקציית VPN שהורדתי מראש בבית (ממליץ על Turbo VPN החינמית), אשר בזכותה יכולתי להשתמש בוואטסאפ, באינסטגרם ובפייסבוק. בביקורת הדרכונים יש למלא בכתב יד טופס כניסה צהבהב בדומה לטופס שממלאים בכניסה לבריטניה. בטופס ממלאים פרטים בסיסיים כמו שם מלא, מספר הטיסה, כתובת שהייה בסין, מטרת הנסיעה ועוד. עם הטופס ניגשים לביקורת אשר במהלכה מניחים את האצבעות על המסך לשם נתינת טביעות אצבע של כל 10 האצבעות. אחר כך אספתי את המזוודה ולפני שמגיעים לקבלת הפנים עברתי ב"Nothing to declare" שלא ממש מבוסס על אמון בנוסעים שכן כל הנוסעים מתבקשים להכניס את כל התיקים למסוע שיקוף. 

עם ההגעה לאולם קבלת הפנים, 4:40 בבוקר, עטו עליי 20 נהגי מוניות שלא יודעים מילה באנגלית מלבד "Taxi". לא הייתי צריך לשלוף נהג מהכובע משום שאת ענייני הנסיעות סגרתי מראש עוד בארץ. בכל זאת, להתחיל לטפל בדברים שכאלו כמו מעבר מסין להונג קונג בארבע לפנות בוקר זה די לא אחראי. את ההסעה הזמנתי בחברת Trans Island Limousine, אחת מחברות ההסעה הגדולות והמובילות ביותר בהונג קונג. החברה מציעה שירות הסעות בין הונג קונג לסין בעלות של כ-130 דולר הונג קונגי לאדם (כ-65 ש"ח), מחיר שווה לחלוטין בהינתן שמדובר בנסיעה לא קצרצרה. הרכבת המהירה משנז'ן להונג קונג הייתה פחות רלוונטית משום שהרכבת הראשונה יוצאת ב-6:40, ובמקום לחכות כמעט 3 שעות לרכבת כבר עדיף לנסוע באוטובוס או במונית. 

ניגשתי לדלפק שלהם אחרי אולם קבלת הפנים ופגשתי את עובדת הדלפק, שלא יודעת אפילו מילה באנגלית. היה לי ברור שלסינים אין ממש אנגלית, אבל מודה שהייתי די בשוק כשגיליתי שאפילו מילים בסיסיות ביותר העובדת לא מכירה. התקשורת הייתה באמצעות תמונה שלי שהיא הציגה לי מהטלפון שלה (לא החלטתי האם זה היה יותר קריפי או יותר מצחיק שכן התמונות הושגו מהאינסטגרם שלי) ובאמצעות תוכנת תרגום ממנדרינית לאנגלית והפוך. 

היא ליוותה אותי אל המיני בוס שנסע כחצי שעה עד שהגיע למעבר הגבול Fuitan שבין סין לבין הונג קונג. מדובר במעבר גבול מיני רבים שבין שנז'ן (סין) לבין הונג קונג, אך הנוהל בכולם זהה.

על מנת לבצע מעבר בין סין להונג קונג (והפוך) יש לבצע ביקורות דרכונים סינית והונג-קונגית נפרדות המתבצעות בזו אחר זו. מדובר בטרמינל הדומה מאוד לשדה תעופה באופן ההתנהלות בו שכן מבצעים ביקורת דרכונים ושיקוף כבודה. בשונה מהביקורת של הונג קונג, לביקורת של סין חובה להגיע עם כל המזוודות והתיקים, כי אחרי ביקורת הדרכונים הן מועברות בשיקוף נוסף שבודק שאכן יש "Nothing to declare". אחרי המעבר בביקורת הדרכונים של סין לקחתי שאטל (כלול בחינם) של 4 דק' נסיעה לטרמינל של הונג קונג, שם גם כן מבצעים ביקורת דרכונים, אלא ששם כבר יודעים אנגלית. אנחת רווחה.

גם שם מילאתי טופס שכלל פרטים דומים לזה של הטופס הסיני, ובדלפק הביקורת קיבלתי פתק קטנטן שנאמר לי שיש לשמור עליו ולהגישו בעת היציאה מהונג קונג. מדובר בפתק המהווה תחליף לחותמת, בדיוק כמו הפתק שנותנים בנתב"ג במקום לחתום על הדרכון. משם יצאתי מהטרמינל והלכתי לרציף האוטובוסים אשר ממנו יש ל-Trans Island Limousine אוטובוסים למספר מיקומים שונים בהונג קונג. מדובר באוטובוס הדומה במתכונתו ל-National Express בלונדון. יש מספר קווים המגיעים ליעדים שונים בעיר, ופשוט בוחרים באוטובוס עם היעד הרלוונטי. תדירות האוטובוסים כרבע שעה עד 20 דק'.

הכרטיס של Trans Island Limousine. יש לשמור עליו עד העלייה
 על האוטובוס להונג קונג

היעד הרלוונטי שלי היה Wan Chai, אזור מרכזי באי הונג קונג, זאת משום שהמלון שלי ל-2 הלילות הראשונים היה OZO Wesley, והוא ממוקם כ-5 דק' הליכה מנקודת ההורדה. המלון עצמו הוא ברמת 4 כוכבים אשר בו שוהים בעיקר אנשי עסקים שרוצים ללון קרוב מאוד לאזור הסנטרל, שם נמצא המרכז הפיננסי של הונג קונג. מדובר במיקום אידאלי הקרוב מאוד לכל תשתיות התחבורה הציבורית. המלון ממוקם במרחק של כ-450 מטרים משתי תחנות רכבת תחתית שונות, Admiralty ו-Wan Chai, חמש דק' הליכה מקניון Pacific Place וכקילומטר מקניון טיימס סקוור הענק. 

הנסיעה ל-Wan Chai ארכה כחצי שעה מהגבול בין סין לבין הונג קונג והתבצעה בצד שמאל של הכביש. כן, כן, בהונג קונג נוהגים הפוך בעוד שהנהג יושב בכיסא הימני, וזאת בזכות בריטניה אשר שלטה בהונג קונג עד 1997 (במעברי החצייה כתוב על הכביש לאיזה צד להסתכל לטובת אלו שאינם רגילים, ממש כמו בלונדון). עם ההגעה מיד הלכתי אל המלון על מנת להשאיר את כל חפציי בשמירת חפצים.

מזג האוויר היה חם, 24 מעלות. 24 מעלות בהונג קונג מרגישות כמו 30 בארץ, ולמרות שמזג האוויר בתחילת הטיול ניבא טיול שכולו גשם בלתי נגמר, מזג האוויר הלא יציב בהונג קונג היה שונה לגמרי, ונוכחתי לגלות שכמעט כל יום היה חם ולא גשום (שילוב של חום וגשם זה דבר מקובל). יתרה מזאת, תחזית מזג האוויר לא ידעה לנבא בערב מה יהיה מזג האוויר למחרת בבוקר, וזה שיחק לטובתנו לגמרי כי התחזית הייתה רעה ממה שהיה בפועל.

אחרי ההתמקמות הלכתי לקנות סים מקומי ב-Seven Eleven, שהיא ממש כמו המקבילה ל-AM:PM של ת"א. יש לה פריסה של אלפי חנויות ברחבי הונג קונג, ופשוט אי אפשר להתחמק ממנה. בכל סניף מוצעים מספר סוגי כרטיסי סים בהתאם לכמות הג'יגה לגלישה ולמספר הימים. אני קניתי ב-88 דולרים הונג קונגיים (כ-44 ש"ח) סים ל-5 ימים עם גלישה בהיקף של עד 3 ג'יגה. משם הלכתי עוד כמה דק' עד לתחנת הרכבת התחתית Admiralty, זאת על מנת להנפיק את כרטיס התחבורה הציבורית. 

הדרך מהמלון לתחנת ה-MTR

הסבר על התחבורה הציבורית בהונג קונג ועל כרטיס האוקטופוס

מערכת הרכבות התחתיות של הונג קונג נקראת MTR, לא מטרו, לא סאבווי ולא טיוב. הנסיעות ב-MTR הן זולות למדי, וסדר הגודל הוא כ-2-7 ש"ח בהתאם למרחק. מעבר ל-MTR המפותח מאוד של הונג קונג, כל המדינה מרושתת באוטובוסים רבים שיביאו אתכם לכל נקודה שתרצו בקלות, במהירות ומבלי להמתין כמעט בכלל לתחב"ץ. האוטובוסים הם דו קומתיים, ממש כמו בלונדון, ומעבר להם תוכלו גם לנסוע בקווי הטראם השונים. כל ההתנהלות של התמצאות עם התחבורה הציבורית ביצעתי באמצעות אפליקציית מוביט (Moovit) המצוינת והמעודכנת שהציעה בכל רגע דרכי הגעה שונים ליעדים שלי מהמיקום הנוכחי, תוך ציון זמני המתנה בלייב. 

שוב, כמו בלונדון, גם בהונג קונג יש כרטיס תחבורה ציבורית עשוי פלסטיק, רק שכאן הוא נקרא אוקטופוס (Octopus). כל תייר שמגיע להונג קונג משתמש בכרטיס כזה מהסיבה הפשוטה שהוא הכי נוח שיש, וגם משום שבאוטובוסים לא תקבלו עודף אם לא יהיה לכם את הסכום המדויק של עלות הנסיעה. הכרטיס מאפשר תשלום מדויק של עלות הנסיעה.

מדובר בכרטיס שהוא מעין רב קו ובו ערך צבור המשמש לנסיעות בכל התחבורה הציבורית, לרבות ה-MTR, הטראמים והאוטובוסים של כלל חברות התחבורה. ההנפקה מתאפשרת בכל תחנת MTR ורק בעמדת שירות לקוחות. ישנו תשלום של 50 HKD (דולר הונג קונגי) וחובת טעינה ראשונית בסך 100 HKD. בסוף שהייתכם בהונג קונג תוכלו להחזיר את הכרטיס גם כן בעמדת שירות לקוחות בכל תחנה ולקבל ה-50 HKD ששילמתם בעת ההנפקה מינוס 9 HKD שהם דמי החזרה שנלקחים, וכמובן גם תקבלו בחזרה את הערך הצבור שנותר לכם על הכרטיס כך שאל דאגה אם לא תסיימו את כל הערך הצבור. 

את הכרטיס ניתן לטעון בכל תחנת MTR, כמו גם בסניפי Seven Eleven. בתחנות ה-MTR ישנן מכונות טעינה שמקבלות רק שטרות של 50 ו-100 HKD, וחובה להטעין בכל פעם במינימום 50 HKD ובמזומן בלבד! אם יש לכם 50 HKD שלא כשטר אלא למשל כשתי שטרות של 20 ושטר של 10 תוכלו להטעין בעמדת שירות לקוחות בקלות. לרוב אין כלל תור בעמדות הללו כך שזה מאוד מהיר. מה שיפה באוקטופוס הוא שמעבר לתשלום על תחבורה ציבורית ניתן לרכוש באמצעותו גם בכלל סניפי Seven Eleven, מקדונל'דס, סטארבאקס ועוד כאמצעי תשלום לכל דבר. התשלום פשוט מאוד יורד מהערך הצבור בכרטיס.

לאחר הנפקת הכרטיס המשכתי ל-Hong Kong Park, פארק ציבורי הממוקם באזור סנטרל כאמור. שטחו של הפארק כ-80 דונמים, וממוקמים בו מספר מבנים ואתרים בולטים, כמו בית פלגסטאף אשר הוקם במאה ה-19 ומשמש כעת כמוזיאון לכלי תה ובית וייבל (Wavell House) אשר שימש למגורי קצינים בריטים נשואים וכיום משמש כמרכז צפרות. בפארק עצמו ממוקמים גן הציפורים אדוארד יוד וחממה המציגה תערוכות פרחים מתחלפות. מעבר לכך, המקום הפוטוגני ביותר שמצאתי בפארק היה האגם הדי קטנטן אשר לצדו משתקפים באותו פריים גורדי שחקים רבים, מה שמציג בתמונה אחת טבע לצד אורבניות. מדובר במעין הגרסא המקומית לסנטרל פארק, וההליכה מהנה מאוד.

פארק הונג קונג. הסנטרל פארק של המזרח

אחרי השוטטות בפארק המשכתי לכיוון הסוהו. כן, בדיוק אותו שם של האזורים המפורסמים בלונדון ובניו יורק, וגם כאן מדובר במרכז העניינים. בסוהו ישנו אזור הבילויים Lan Kwai Fong המפורסם אשר בו מאות ברים, מסעדות ומועדונים המתמלאים מדי ערב בתיירים ובאנשי עסקים הגרים בהונג קונג, ובעיקר בסופי השבוע המתאפיינים כתוססים במיוחד משום שהאזור נסגר לתנועת כלי רכב. הלכתי רגלית עד שהגעתי לרחוב Queen's Road אשר מאוד הזכיר לי את אזור הטיימס סקוור בניו יורק. הרחוב מוצף באנשים גם בימי חול ויש בו הרבה מאוד חנויות של מותגים בינלאומיים כמו אדידס, זארה ועוד, וכלל הבניינים לאורך הרחוב הם גורדי שחקים עצומי מימדים. המחירים בחנויות יקרים מאוד, ואפילו H&M וגאפ העממיות יותר נמצאו יקרות באופן מוגזם.

ה"טיימס סקוור" של הונג קונג

סוהו, הממוקם באזור סנטרל, מאופיין כמאוד לא מישורי משום שהוא מטפס מגובה פני הים על פני ההרים. ישנם הפרשי גבהים וההליכה לא הכי פשוטה, ועל כן התניידתי כמו רבים אחרים ב-Mid-Levels Escalators, גימיק מגניב וחינמי שכולל 20 גרמי מדרגות נעות באורך כולל של כ-800 מטרים המחברות בין החלק התחתון של הסנטרל לחלקים העליונים יותר. מדובר באמצעי התניידות לכל דבר, ומדי יום משתמשים בהן כ-40,000 בני אדם. 

רחוב טיפוסי בסוהו

באמצעות המדרגות הנעות הגעתי ל"קומת הרחוב" של מקדש מאן מו (Man Mo Temple), המוקדש לאל הספרות מאן טאי (文帝) ולאל המלחמה מו טאי (武帝). סגנון הבנייה הוא סיני קלאסי, וגם חלליו הפנימיים של המקדש יפהפיים מאוד. על פי אמונה הסינים מבעירים מקלות עץ רבים כך שאם יש לכם בעיות נשימה מומלץ להיערך בהתאם, לתזמן ביקור קצר בפנים או לצערי להימנע מלהיכנס.

פנים המקדש

בשלב זה של היום החל הג'ט לג לתת אותותיו ומרגע לרגע היה לי קשה יותר ויותר לשמור על עיניי פקוחות. על כן, אחרי הביקור במקדש לקחתי אוטובוס ישיר מהמקדש ישירות אל המלון ושילמתי לראשונה באמצעות האוקטופוס. הייתה זו שעת צהריים מוקדמת מאוד, וביצעתי צ'ק אין לחדר שקיבלתי בקומה ה-14 עם נוף לעיר, של גורדי שחקים סמוכים. החדר היה בעיצוב כה נעים ורגוע, וזה תרם מאוד להירדמות. לפני שנרדמתי הזמנתי באמצעות אפליקציית מקדונלד'ס של הונג קונג משלוח של ארוחה לחדר. משום מה מהיר זה לא היה, והאפליקציה הציגה המתנה של כשעה עד להגעת המשלוח. נו טוב, אנצל את הזמן הזה לנמנום. כעבור שעה של נמנום התקשרו אליי מהקבלה לבשר שהמשלוח הגיע, וירדתי ללובי על מנת לשלם ולקחת את המשלוח. הייתי כל כך עייף ורציתי להמשיך לישון, שלראשונה בחיי התבאסתי שאוכל הגיע. אכלתי את הארוחה כשאני במוד של חצי זומבי ואחר כך המשכתי לנמנם עד 16:00. 

החדר שלי. מינימליסטי ועם זאת ביתי. קרדיט: שירן כצנלסון

ב-16:00 התעוררתי על מנת ללכת לאטרקציה מספר 1 של הונג קונג, התצפית המפורסמת ביותר בעולם, הויקטוריה פיק. התצפית משקיפה מהנקודה הגבוהה בהונג קונג אל עבר גורדי השחקים של אזור סנטרל באי הונג, לנמל ויקטוריה ולחצי האי קאולון וגורדי שחקיו הרבים. ההגעה אל התצפית אפשרית באמצעות מונית, אוטובוס או הדרך המפורסמת ביותר- הויקטוריה טראם, הטראם בעל זוית שיפוע נסיעה החדה בעולם. למרות שאוטובוס או מונית הם דרכי הגעה החוסכות זמן רב, במיוחד בסופי שבוע (היה זה יום שבת), הייתי מוכרח לעשות את הדרך בטראם לפחות בכיוון אחד, והעדפתי את העלייה על פני הירידה משום שתכננתי לרדת אחרי השקיעה, בחושך, ואז החוויה די חסרת פואנטה. על מנת לעלות עם הטראם הגעתי באוטובוס מהמלון אל הטרמינל התחתון הממוקם בסמוך לפארק הונג קונג. על מנת לאתר את המיקום כתבו בגוגל The Peak Tram Lower Terminus. מומלץ מאוד לרכוש כרטיס מראש על מנת לקצר את זמן ההמתנה באופן משמעותי! טיפ נוסף וקריטי אף יותר הוא להגיע לכאן ביום עם ראות טובה, שכן הגעה ביום ערפילי או גשום היא מיותרת לחלוטין משום שלא תוכלו להתרשם מהנוף כמעט בכלל. לצערנו, להונג קונג הרבה מאוד (!) ימים מעוננים, מעורפלים וגשומים ועל כן היו גמישים לשנות את יום ההגעה לויקטוריה פיק.

הטראם מבפנים. תור גדול לצד קיבולת לא גדולה בכל נסיעה

הנסיעה בטראם ארכה כשש דק' ובסופה ירדתי בטרמינל העליון. מהטרמינל ניתן ללכת לדרך לוגארד (Lugard Road) וליהנות מתצפית בחינם. אם תרצו להגיע לתצפית גבוהה אף יותר, שקלו להיכנס ל-Sky Terrace 428. כשמה כן היא, מרפסת גבוהה אשר נשקף ממנה נוף די דומה לזה שמדרך לוגארד. הכניסה אל הטראסה אינה חינמית וכרוכה בתשלום, והיא נמצאת בקומה העליונה של מרכז מבקרים עצום הנפרש על פני מספר קומות ובו הרבה מלכודות תיירים כמו חנויות מזכרות, מסעדות יקרות וגם מוזיאון מאדאם טוסו. על מנת להגיע לטראסה תצטרכו לצלוח את מרכז הקניות הזה, אך כמה שהנוף שווה את זה.

את ההגעה שלי לויקטוריה פיק תזמנתי כך שאצלם את הנוף ממנה גם באור יום וגם עם רדת החשיכה, כשכל גורדי השחקים מוארים באופן יפהפייה. אני לא היחיד שחשב על התזמון הזה, והשעות הסמוכות לשקיעה נחשבות עמוסות במיוחד, ובכל זאת לא מגיעים לכאן בכל יום ולכן העומס וההמתנה שווים את זה. על מנת לתזמן את הגעתכם, בדקו באיזו שעה מתחילה השקיעה משום שמדי עונה השקיעה מתרחשת בשעה שונה. בחודש מרץ השקיעה מתחילה ב-18:26, והעלטה יורדת לגמרי בסביבות 19:00. 

עוד לא החלטתי מה הולם ומחמיא יותר להונג קונג- האור או החושך. הנוף מהויקטוריה פיק היה יפהפייה כל כך הן ביום והן עם רדת החשיכה, והמראות היו פשוט בלתי נשכחים. 

הנוף האייקוני מויקטוריה פיק. אז מה יפה יותר- יום או לילה?

אחרי שסיימתי לצלם ולהצטלם, תכננתי לרדת עם הטראם בחזרה למטה אך התור העצום של כל המבקרים שהגיעו אף הם לחזות בנוף לפני ואחרי השקיעה היה יותר מדי בשבילי, והעייפות מהג'ט לג הכניעה- לוקחים מונית למלון. השד הזה שנקרא מונית הוא לא נורא בכלל. אמנם המוניות הסדירות ביקשו 200 דולרים, אך ה-UBER בהונג קונג חי ופועם, ובמחירים זולים ברמות. המחיר לנסיעה מהויקטוריה פיק בשעת עומס בסופ"ש אל המלון, מרחק של 9 ק"מ, היה 40 ש"ח בלבד, שהתחלקו ביני לבין שותפתי לכדי 20 ש"ח לאדם. האפליקציה אף מאפשרת לחלוק דרכה את עלות הנסיעה עם נוסעים אחרים (אם יש), והממשק פשוט מאוד. בעלות של 20 ש"ח ותוך רבע שעה כבר הייתי בכניסה למלון במקום בחלק הראשון של התור הארוך לטרמינל התחתון של הטראם (שגם ממנו הייתי צריך לקחת אוטובוס אל המלון).

בשעה 21:00 כבר שקעתי לשינה עמוקה שתסדיר את הג'ט לג.

היום השלישי - 03/03 - מסלול ה-Dragon's Back, הבניין המצולם ביותר בעולם, מצעד חגיגי בסגנון סיני ושוק הנשים

בבוקר זה קמתי רענן לגמרי אחרי שינה שסגרה את עניין הג'ט לג לחלוטין, וכמה שהמיטה ב-OZO Wesley הייתה נוחה. כדי לפתוח היטב את היום אכלתי ארוחת בוקר בקומה הראשונה של המלון, שהמבחר בה הוא לא נגמר. פירות מכל הסוגים, גם כאלו שאין לנו כאן, פנקייקים, לחמים, בגטים, קרואסונים ואפילו דים סאם ואורז. 

לאחר ארוחת הבוקר, פנייי יועדו למסלול ה-Dragon's Back, גב הדרקון בתרגום מופשט. מי אמר שהונג קונג זה רק גורדי שחקים בלתי נגמרים האחד אחרי השני? מסלול 'גב הדרקון' הוכתר על ידי מגזין TIME הנחשב כמסלול ההליכה האורבני הטוב באסיה. התואר לא ממש מדויק, משום שבשום שלב במסלול אין רואים ולו בניין או אפילו בית נמוך קומה אחד. המסלול כולו נמצא על גבי רכס הרים מיוער היטב בחלק הדרומי של האי הונג קונג ומשקיף על הים הסיני הדרומי ועל האיים הסמוכים. אין אורך מוגדר למסלול משום שהוא מתפצל וניתן לבחור במסלול הקצר או ללכת על הארוכים יותר, אך ככלל הוא סלול היטב, ההליכה אינה קשה ונופי הים והאיים מלווים את המטיילים לאורך חלק גדול של ההליכה. בכל אופן, הזמן המינימאלי הוא כשעתיים. 

על מנת להגיע לשם, עליתי בתחנת ה-MTR, בשם Wan Chai ונסעתי כרבע שעה עד לתחנת Shau Kei Wan. תחנות MTR נוטות להיות די גדולות, ועל כן ישנן מספר יציאות מכל תחנה. כל יציאה מובילה לכיוון אחר ולנקודות יעד שונות. עם ירידתי בתחנת Shau Kei Wan יצאתי מיציאה A3, אשר יוצאת ישירות אל מסוף אוטובוסים אשר ממנו עליתי על קו 9 היוצא בתדירות של כל 10 דק'. באוטובוס נסעתי עד לתחנת To Tei Wan, כרבע שעה נסיעה (7 תחנות), שם ירדתי עם מטיילים נוספים. על מנת לעקוב אחר התחנות השתמשתי באפליקציית מוביט שהציגה בלייב כמה תחנות נותרו עד ליעד שלי וצלצלה כאשר התחנה הבאה הייתה היעד. 


תחילת המסלול נמצאת ממש בסמוך לתחנת האוטובוס ועם הירידה מיד נתקלתי בשלט עץ בצורת חץ המחובר לקרקע ועליו כתוב Dragon's Back וההליכה שיש לעשות עד לתחילת המסלול (עלייה של שעה). העלייה הייתה די תלולה ועם זאת לא קשה משום שהייתה סלולה היטב ועם מדרגות בחלקים רבים, ובנוסף לאלה גם היו נקודות עצירה נעימות ולא מעטות. במהלך העלייה מפנים את הגב אל הנוף משום שמבצעים עליה, ולכן הקפידו כמוני לסובב את הראש מדי פעם, להשתגע מהנוף וגם לתעד עם המצלמה.

מימין: שלט העץ ליד תחנת האוטובוס. משמאל: ניתן להתרשם שהמסלול סלול היטב, ואם תסתובבו את גבכם תוכלו לפגוש בנוף הזה.

אחרי שעה של עלייה היא נגמרה סוף כל סוף ונשקף נוף פתוח ומלא להרים, לים ולכפר Shek O וחוף הים הזהוב שלו. בשלב הזה חלק רב מהזיכרון של הטלפון שלי נתפס על ידי תמונות שלא הפסקתי לצלם. בנוסף, באותה העת מזג האוויר החל להיות גשום, והוא המשיך כך עד סוף המסלול עם הרבה און-אנד-אוף. 

בטח לא ככה דמיינתם את הונג קונג, נכון?

בשלב הזה עקבתי אחר השלטים בעקבות המסלול הקצר ביותר במקום המסלול לחוף הים משום שמזג האוויר מנע ממני מלהתרחץ בחוף הזהוב של Shek O. חוף ים זה נחשב ליחסית "נקי" מבין חופי הים של הונג קונג הנחשבים די מזוהמים ופחות ראויים לרחצה. הדרך הקצרה בה הלכתי הייתה מיוערת מאוד, מה ששימש כמעין מטריה מפני השמיים הפתוחים, ועברה דרך נחל שביום יפה וודאי הייתי טובל בו את רגליי. 

מבלי להרגיש סיימתי את המסלול, הלכתי כ-4 דק' אל הכביש אשר שם מוקמה לה תחנת אוטובוס שהובילה אותי באמצעות אותו קו 9 בחזרה לתחנת התחתית Shau Kei Wan. כאשר ירדתי מהאוטובוס עליתי על ה-MTR ונסעתי 2 תחנות אל תחנת Tai Koo. החל מרגע זה השמש הגיחה ולא עזבה עד השקיעה, והעננות והגשם נעלמו כלא היו. יצאתי ביציאה B ותוך 4 דק' הגעתי אל הבניין הכי מצולם בעולם, לפחות באינסטגרם, הפרויקט הגרנדיוזי Yick Cheong Building. מדובר בבניין עצום בגובהו המתפרס בצורת ח'. מדובר בביקור חובה למי שמתחזק חשבון אינסטגרם. משהו בארכיטקטורה שלו, בצורה ובצבעים הפכו אותו לגן עדן לצלמים. מודה שהיה לי לא הכי קל למצוא את הבניין משום שהספוט המפורסם שממנו מצלמים אותו נמצא במעין רחבה צרה במיוחד שנכנסים אליה מהרחוב הראשי King's Road. 

ממחיש היטב את המחייה הצפופה של הונג קונג הקטנה למיליוני תושביה

את החלק הזה של היום השלמתי מוקדם משציפיתי, ואת חלל הזמן שנוצר מילאתי בקניון האלקטרוניקה (Wan Chai Computer Centre). כדי להגיע אליו נסעתי ב-MTR עד לתחנת Wan Chai, זו שסמוכה למלון שלי. יציאה A4 מובילה ישירות אל הקניון בן 5 הקומות אשר בו חנויות רבות שכולן מוכרות מוצרי אלקטרוניקה בלבד ומכל הסוגים- מצלמות, טלפונים, רחפנים ומוצרים נלווים בלתי נגמרים. משום שכינו אותו באינטרנט "שוק" די חששתי בהתחלה לרכוש מוצרים והטלתי ספק בהיותם מקוריים, אך המוכרים לא מרמים. יש להם גם מזה וגם מזה והם אומרים את זה באופן ברור וגלוי. כאשר לא התרשמתי מהמחיר של המוצר המקורי המוכרים נטו להציע לי את הזיוף שלו במחיר שווה יותר. האם כדאי? זה מאוד תלוי במוצר, באיכות הזיוף, במחירו וגם בפער בינו לבין המוצר המקורי. ממליץ לשוטט ולא לעצור ולרכוש הכל בחנות הראשונה כי הסחורות הנמכרות זהות ועל כן בצעו השוואה. כאן לא נהוג ממש להתמקח והמחיר המוצע הוא המחיר הסופי, אך ישנם מוכרים שיחששו לאבד קונה פוטנציאלי ויהיו מוכנים להוריד את המחיר כדי לדוג אתכם. האם המחירים שווים? זה מאוד תלוי במוצר, ומכשירים רציניים כמו רחפן או טלפון לא הייתי קונה כי באילת המחירים דומים וגם האחריות קריטית בעיניי. מוצרים נלווים כמו כרטיסי זיכרון, פילמים למצלמות וכו' ניתן גם ניתן לרכוש במחירים הוגנים ומבלי לחשוש.

קומה אחת של הקניון הספיקה ומשם הלכתי לאכול ארוחת צהריים ברשת המסעדות המקומית Tsui Wah לה 26 סניפים הפתוחים 24/7, וממש כמו בנאפיס גם כאן ישנם תפריטים עם כמות מנות בלתי נגמרת. המטבח עצמו מקומי, האוכל מוגש מהר והמחירים מאוד (!) נוחים. מחיר ממוצע של מנה עומד על 22 ש"ח, ועל שתייה תוסיפו 12 ש"ח. אני רציתי להסתפק במים וקיבלתי כוס מים חמים. כן, נהוג להגיש ולשתות מים חמים משום מה. בחירת המנה שלי לא הייתה מוצלחת במיוחד, אבל יש כל כך הרבה מנות כך שכל אחד יכול למצוא את עצמו. מי שירצה ללכת ALL IN יבחר במנות מקומיות ומי שיעדיף ללכת על בטוח יבחר במנות היותר מערביות. 

לפני שהמשכתי את היום קפצתי דקה לחדר כדי לרוקן את התיק מחפצים כבדים שאין בהם צורך כמו מצלמה ורחפן. מיד אחר כך פניי יועדו למצעד Tai Kok Tsui Temple Fair, אשר מתרחש פעם בשנה, נפרש לאורך יום שלם עם חגיגות בלתי נגמרות והתקיים זה השנה ה-15. המצעד מזכיר למי שהונג קונג תעתעה בו שהוא במערב שהוא לגמרי במזרח, בסין אבל באותו הזמן גם לא ממש. המצעד מוקדש ל"הונג שינג", אל הים הנערץ על ידי דייגים רבים בכפרים הדרומיים של סין. הוא היה ידוע כמלך הים הדרומי, והאגדה מספרת שהוא הלך לעולמו בטרם עת ועל כן החליטו לבנות לזכרו מקדש בכדי לשמר את רוחו בתקווה שימשיך להביא להם מזל וגם הגנה מן הים המתעתע. למצעד אתר אינטרנט משלו ועברתי על הלו"ז שמופיע בו היטב על מנת להגיע בזמן לחלקים המרגשים והמעניינים יותר. מה שמעניין גם מודגש בלו"ז באתר, והם צעדת הפתיחה הגדולה ב-11:30, מופע 18 האריות ב-15:30 והמופע המסכם ב-20:45. לא מצאתי מידע באינטרנט בעברית, וגם שאלות בקבוצה בינלאומית של הונג קונג בפייסבוק לא סיפקה תשובה לשאלה איזה חלק של היום הכי מעניין. לאחר יצירת קשר באתר נאמר לי שמופע האריות ב-15:30 הוא המומלץ וסביב זה תוכנן אותו היום.

הלכתי 5 דק' ל-MTR לתחנת Admiralty ונסעתי בקו הכחול לתחנת Mong Kok, הממוקמת בחצי האי קאולון. יצאתי ביציאה A2, הלכתי כ-10 דק' לאורך רחוב Mong Kok Road ולבסוף הגעתי (הכתובת המדויקת היא 45 Fuk Tsun St, Tai Kok Tsui, Hong Kong). מסתבר שדייקנים שם מאוד, משום שפספסתי את המופע. התאכזבתי מעט אך הנחתי את זה מאחור משום שהאווירה שם הייתה כל כך יפה שמספיק היה פשוט להתהלך שם ולתת לעיניים ליהנות. הכניסה לאזור המצעד החל בשער יפה בסגנון סיני שניתן לראות דומים לו בכל צ'יינה טאון, ובכל זאת זה היה מהמם. מהשער נכנסים למתחם החגיגות הסגור לתנועת כלי רכב. דוכנים נפרסו לאורך שני צדי הכביש התחום ובהם נמכרו שבשבות, מוצרי אמנות בתוצרת יד, אוכל מקומי ועוד. בהמשך הגעתי אל הבמה המרכזית ובה מופעים מתחלפים לאורך כל היום של זמרים, אקרובטים ועוד. אחרי הבמה המרכזית היו עוד דוכנים רבים שמכרו מוצרים שונים ומגוונים. בגדול, לא ביליתי שם מעבר לשעה אחת אבל זה היה כל כך כיף ומסורתי. בדיוק כפי שכתבתי, הונג קונג כל כך מודרנית ומערבית שאפשר לשכוח לרגע שאתה נמצא בכלל במזרח הרחוק, והאירוע היה מקושט ומאורגן בטוב טעם ובסגנון סיני קלאסי, מה שבהחלט נתן את ההרגשה של תרבות עתיקה רחוקה וזרה.

כמה חגיגי וצבעוני. חגיגה סינית מפתיעה ומרהיבה.

אחרי אותה שעה הלכתי בחזרה לכיוון תחנת Mong Kok כרבע שעה על מנת לטייל בשווקים. השוק הראשון נקבע בהיגיון בהתאם למסלול והוא שוק דגי הזהב, Goldfish Market. לא מדובר בשוק קלאסי עם דוכנים אלא אזור שיש בו פשוט ריכוז גדול מאוד של חנויות המוכרות דגים (לא רק זהב) בשקיות רבות התלויות על קירות החנויות, אקווריומים, אוכל לדגים ואפילו צבים קטנים, ננסיים ומצועצעים שלא ייאמן שישנם זעירים כאלו. החנויות הללו אמנם מצטלמות יפה, אך רחמיי על הדגים האומללים שמוחזקים בשקיות כה קטנות וחסרות אוויר במקרה הרע או באקווריומים אך בכמות גדולה ובצפיפות לא הגיונית. כנ"ל לגבי הצבים המסכנים והחמודים. אני לא צמחוני או טבעוני, אבל היה קשה למחשבות על צער על תנאי החזקתם שלא לצוץ. 

אופן מכירת הדגים המזעזעת הפכה את המקום לאייקוני כל כך

משם המשכתי ממש דקות מעטות דרומה אל שוק הנשים, Ladies Market. מדובר בשוק שהוא גן עדן ולא רק לנשים על אף שמו. זהו שוק גדול ובו מחירי מציאה של ממש עם חיקויים של המותגים הכי גדולים לנעליים, ביגוד, משקפי שמש, תכשיטים, תיקי יד, שעונים ומוצרי אלקטרוניקה כמו בוקסות ואוזניות. זה גם המקום לקנות מזכרות מקומיות כמו כדורי זכוכית, קישוטים סיניים או החתול המפורסם של נטע ברזילי מהשיר Toy. מיותר לציין, אך בכל זאת אכתוב למען הסר הספק- התשלום הוא במזומן בלבד בכל דוכני השוק. הכלל שלפיו השווקים בהונג קונג עובדים הוא פשוט מאוד- חובה להתמקח, ולא פחות מזה- לשים את המנטליות המנומסת הצדה ולבוא אסרטיביים והחלטיים. הגדירו מחיר שלדעתכם אותו מוצר שאתם שמים עליו עין שווה וכוונו אליו. אם לא יסכימו לרדת עד אליו, המשיכו הלאה ואל תתקפלו. בדוכנים הבאים תהיה סחורה דומה והזדמנות לסיבוב מיקוח נוסף. 

שוק הנשים. סחורה מכל סוג, גם לגברים, גם לנשים וגם לילדים

ההליך הוא כזה- שואלים את המוכרת כמה עולה המוצר שאתם רוצים, היא מקלידה על המחשבון שלה מחיר לא הגיוני (והיא יודעת את זה), אתם משיבים במבט שלילי "no, too expensive", המוכרת תתמרמר קלות ותשאל אתכם מה המחיר שאתם מציעים. תגידו את המחיר שאתם חושבים שהמוצר שווה, גם אם מדובר בפער גדול שנראה לכם לא הגיוני לבקש אותו. בשלב הזה היא כמובן תתמרמר ותלגלג על המחיר שביקשתם, תזרוק הערה כמו "I lose money". אל תאמינו לה, היא לא. היא תשלוף את המחשבון שלה שוב ותוריד את המחיר קלות מהמחיר שהיא הציעה בהתחלה, סרבו וחזרו על המחיר שאמרתם מקודם, היא תמשיך להוריד את המחיר וחוזר חלילה. אם היא לא נכנעת ואומרת "Okay" למחיר שהצבתם תסתובבו ותמשיכו הלאה. סביר להניח שבגלל שהמוכרת רואה שהיא מפסידה ברגעים אלו קונה היא תסכים למחיר שלכם. אם היא לא תסכים תתחילו את המיקוח בדוכן הבא שיציע את המוצר הזה. כמובן שאל תגדירו מחיר לא ריאלי כמו 20 ש"ח לתיק חיקוי של לואי ויטון. תכוונו לשווי שבאמת ראוי. זה כמו לקנות בעלי אקספרס אך עם אפשרות לחוש את התיק, הארנק או כל מוצר אחר ששמתם עליו עין. אין למוכרות אגו בלשון המעטה. הן לגמרי רומסות את הכבוד שלהן כשהן מתחננות לקונים לרכוש במחיר שהן מציעות. זה קצת עצוב לראות לאיזו רמה הן יורדות בכדי למכור סחורה, אבל זה משחק לגמרי עבורנו הקונים. 

עבור אותו חתול של נטע ברזילי מהשיר Toy הוצע לי מחיר התחלתי של 180 HKD, כלומר 90 ש"ח. הסברתי בפרצוף חמוץ שזה יקר מדי, די זלזלתי בבקשת המחיר וירדתי על החתול ואמרתי שהוא קטן מדי, שיקרתי שבדוכן סמוך הציעו לי אותו ב-30 HKD. המחיר 30 (15 ש"ח) הוא מה שהגדרתי כשווי השפוי של החתול, כי בסופו של דבר מדובר בחתיכת פלסטיק, ולשם כיוונתי. היא מיד שלפה את המחשבון והתחילה לשחק איתי בהצעות מחיר שיורדות בכל שנייה בעוד 20 ש"ח. המשכתי להתעקש, היא לא הייתה מוכנה לרדת מ-50 HKD, וכאשר הסתובבתי היא אמרה 'אוקיי, 30'. שלפתי בשמחה שטר של 20 ושטר של 10 והבאתי לה. 15 ש"ח בלבד בעבור מה שהיא הציעה בהתחלה ב-90 ש"ח. המחיר שלה לא היה ריאלי בעליל, אך קיבלתי פרופורציה בזכותה, כבר בדוכן הראשון כשהשוק כולו עוד לפניי, שניתן לחתוך את המחיר ב-80%.


טיפ חשוב מאוד עבורכם-את הסחורות המזויפות המדויקות ביותר הן מוכרות בסתר. למשל תיקים של איב-סן-לורן המוצגים בגלוי כשה-S היא בעצם הספרה 8 ניתן למצוא באופן גלוי בדוכנים. דומה, אבל החברים בבית יעלו על כך שמדובר בזיוף. תשאלו את המוכרות האם יש להם "First copy" של המותג. חלקן ישלפו שק גדול ובו הזיופים המדויקים ביותר ואחרות יראו לכם תמונות בטלפון שלהן של הזיופים המדויקים שיש להן. כך למשל מוכרת אחת עשתה זאת, ואחר כך העלתה אותנו לבניין סמוך ששם בחדר אחד די צפוף היו תיקים מדויקים מאוד בזיופם של כל סוגי המותגים הגדולים ביותר- פראדה, לואי ויטון ומותגים יוקרתיים רבים נוספים. המחיר כמובן לא דומה לשל הזיופים הלא מוצלחים. לא תמיד המחיר יהיה שווה, ובהרבה פעמים תוכלו לקנות בעלי אקספרס במחיר דומה. אם תצליחו בהליך מיקוח להגיע למחיר של עלי, לכו על זה, ואם לא אז ותרו. כל העניין הוא לצאת מורווחים, ואם זה לא משתלם אז אין טעם.

בין חלקי השוק מפריד כביש. בכביש הסתכלו ימינה ושמאלה גם כי זה בטיחותי וגם כדי לראות פריימים מושלמים לצילומים. באזור זה, במיוחד עם רדת החשיכה, הרבה שלטי ניאון תלויים מהבניינים עם כיתובים בקנטונזית, בסינית ובאנגלית. הזדמנות לתמונות יפהפיות. 

חגיגה לעיניים.

בשוק שוטטתי 3 שעות שלמות, ולפני שחזרתי למלון לישון קינחתי ב-KFC בדרך נייתן (Nathan Road), הרחוב הראשי של קאולון ובו חנויות של כל המותגים הבינלאומיים והמקומיים. מדובר במעין אוקספורד של הונג קונג. הארוחה עלתה 22 ש"ח אם מעניין אתכם לקבל מושג של עלויות הפאסט-פוד בהונג קונג. גם במקדונלד'ס המחיר הממוצע זהה, וב-25 ש"ח תקבלו ארוחה משודרגת ועם גודל השתייה וכמות הצ'יפס הגדול ביותר שיש.

היום הרביעי - 04/03 - רכבל עם רצפה שקופה אל הבודהה הגדולה, כפר הדייגים טאי-או ודיסנילנד הונג קונג

ביום זה זכיתי למזג אוויר מושלם של 23 מעלות ושמש שאינה קופחת. את הבוקר פתחתי בצ'ק אאוט מהמלון הראשון לטיול זה (יהיו בסה"כ 3), OZO Wesley, שקיבל אותי באופן נהדר בהונג קונג והיווה נקודת פתיחה נהדרת לטיול בכל האטרקציות (הרבות מאוד) שיש באי הונג קונג. פניי היו מועדות לאי לנטאו, הגדול ביותר שבאיי הונג קונג ומחובר יבשתית לשאר המדינה. כפי שכתבתי בתחילת הפוסט, באי זה שוכן גם שדה התעופה והוא אמנם פחות מאוכלס אך כמעט בלתי אפשרי להגיע להונג קונג מבלי לדרוך בו. 

משום שהדרך מהאי הונג קונג לאי לנטאו עוברת דרך חצי האי קאולון, שם ממוקם המלון הבא שלי, העדפתי לקחת את כל חפציי איתי ולהשאירם לשמירת חפצים במלון הבא, Evergreen Hotel. מדובר במלון 3 כוכבים הממוקם כשלוש דק' הליכה משוק הלילה המפורסם (Temple Market), ארבע דקות הליכה מדרך נייתן הראשית ועמוסת החנויות וכמובן גם מתחנת ה-MTR ג'ורדן. 

המלון מעוצב לפי מוטיבים סינים קלאסיים, והוא לא מאוד יוקרתי אך התמורה שלו בעבור הכסף ששילמתי הייתה מעל ומעבר לכל דמיון. המיקום שלו נהדר, מתקני המלון מתוחזקים היטב, ישנו אדם שאחראי ספציפית על השגחה על הכבודה שמשאירים אורחי המלון לשמירה, ישנה מעלית גדולה מאוד וארוחת הבוקר הוגנת. הזמנתי חדר אקונומי טווין ללא חלון שגודלו אמור היה להיות 15 מ"ר אך בסוף היום, כשחזרתי לקבל את המפתח, גיליתי ששודרגתי לחדר ענק (לא רק בממדי הונג קונג אלא באופן גורף) עם חלון הצופה לרחוב. בהתחשב בעובדה שהלילה שם עם ארוחת בוקר עלה 180 ש"ח לזוג וששילמתי למעשה רק מחצית מהמחיר, מדובר בתמורה שהיא מעל ומעבר, ובמיוחד כשנזכרים שמדובר בהונג קונג, שהוכתרה כיקרה ביותר בעולם. שוב תזכורת שהמחירים היקרים אינם גורפים ותלוי באיזו קטגוריה מדובר (בשונה מבארץ, שבעצם הכל יקר). 

לאחר שהשארתי את חפציי לשמירה במלון, הלכתי בחזרה לתחנת ה-MTR ג'ורדן הסמוכה. היעד שלי היה תחנת Tung Chung שבאי לנטאו, אשר בהליכה של 5 דק' ממנה פועל טרמינל הרכבל Ngong Ping Cable Car המגיע לכפר נגוג פינג ולבודהה הגדולה. על מנת להגיע לתחנת Tung Chung, ביצעתי החלפת קווים לקו הכתום בתחנת Lai King. החלפת הקווים מאוד פשוטה ואף מהירה, משום שבשונה מאופן חלוקת הרציפים באנדרגראונד של לונדון למשל, הרציפים מסודרים באופן כזה שיהיה מהיר מאוד לבצע החלפות קווים. כך למשל לאותו רציף יש שני צדדים, ימין ושמאל, וכאשר ירדתי מהקו מג'ורדן ב-Lai King כל מה שהייתי צריך לעשות כדי לעלות על הקו הכתום היה ללכת מספר צעדים בלבד משום שהוא יצא מאותו רציף, אך מצדו האחר.

יצאתי מה-MTR ביציאה B, והלכתי 5 דק' בלבד ל"טרמינל" שממנו יוצא הרכבל. במעמד רכישת הכרטיס לרכבל (אם לא הזמנתם מראש) ישנם כמה אפשרויות, אך המהותית ביותר היא סוג הרכבל- רצפה שקופה או רגילה. הרבה מאוד דברים מייחדים את הרכבל הזה, שהוא די בגדר חובה למבקרים בהונג קונג, אך המיוחד ביותר הוא קרונות הרכבל עם הרצפה השקופה. משום שהנסיעה ברכבל עוברת מעל הים וההרים ניתן לראותם דרך הרצפה השקופה. זה אמנם נשמע מפחיד, אך למי שאין פחד גבהים של ממש (מאמין שאדם כזה גם לא היה עולה על הרכבל מלכתחילה) אני ממליץ שלא לפספס את זה משום שזה מאוד מיוחד אך גם לא מפחיד. ההמתנה לקרונות השקופים ארוכה יותר באופן הגיוני אך שווה את זה. בסופו של דבר זוכרים את חווית הנסיעה ולא את ההמתנה. 

שקוף אך לא מפחיד. רצפת הרכבל.

הנסיעה ברכבל ארוכה יחסית ונמשכה כ-25 דק'. הנופים מהרכבל היו רבים והשתנו כל העת- שדה התעופה העצום של הונג קונג (שגם הוכתר כטוב ביותר בעולם), הים, האיים הסמוכים, הגשר החדש שמקשר בין הונג-למקאו-לסין וההרים המיוערים. מי צריך רחפן?

בתמונה השמאלית ניתן לראות את הבודהה הגדולה מתנשאת בגאון ונראית למרחקים.

הירידה מהרכבל הייתה בכפר נגוג פינג (Ngong Ping), מעין כפר שעשועים שנבנה באופן מרשים במיוחד עבור תיירים. המראה הוא, כמצופה, אסיאתי מסורתי. בכפר מגוון חנויות יקרות מאוד, מסעדות, אפילו סאבווי, מוזיאון שוקולד ומתקני שעשועים מותאמים למוטיב האסיאתי הכללי. 

הכפר נמצא בחלק המערבי של האי לנטאו, ולא הרחק ממנו, במרחק נסיעה קצרה, שוכן לו כפר הדייגים טאי-או (Tai O), ובשל הקרבה הגאוגרפית תכננתי את הביקור בשני יעדים אלו באותו יום. משום שהאוטובוס לטאי-או יוצא אחת לשעה ובעת ירידתי מהרכבל נותרו 10 דק' עד ליציאת האוטובוס לשם, החלטתי קודם כל לבקר בטאי-או, הממוקם מערבית ורחוק יותר, ואחר כך לחזור באוטובוס לנגוג פינג ולטייל בה, בבודהה הגדולה ובמנזר פו-לין בנחת. עליתי על קו 21, שילמתי באמצעות האוקטופוס, וכעבור 20 דק' של נסיעה פתלתלה במיוחד ביערות הגעתי לכפר הדייגים האותנטי Tai O. לא מדובר בכפר שהוא מלכודת תיירים כמו נגוג פינג, אלא במקום האותנטי, אולי האחרון, בהונג קונג. 

מדובר בעיירת מים המכונה "ונציה של הונג קונג". הכפר הוא ביתם של אנשי הטנקה, קהילה של דייגים עממיים שבנו את בתיהם בשיטה פשוטה על שפת המים באי לנטאו במשך דורות. בתים אלו הם יוצאי דופן, קשורים זה לזה ויוצרים קהילה הדוקה היטב שמתגוררת לה בנחת על המים בהונג קונג, מדינה שחיה בקצב חיים מהיר מאוד. 

בכפר עליתי, כפי שהומלץ, על מעבורת קטנטנה של שיט באורך חצי שעה ברחבי הכפר עצמו ומחוצה לו. ברחבי הכפר ישנו מספר רב של עסקי מעבורות, ואלו שבכניסה לכפר מציעים את המחיר הגבוה יותר, 30 דולרים (15 ש"ח). קראתי שהמחיר צריך להיות סביב 10 ש"ח, ומשום שהכפר קטנטן תוך 4 דק' הליכה מצאתי עסק שהציע שיט במחיר זה (20 דולרים). השיט היה גם ארוך יותר, חצי שעה, וגם זול יותר. תחילה שטנו בתעלות הכפר והתרשמתי מבתי העץ הרעועים שנבנו על המים. תהיתי בעצב כמה זמן יחזיקו הבתים הללו, שנבנו בחומרים הכי פשוטים שיש ובאופן לא מי-יודע-מה מקצועי. 

ניתן להתרשם מאופן הבנייה הפשוט והחובבני אך המקסים של הכפר. נופי הכפר כפי שצולמו בזמן השיט

אחרי ששטנו ברחבי הכפר יצאה המעבורת אל הים הפתוח ושטנו במהירות כמעט עד לגשר הונג קונג-מקאו-סין החדש שנחנך רק לפני כמה חודשים ונועד לספק קישור יבשתי קצר בין המדינות (קישור יבשתי יחיד בין הונג קונג למקאו שלא חוצה דרך סין). מדובר בגשר הימי הגדול ביותר בעולם והוא בהחלט מרשים מאוד.

הגשר החדש כפי שצילמתי בזמן השיט

אחרי שהשיט הסתיים טיילתי רגלית ברחבי הכפר, ראיתי פוחלצים של דגי אבו נפחא למכירה כמעט בכל חנות, כמו גם כוכבי ים יבשים, צבים קטנטנים חיים בדיוק כמו בגולדפיש מרקט ועוד מלא תוצרת שכולה סביב הים. הגיוני אחרי הכל. הכפר לא גדול, אך הביקור בו הוא חוויתי מאוד משום שזה נתן עבורי הצצה לחיים הפשוטים במזרח, מה שברוב הונג קונג אין כמעט בכלל כיום. 

הרחובות האותנטיים של הכפר שבאופן מפתיע נמצא בכלל בהונג קונג

אחרי שהשלמתי את השוטטות הרגלית עליתי שוב על קו 21, הפעם כדי לחזור לנגוג פינג, וכשירדתי שם אכלתי קודם כל ארוחת צהריים בסאבווי. אחרי שהרגעתי את קיבתי התחלתי לטייל בכפר, צילמתי הרבה אבל לא ממש נכנסתי לחנויות משום שהן מאוד יקרות ומיועדות רק עבור תיירים. גם הסאבוי עלה יותר מבשאר הונג קונג.

לאורך כל ההליכה בכפר נגוג פינג ניתן לראות היטב את הבודהה הגדולה

תוך כמה דקות השלמתי את ההליכה בכפר והמשכתי לכיוון הבודהה הגדולה הנקראת טיאן-טאן (Tian Tan Buddha). אז מהו בכלל האתר הזה? זהו פסל בודהה עצום עשוי ברונזה, והוא הגדול ביותר העשוי מחומר זה. בנייתו הושלמה רק ב-2007, כך שאם ביקרתם בהונג קונג קודם לכן סביר להניח שלא שמעתם על האטרקציה החדשה והמחייבת הזו. גם תיירים שמגיעים להונג קונג ליום או יומיים משלבים איכשהו את הבודהה הגדולה. אחרי הכל, מדובר באתר פולחן בודהיסטי יפה ויחיד מסוגו בהונג קונג, והוא לגמרי מספק הצצה לסין הגדולה.

הפסל ממוקם במעלה ההר וניתן להגיע אליו בחינם תוך טיפוס בלא מעט (אך לא הרבה) מדרגות, כ-300. עצרתי להפסקות מנוחה בדיוק כמו רוב המבקרים ונהניתי לבהות בפסל לאורך כל הטיפוס. אפילו צבטתי את עצמי כדי להאמין שאני רואה את זה דרך עיניי שלי ולא ביוטיוב או אינסטגרם. פעם ראשונה במזרח אחרי הכל 😉

הפסל יושב במתחם במעלה ההר, והנוף שנשקף ממנו פשוט עוצר נשימה. הבטתי למדרגות הרבות שטיפסתי, למנזר פו לין הקדוש, להרים המיוערים הבלתי נגמרים של האי לנטאו ולים הפתוח. המתחם שעליו יושב פסל הבודהה הגדולה הוא עגול ולא גדול במיוחד, ומעבר לנוף המטורף שנשקף ראיתי בסמוך לבודהה 6 פסלים בודהיסטים נוספים וקטנים יותר. הפסלים מכונים "שש נושאות המנחה", והן מפוסלות כמגישות לפסל הבודהה מנחה של פירות, פרחים ועוד.

ימין למעלה: הנוף ממעלה המדרגות. ימין למטה: המדרגות אל הבודהה הגדולה. שמאל: פסל אחד מהשישה הנוספים לצד מנזר פו-לין.

אחרי שהשלמתי את הביקור במתחם הבודהה וצילמתי מלא תמונות ירדתי במדרגות והלכתי בחזרה לרכבל כשפניי לדיסנילנד הונג קונג. ברחבי העולם ישנם 6 מתחמי דיסני- ביפן, בסין, בצרפת, 2 בארה"ב וכמובן בהונג קונג, שהוא השני הכי חדש (בשנגחאי הדיסנילנד החדש ביותר). 

על מנת להגיע לדיסנילנד ירדתי מהרכבל בדיוק בטרמינל שבו עליתי בתחילת היום, הלכתי לתחנת ה-MTR הסמוכה, Tung Chung, ונסעתי תחנה אחת ל-Sunny Bay. מתחנה זו יוצא ה-MTR בקו המיוחד ביותר שלו, Disneyland Resort Line. הקו מיועד אך ורק לשם הגעה לדיסנילנד ואורך נסיעתו כחמש דקות. מה שמגניב בקו הזה הוא העיצוב שלו, שהוא ממש לא סטנדרטי. המוטיב הוא כמתבקש דיסני, ועל כן החלונות הם בצורת מיקי-מאוס, וכך גם ידיות הבטיחות למי שנאלץ לעמוד ולא להתיישב בספות הנוחות במיוחד שבקרונות. כמו כל הנוסעים, גם אני הצטרפתי וצילמתי את זה.

ימין למעלה: פנים אחת מהקרונות בקו הדיסנילנד. ימין למטה: ידיות וחלונות בצורת מיקי מאוס. שמאל: מבט אל הרכבת מהרציף.

מתחנת ה-MTR הלכתי כ-5 דק' אחר שילוט ברור ישירות אל הכניסה לפארק. הייתה זו שעת אחה"צ ביום חול ועל כן לא היה עומס בכלל! אפילו סופרלנד ביום חול עמוס יותר. זה היה מצוין, ונראה שלא הזדקקתי ל-Fast pass אחרי הכל כי התורים בכלל המתקנים היו קצרים באופן מעורר תמיהה. 

בפארק עצמו חלוקה לשבעה "עולמות": הרחוב הראשי של ארה"ב הממוקם החל מהכניסה ובו מתקיימים מצעדי הצהריים וסוף היום מדי יום, ארץ ההרפתקאות, ארץ הפנטזיה, עולם המחר, צעצוע של סיפור, "הנקודה המסתורית" וארץ המערב הפרוע. ככלל, כלל המתקנים בפארק לא מפחידים. מדובר בפארק שמותאם מאוד לילדים או למבוגרים מעט פחדנים ועל כן, אם תרצו להשתגע ברכבות הרים מטורפות עם לופים זה משהו שפחות תמצאו כאן. 

הדיסנילנד בהונג קונג. גן עדן לילדים.

לפני שהגעתי לכאן הורדתי את האפליקציה הרשמית של דיסנילנד הונג קונג, שאפשרה לי לעקוב במפה אחר המיקום הנוכחי שלי והיכן ממוקמות האטרקציות ברחבי הפארק. האפליקציה מאוד סייעה לי למנוע בזבוז זמן על התמהמהות ועזרה לי לא לפספס את האטרקציות השוות ביותר.

הפארק, כמצופה, מושקע ומוקפד לפרטים הקטנים ביותר. כל האטרקציות הקלאסיות כדוגמת It's a Small World ניתן למצוא כאן, אך אני שמח שבדיעבד לא הקדשתי יום שלם לפארק ומרוצה מכך שהגעתי בשעת אחה"צ בסופו של דבר. הפארק גדול אך לא עצום (ממש לא בקנה המידה של אורלנדו) ומצד שני גם לא עמוס כמו הפארקים בארה"ב ובפריז, ועל כן אני חושב שחצי יום עבור מי שמגיע שלא בסופ"ש או בחגים וללא ילדים זה זמן אידאלי. אם אתם מגיעים עם הילדים אז זה כבר משהו אחר לגמרי, וזה לגמרי תלוי בכם ובעיקר בהם. 

פארק מושקע ומוקפד לפרטים הקטנים ביותר.

המתקנים החלו להיסגר בסביבות 19:30 לקראת המצעד, והמבקרים נהרו לרחוב ארה"ב שבכניסה לפארק על מנת להתמקם לאורך הרחוב לקראת המצעד הסוגר של היום, שכאמור מתרחש מדי יום. הייתי ביורו-דיסני וזכרתי את המצעד כאירוע מאוד חגיגי ומטורף בקנה המידה שלו ובהשקעתו, אך כ-10 דק' לפני שאמור היה לקרות הודיעו בכריזה שהוא בוטל. התנצלות הכריזה לא התקבלה אצל רוב המבקרים, ואני עזבתי במהירות בחזרה ל-MTR לפני שאצטרך להידחס עם כל הפארק בקרונות. 

מהר מאוד הגעתי אל המלון, ביצעתי צ'ק-אין, התלהבתי מהשדרוג ואחר-כך שקעתי לשינה עמוקה. 20 ק"מ ליום אחד זה די מכובד.

היום החמישי - 05/03 - מקדש Sik Sik Yuen Wong Tai Sin, הבניין השני הכי אינסטגרמי בהונג קונג, ה-Ocean Park ושוק הלילה Temple Market

ביום זה קמתי ב-8:00 ואכלתי את ארוחת הבוקר הבסיסית אך הטובה של מלון Evergreen בו שהיתי. נזכרתי בחיוך שהלילה הנהדר כאן עלה רק 90 ש"ח עבורי. משום שהזמנתי כאן הייתה ללילה אחד, ארזתי את חפציי וביצעתי צ'ק אאוט. את חפציי השארתי שוב לשמירת חפצים במלון. פניי יועדו למקדש המפורסם סיק-סיק-יואן-וונג-טאי-סין (Sik Sik Yuen Wong Tai Sin), ומזג האוויר השמשי לא יכל להיות טוב יותר. 

כדי להגיע לשם הלכתי כ-8 דק' (550 מטרים) לתחנת ה-Yau Ma Tei, MTR, ונסעתי בקו הירוק ישירות לתחנת Wong Tai Sin אשר ממוקמת ממש מול המקדש המפורסם ונושאת שם זהה. כאשר יצאתי מהתחנה ישירות אל המקדש לא יכולתי שלא להבחין בדוכנים הרבים המציעים קישוטים סינים אדמדמים קלאסיים למכירה במחירים סבירים ביותר. אחרי שעברתי את הדוכנים בהצלחה (קניתי מספיק קישוטים כאלו בשוק הנשים) נכנסתי למתחם המקדש. אז מהו המקדש? מקדש זה הוא מהחשובים ביותר בהונג קונג והוא מוקדש לשלוש הדתות של המדינה- בודהיזם, טאואיזם וקונפיציוניזם. המקדש בנוי בסגנון סיני קלאסי, ובו, מעל המזבח הראשי, נמצא דיוקנו של וונג-טאי-סין, נזיר שנולד ופעל במאה ה-4 (על שמו המקדש). יש במקום אולמות המוקדשים לדתות השונות, דוכנים רבים של מגדי עתידות וקוראות כף יד וכאמור גם הרבה מאוד קישוטים סינים אדמדמים קלאסיים שניתן לקנות לבית. 

אדום הוא המוטיב השולט כמובן. מקדש סיק סיק יואן וונג טאי סין היפהפייה

אחרי שהשלמתי את הביקור במקדש ובמתחם שלו, הכתרתי אותו כמקדש היפה והאהוב עליי ביותר בהונג קונג. הוא מקושט להפליא, בנוי כפי שמצפים ממקדש סיני, ישנם אזורים מקורים ואזורים חיצוניים כך שגם בעלי קשיי נשימה יוכלו ליהנות מהמראות תוך שוטטות באזור החיצוני, הגדול והיפה. 

משם נסעתי לבניין הפוטוגני, הצבעוני והשני הכי אינסטגרמי בהונג קונג, Choi Hung Estate. בכדי להגיע לשם נסעתי ב-MTR שתי תחנות בלבד לתחנת Choi Hung. הבניין נמצאים במרחק של פחות מ-500 מטרים מהתחנה, אם כי לקח לי זמן רב יותר למצוא את "אתר הצילום" המפורסם. מדוע? משום שמגרש הספורט שמשקיף על בנייני הענק הצבעוניים ומהווה את נקודת הצילום המיוחלת ממוקם בכלל במעלה גראז'. כן, כן, יש גראז' של כמה מקומות, ומגרש הספורט שלנו, ה-לוקיישן, ממוקם בגג הגראז'. האזור מאוד מאוד מקומי ואין בו ממש אתרי תיירות להציע, אך כל מקומי שנתקל בעיניים הסטנדרטיות שלי (דהיינו לא מלוכסנות) וראה שאני מתמהמה לאן ללכת מיד הצביע לי על הכיוון של הלוקיישן מבלי שאפילו הסברתי לאן פניי מועדות. הלוקיישן הזה הפך לנקודת ביקור שחייבים לבקר בה עבור צלמים ואשפי אינסטגרם. ולא בכדי- הבניינים הגבוהים והרוחביים שם צבועים בגווני פסטל רבים, שונים ומרהיבים. מגרש הספורט שממנו מצלמים צבעוני אף הוא, ואם כל אלה אינם מספיקים אז עצי הדקל הנמתחים בגאון מוסיפים אקזוטיות נעימה. 

בגדול לא הייתי זקוק ליותר מ-10 דק' לצילומים, אך לא כל נקודה במגרש מתאימה להנפקת התמונות הרצויות ולכן הספוטים הספציפיים שמהם מצלמים בדרך כלל תפוסים ויש צורך להמתין. אני יכול לומר שהסינים והאמריקאים לא ממש ממהרים לשום מקום, אז היעזרו בסבלנות. 

ה-לוקיישן. שחקני כדורסל לא תמצאו כאן, רק תיירים.

היעד הבא היה האושן פארק (Ocean Park). לא התחלתי בו את היום משום שהוא נפתח רק ב-10:00, ועל כן יכולתי לשבץ לפני פתיחת הפארק אתרים נוספים שרציתי לבקר בהם. 

אז מהו הפארק בכלל? פארק שעשועים שהוקם לפני 30 שנה, אולם לא הייתי אומר שהוא בן יותר משנה משום שהוא חדיש ומשתנה באופן דינאמי. הפארק שוכן בדרום האי הונג קונג ומשלב פארק שעשועים בסגנון הלונה-פארק, רק כמובן הרבה יותר מרשים וגדול, יחד עם אקווריום וגן חיות שבו ניתן למצוא חיות נדירות במיוחד כמו 2 דובי פנדה, פנדה כתומה, סלמנדרה עצומה, קואלה, קנגרו, חתולי ים, סוסי ים ועוד ועוד. 

בדרך לאושן פארק עברתי דרך המלון שממנו ביצעתי צ'ק אאוט, Evergreen Hotel, על מנת לקחת את חפציי ולהשאירם במלון הבא שלי והאחרון לטיול זה, New World Millennium Hong Kong Hotel. מדובר במלון ברמת 5 כוכבים של רשת המלונות הבינלאומית "מילניום", והוא ממוקם 5 דק' הליכה מתחנת ה-MTR הסמוכה, East Tsim Sha Tsui המרכזי. מיקומו ברובע התוסס צים שה צוי הוא יתרון מובהק בנוסף למה שהמלון המפנק מציע בעצמו- 6 מסעדות ומועדון בריאות עם בריכת שחייה בגג המלון המשקיפה על גורדי השחקים הסמוכים. על החדרים עוד אדבר בהמשך משום שבשלב זה של היום עוד לא יכולתי לבצע צ'ק אין. 

את חפציי העדפתי להעביר בעת ההיא אל המלון הבא משום שלא רציתי בסוף היום, כשאני כבר די תשוש, להתחיל להיסחב עם המזוודה ועם הטרולי. 

כעת, לפני שאני מגיע ל-Ocean Park, רציתי לאכול ארוחת צהריים ולשבוע על מנת שלא לקנות במסעדות הפארק שנחשבות יקרות יותר (אך לא באופן מופקע כמו בארץ). ההגעה לפארק מתבצעת באמצעות רכבת MTR ישירה מתחנת Admiralty. לכן, על מנת להגיע לפארק הייתי צריך לנסוע קודם כל לתחנת אדמירלטי. בתחנה זו יש סניף ענק של מקדונלד'ס, אז עצרתי כדי להשביע את קיבתי בארוחה גדולה ב-24 ש"ח בלבד, ואפילו הגישו לי את הארוחה לשולחן.

אחרי ששבעתי עליתי על הרכבת וירדתי בתחנת Ocean Park, תחנה שכל כולה מוקדשת להגעה לפארק. בשונה מהקו של דיסנילנד, כאן הקו לא מיועד רק ל-Ocean Park אך תחנת רכבת תחתית ספציפית זה מכובד בהחלט.

על מנת לבקר בפארק בחכמה ולא לפספס אטרקציות מרתקות, קראתי שצריך להתכונן מראש ולקרוא על הפארק ומתקניו, ואני יכול לומר שזו העצה הכי חכמה שאני יכול לתת גם לכם. לשם כך נעזרתי באתר הרשמי של הפארק, אך לכם אין צורך לעשות זאת ולסכם את הכל מאנגלית משום שאני משתף אתכם בסיכום שלי על הפארק. המטרה היא לחסוך לכם בזבוז זמן או החמצה של חלקים שלמים שניתן לפספס ללא הכנה טובה:

הפארק נפרס לאורך 2 אזורים נפרדים, ה-Waterfront שממנו הכניסה הראשית לפארק ואליו נכנסים עם הירידה מה-MTR, וה-Summit. 

הכניסה לפארק. אזור Waterfront.

שני אזורים אלו ממוקמים במרחק לא קצר ועל כן מקושרים באמצעות רכבל (שמונה דק' נסיעה) או באמצעות רכבת ה-Ocean Express (שלוש דקות נסיעה). שניהם כלולים בכרטיס הפארק וניתנים לשימוש בלתי מוגבל. אני נסעתי רק באמצעות הרכבל משום שהיה לי Fast Pass וגם מפני שהנסיעה עליו עוצרת נשימה. הנסיעה, כאמור 8 דק' בלבד, נעשית מעל ולנוף הרים מוריקים ונמל אברדין. לא סתם קוראים לו האושן פארק. ה-Summit שוכן בסמוך לים וניתן ליהנות מנופיו המדהימים בהרבה מאוד נקודות תצפית ואף בזמן אטרקציות. למי שאין Fast Pass אני ממליץ לעשות את הדרך הלוך ל-Summit באמצעות הרכבל ואת הדרך חזור באמצעות הרכבת. הסיבה היא משום שכולם חוזרים לאזור ה-Waterfront כדי לצאת מהפארק בעת הסגירה (אין ממש דרך אחרת לצאת משם) וכך נרשמים תורים ארוכים במיוחד לרכבל. עם זאת, קיבולת הרכבת גדולה הרבה יותר וגם אורך נסיעתה הקצר פי שניים מאפשר תחלופה מהירה של נוסעים. הרכבת עצמה מעוצבת כחללית והיא גם כן חוויה נחמדה מאוד. 

הנסיעה ברכבל המחברת בין שני חלקי הפארק. לא לפספס!

בכל הפארק ישנו WiFi כך שאתם מחוברים לכדור הארץ כל העת, ומי שמחזיק בכרטיס סים יכול לחסוך קצת מחבילת הגלישה שלו בעת השהייה. 

כפי שכתבתי, הכניסה לפארק היא באזור Waterfront ועיקר האטרקציות בו הוא חיות ומתקני שעשועים לילדים:

Adventures in Australia- מתחם ובו חיות מיבשת אוסטרליה כמו דובי קואלה וקנגרו.

Jockey Club Sichuan Treasures- מתחם ובו 3 קופים זהובים וילדם התינוק, ודוב פנדה ענק שנחשב לפנדה הזכר הזקן ביותר תחת השגחה של בני אדם.

Amazing Asian Animals- שמונה אטרקציות שכוללות דב פנדה אחר, פנדה כתומה (!), סלמנדרה סינית ענקית ועוד. הערה לגבי דובי הפנדה: שימו לב שחיי הפנדה כוללים בעיקר שינה ואכילה, כך שקחו בחשבון שייתכן שכאשר תגיעו דוב הפנדה יהיה שקוע בחלומות עמוקים (כנראה על אוכל...). עם זאת, אל דאגה כי הם גם מתעוררים וכדאי לחזור מאוחר יותר.

היום-יום שלו כולל רק את מה שכולנו אוהבים: לאכול ולישון.

Grand Aquarium- חוויה בתוך מעמקי אקווריומים שונים, בהם אחד עצום המספק הצצה לחיים שמתחת למים. בין בעלי החיים שניתן למצוא: כרישים, חתולי ים, סוסי ים, מדוזות, זני הדגים המככבים בסרט "נמו" ועוד ועוד. מדובר בחוויה מרתקת מאוד!

Old Hong Kong- אזור לא גדול במיוחד שמעוצב כעיר עתיקה בסגנון של הונג קונג כפי שהייתה בשנות ה-50 עד ה-70, שם יש גם את רוב מסעדות הפארק. 

אז מסתבר שכך נראתה הונג קונג לפני 50 שנה.

האטרקציות באזור ה-Summit:

Polar Adventure- שם יש כלבי ים. אטרקציה זו הייתה בשיפוץ כאשר הגעתי כך שלא אוכל להעיד עליה.

Thrill Mountain- אזור שמעוצב כמו קרנבל אחד גדול, עם הרבה מאוד צבעים ומוזיקה חגיגית. יש שם 5 מתקני רכבות בדרגות פחד שונות, דוכני משחקים ומסעדות. גם פחדן כמוני מצא רכבת הרים מתאימה שבמהלך הנסיעה סיפקה נופים של הים הפתוח.

צבעוניות נעימה. שימו לב כמה הפארק לא היה עמוס

Rain Forest- אזור שכולו כיער גשם עם בעלי חיים שונים ואקזוטיים כמו עכבישים ארסיים, נחשים, צפרדעים מסוכנות עם צבעים נדירים ועוד. באוזר זה מתקן בשם The Rapids, שהוא כמו זה שיש בסופרלנד (יושבים בסירה עגלגלה השטה לאורך נהר). היא לא מפחידה והיא מהנה מאוד.

Shark Mystique- אקווריום גדול ובו סוגי כרישים שניתן להיות ממש במרחק נגיעה מהם.

Ocean Theatre- שם יש את מופע הדולפינים וכלבי הים. מופעי הדולפינים מתקיימים בשעות 12:00, 15:30 ו-17:00 ונמשכים כ-20 דק'. המופעים מתקיימים במעין אמפי שמשקיף גם על הבריכה, גם על הים וגם על האיים הסמוכים. מדובר במופע מדהים שמוכיח כמה חכמות חיות יכולות להיות, ועם זאת היה לי עצוב על ניצול החיות המשתתפות.

כלבי הים מענטזים בפתיחת המופע

אטרקציות נוסף בחלק זה: Mine Train (רכבת הרים קצת מפחידה עם נוף משוגע של האוקיינוס ונמל אברדין), Raging River (אטרקציית שיט בנהר עם ירידה אחת לא גדולה) וגלגל ענק (רצוי לעלות עליו כדי ליהנות מהנוף שנשקף ממנו אל עבר הים).

חייב לציין שמלבד הרכבל לא היה ל-Fast Pass יתרון של ממש משום שהתורים היו קצרים ברמות. הגעתי לכאן בעונה הדי עמוסה, אם כי ביום חול, ובתוך דקות ספורות עליתי על כל מתקן בפארק. 

הפארק נסגר די מוקדם, ב-18:00, והאטרקציות מתחילות להיסגר בזו אחר זו כחצי שעה קודם לכן. משום שמדובר ב-8 שעות פעילות של הפארק מדי יום, למשפחות הייתי ממליץ להקדיש כאן את כל 8 השעות. קצת התאכזבתי שלא היה לי עוד קצת זמן בפארק משום שהוא היה מהנה ומרתק ברמות. מדובר לדעתי בגולת הכותרת למשפחות בהונג קונג, ואסור להחמיץ ביקור כאן. אגדיל ואומר שהפארק מהנה ומלהיב הרבה יותר מהדיסנילנד, גם עבור הילדים וגם עבור הוריהם והאחים הגדולים. בשונה מהדיסנילנד, הוא גם ייחודי מאוד בכך שאין לו סניפים אחרים בעולם. זו בעצם הזדמנות חד פעמית לבקר שם- הרי מי יודע מתי בפעם הבאה תגיעו להונג קונג. 

משום שהפארק נסגר ב-18:00, נוצר לי ערב שלם למלא. הבחירה הייתה ברורה- שוק הלילה (Temple Market). כבר התגעגעתי לחווית המיקוח. כדי להגיע לשם נסעתי ב-MTR עד לתחנת ג'ורדן (החלפת קו בתחנת אדמירלטי). הכסף המזומן די החל לאזול לי אז המרתי דולרים אמריקנים שנותרו לי והלכתי לטרוף את השוק. מדובר בשוק לילה שמתעורר לחיים עם השקיעה ופתוח עד 23:00. גם כאן ניתן לקנות מלא בגדים, שעונים, משקפי שמש, תכשיטים, מוצרי אלקטרוניקה, מזכרות בזיל הזול ואוכל רחוב מקומי (אוכל הרחוב בהונג קונג נחשב אכיל, שלא כמו במקומות אחרים במזרח שם רצוי להימנע).

אחרי שעברתי דוכן דוכן בשוק ושפשפתי את יכולות המיקוח שלי, הלכתי לצלם אותו מלמעלה. ראיתי הרבה מאוד תמונות באינסטגרם של השוק מצולם מלמעלה ולא הצלחתי להבין מהיכן הם צולמו. אחרי חיפוש מעמיק ברשת, לפני הנסיעה כמובן, מצאתי את הלוקיישן- גראז' בן 8 קומות, Yaumatei Carpark Building, הממוקם בקצה הצפוני של השוק. זה נשמע מוזר אך אתם לא היחידים שתעשו את הדרך לחניון רק בכדי לצלם כמה תמונות של השוק מלמעלה. תחילה עליתי לקומה האחרונה אך הנוף ממנו אל השוק היה גבוה מדי לטעמי, והנוף מקומה 4 היה האידאלי בעיניי- גבוה, אך לא מדי. תוכלו כמובן לצלם מכמה קומות כדי "לכסות" את עצמכם מבחינת האפשרויות. העלייה מקומת הכניסה היא באמצעות מעלית, אז אתם יכולים להיות רגועים 😁

הנוף מקומה 4 של הגראז' על שוק הלילה. מדהים, לא?

אחרי השוק והגראז' עצרתי במקדונלד'ס בדרך למלון כדי לסגור את היום. האוכל הסיני בארץ שונה מזה ששם, והוא בהחלט עובר התאמות לחיך שלנו. לצערי לא הוקסמתי מהמטבח הסיני המקומי ולכן בחרתי ברשתות המזון המהיר המוכרות. גם זולות וגם טעימות בוודאות. 

כשהגעתי למלון קיבלתי את הכרטיס לחדר. כמו בן מלוכה הרגשתי כשנכנסתי לחדר המדהים ומצאתי את המזוודות שלי מחכות שם. החדר היה מרווח מאוד והוא כלל מכונת קפה עם קפסולות, תה, טלפון חכם לשימוש חינמי אשר באמצעותו ניתן לשדר אינטרנט לטלפון שלי, חדר שירותים עם אסלה מחוממת, אמבטיה וטוש, ערכת היגיינה עם משחת שיניים חדשה, מברשת שיניים, סבונים, ערכת גילוח ועוד. בטלויזיה היה כתוב "Welcome Mr. Shiran Katsnelson" ועל השולחן הונחו עוגיו ופירות לצד גלוית 'ברוך הבא' בשם צוות המלון. החדר היה מפנק ומוקפד לרזולוציות הנמוכות ביותר. גולת הכותרת של החדר, מה שלא ניתן להתעלם ממנה החל מהשנייה הראשונה, היא הנוף הצופה לנמל ויקטוריה המפורסם (Victoria Harbour), זה המפריד בין חצי האי קאולון לאי הונג קונג. הנוף היה הן של הים והן של גורדי השחקים שבאי הונג קונג. ברגע של אי מחשבה ניתן לחשוב שאתה נמצא בניו יורק בכלל. הנוף היה מלא לגמרי לים ולא היה ניתן לראות קרקע, מה שנתן תחושה של שינה ממש על קו המים. 

הנוף אל נמל ויקטוריה מהחדר שלי ב-New World Millennium Hotel

יש לציין שלא לכל החדרים יש נוף לנמל, ומי שרוצה בכל זאת ליהנות מהנוף יכול לבקר בבר המלון, Bar on 15, הפתוח גם למי שאינם נמנים מן האורחים. הנוף ממנו עוצר נשימה. ההמלצה שלי היא לישון לפחות לילה אחד בהונג קונג בחדר עם נוף כזה של הנמל. מלון זה הוא לא היחיד שמציע נוף כזה, וישנן קטגוריות מחיר נוספות. בחרו בזו שמתאימה לכם. אני כמובן לא יכול להמליץ על אחרים כי לא ישנתי בהם, אך יכול לציין לחיוב את מילניום. ולנוף זה נרדמתי ושקעתי בשינה. 

היום השישי - 06/03 - מקאו ושוק הנשים (פעם נוספת)

ביום זה קמתי מאוחר יותר, בסביבות 8:00, כשהיעד הוא בכלל מדינה אחרת- מקאו. כן, מדינה אחרת על כל המשתמע- שפה אחרת, מטבע אחר (זה לא כזה נורא, פרטים בהמשך הפוסט), דרכון אחר ולפיכך גם ביקורת דרכונים. כדי לקום עם אנרגיות ליום חדש עברתי קודם בחדר האוכל של המלון, וכיאה למלון 5 כוכבים המבחר לא אכזב. המבחר כלל דונאטס, ופל בלגי פנקייקים, קרואסונים, שוקולד, מרק בהרכבה אישית, חביתה/אומלט בהרכבה אישית, פירות אקזוטיים ולא אקזוטיים, מיצים, מבחר סוגי קפה, שוקו, דים-סאם ואורז מדהים שגרם לי לאכול מנה שהיא יותר צהריים מאשר בוקר. לארוחת הבוקר יצאתי כבר עם התיק שלי כשבתוכו הדרכון שלי והפתק הקטן שקיבלתי בביקורת הדרכונים בכניסה להונג קונג שאני אמור למסורו בעת יציאה ממנה. בלי שני אלו הייתי נאלץ לשוב לבית המלון ולקחת משום שאין מעבר בין מדינות ללא דרכון, ומקאו היא מדינה בפני עצמה.

משום שהמלון שלי שוכן באזור צים-שה-צוי (Tsim Sha Tsui) בחצי האי קאולון, טרמינל המעבורות הקרוב ביותר אליי היה China Ferry Terminal, הממוקם בסמוך לפארק קאולון ולקניון הארבור סיטי (Harbour City). בהונג קונג מספר טרמינלי מעבורות: זה שדרכו עברתי הממוקם בקאולון, Sheung Wan הממוקם בסנטרל שבאי הונג קונג והאחרון הממוקם בשדה התעופה של הונג קונג. Sheung Wan מרכזי מאוד ומתאים לרבים שבוחרים ללון באזור סנטרל המרכזי. הטרמינל בשדה התעופה מתאים למי שרוצה לנסוע למקאו מיד עם הנחיתה בהונג קונג או לחזור ממקאו ישירות לטיסה (פחות ממליץ משום שעיכובים יכולים לגרום לאיחור לטיסה). 

עוד בתכנון הטיול התלבטתי האם להקדיש לילה למקאו או להסתפק ביום אחד, שאלת השאלות של כל מי שמגיע לכאן. אז התשובה היא שאין תשובה נכונה עבור כולם. עבורי, כמי שלא מהמר ומעדיף לראות מקומות על פני לשהות במלון שרק ההתמצאות בו מצריכה כמה ימים, התשובה הייתה ברורה- יום אחד של ביקור. אכתוב כבר עכשיו שזו אכן הייתה ההחלטה הנכונה עבורי. אם אתם לא אוהבים להמר אז לכו על ביקור יומי כמוני, כי ליהנות מהיופי של המלון אפשר גם בביקור של יום כפי שאני עשיתי. עם זאת, מעבר למלונות יש למקאו עוד להציע.

הטרמינל עצמו ממוקם בתוך בניין שלא מיועד רק עבורו, ועל מנת להיכנס אליו יש לעלות לקומה 1 במעלית, קומת ה"המראות" (Departures). עם הגעתי אל הקומה הוצע לי לרכוש כרטיס הלוך בעלות של 170 דולרים (85 שקלים) וכרטיס חזור בעלות של 200 דולרים (100 שקלים) מאותו טרמינל במקאו לאותו טרמינל בהונג קונג. המחיר עולה ל-200 החל מהשעה 18:00. לא ידעתי מתי אחזור, אבל ידעתי שבוודאות לא אחזור מאותו הטרמינל במקאו שאליו הגעתי בתחילת היום, ולכן סירבתי בנימוס. אחר כך עברתי צ'ק אין וביקורת דרכונים זריזים ותוך כמה דקות כבר עמדתי בתור לבורדינג. מעבורת זה השם המדויק בכדי לתאר את כלי השיט שמחבר את הונג קונג ומקאו. מדובר בכלי שיט לא גדול שמכיל כ-100 נוסעים בכל פעם, וכאשר הים סוער התנודות מורגשות. עם זאת, מדובר בהפלגה של שעה אחת בלבד. מי שמראש מעדיף להימנע משיט יכול להגיע למקאו דרך הגשר החדש, אך זו דרך ארוכה למגיעים ממרכז הונג קונג.

למעלה: כרטיס המעבורת- במדבקה הקטנה כתוב מספר המושב. למטה: החלק הקדמי של פנים המעבורת.

כאשר ירדתי מהמעבורת ביצעתי ביקורת דרכונים של מקאו ללא צורך במילוי טופס כזה או אחר. הלכתי רגלית כ-5 דק' מהטרמינל למתחם הבילוי והקניות Macau Fisherman's Wharf. מדובר במתחם פנאי ובידור יפה עם מסעדות וחנויות. המבנים במתחם בנויים לפי ארכיטקטורות שונות מכל רחבי העולם- מבנים מסוימים בנויים כבניינים קלאסיים מאמסטרדם, אחרים בסגנון בריטי, פורטוגזי, גרמני, ונציאני, רומאי ועוד. הגעתי ביום גשום ולכן לא הייתה תנועה ערה ומסחר של ממש, אך ביום יפה תהיו בטוחים שמדובר בחוויה. 

הכל מהכל במרכז הקניות- ברזיל, גרמניה, אמסטרדם, איטליה ועוד.

משם המשכתי באוטובוס למרכז ההיסטורי של מקאו. כדי להתנייד בעיר השתמשתי שוב באפליקציית מוביט. הסים שרכשתי ב-Seven Eleven עובד גם במקאו, ועל כן יכולתי להתנייד בקלות רבה. משום שהתחבורה במקאו לא מכבדת את כרטיס האוקטופוס ההונג-קונגי יש לשלם במזומן ובמדויק מאחר ולא מחזירים עודף. את הכסף משליכים לתיבה קטנה שממוקמת ליד הנהג וזה הכל. אין לנהג עיסוק עם מטבעות ועל כן אם לא יהיה לכם סכום מדויק, לא תקבלו עודף. עלות כל נסיעה בודדת במקאו היא אחידה ומסתכמת ב-6 פטקה (Patka). 

ערכו של הפטקה זהה לזה של הדולר ההונג קונגי. 1 פטקה=1 דולר הונג קונגי. במקאו מכבדים בכל מקום דולר הונג קונגי כמטבע לגיטימי לכל רכישה- בסטארבאקס, בקזינו, באוטובוסים. פשוט בכל מקום. על כן הכינו מראש כבר בהונג קונג מטבעות לתשלום מדויק. תוכלו לפרוט את כספיכם במלונות השונים במקאו או אפילו בהונג קונג. ידעתי מראש שאזדקק רק פעמיים לאוטובוס, כך שהעלות המסכמת של הנסיעות הייתה 12 דולר הונג קונגי/פטקה ו"נערכתי" בהתאם. 

ירדתי מקו 10B בסמוך לכיכר סנאדו (Senado Square), המרכזית ביותר במקאו. עם ההגעה לא ניתן היה להתעלם או להישאר אדיש למראות המבנים הצבעוניים ולבנייה הפורטוגזית הקולוניאליסטית. מקאו הייתה מושבה פורטוגזית עד 1999, ועל כן מעבר למבנים הפורטוגזים היפהפים שגרמו לי להרגיש שאני נמצא בכלל באירופה, הבחנתי בכיתובים בפורטוגזית בכל מקום.

מקאו או בעצם פורטוגל? באזור העתיק של מקאו ניתן בכלל להרגיש באירופה.

מהכיכר הלכתי כ-600 מטרים בלבד דרך המרכז ההיסטורי של מקאו אל חורבות קתדרלת סנט פול, שנבנתה במאה ה-16 ונשרפה במאה ה-19. ניתן להבחין בשרידי הקתדרלה, שנחשבת לאתר מהמפורסמים ביותר במקאו. בדרך לאוטובוס לטאיפה (Taipa), האזור שבו ממוקמים המלונות היוקרתיים והעצומים, עצרתי לקנות פסטל דה נטה, הקינוח הלאומי של פורטוגל שהיא כה מתגאה בו (ובצדק). הקינוח הזה נמכר כמעט בכל חנות במרכז ההיסטורי של קאו, אפילו בסניפי רשתות המזון המהיר, ואף בסניפי KFC בהונג קונג. המחיר סמלי בלבד והוא הזכיר לי את הטיול שלי לליסבון המדהימה.

בעודי זולל את המאפה הפורטוגזי עליתי על האוטובוס כשהיעד הוא מלון ונציה, The Venetian. כן, מלון זהה שוכן לו בלאס וגאס, וכך גם מלון פריז הסמוך אליו, ולא סתם מכונה מקאו "לאס וגאס של המזרח". עם זאת, מציע לצנן את ההתלהבות. בעוד שבלאס וגאס זכור לי במיוחד הסטריפ, במקאו לא היה רחוב מרכזי שניתן לטייל בו. כל מלון לעצמו, וזהו.

כל מלון לעצמו. אזור טאיפה במקאו.

מלון ונציה היה עצום ויפהפייה, וגדודים של תיירים הציפו אותו. הלכתי לאזור התעלות, המוקד המרכזי והיפה ביותר של המלון העצום. קילומטרים על גבי קילומטרים הלכתי שם מבלי אפילו לשים לב. המון חנויות יוקרה היו בכל עבר, וניתן היה לשוט בגונדולות, ממש כמו בונציה. תפאורת הבתים הונציאנים עם השמיים הבהירים שהיוו ניגוד מוחלט לשמי מקאו המעוננים והגשומים, היו מדהימים ברמות. הכל שם היה מתוחזק ומעוצב באותה רמה של המלון המקביל והראשוני בלאס וגאס.

מלון ונציה היוקרתי. אם כבר לישון במקאו, אז כאן.

לארוחת צהריים אכלתי במקדונלד'ס ליד אחת מהתעלות, ומחירי הארוחות היו גבוהים יותר בהשוואה לסניפים רגילים, אם כי עדיין זולים מאלו שבארץ. אחר כך, מבלי לשים לב הגעתי לאזור הקזינו והסתפקתי בלהתבונן מהצד במפסידים מעבירים את כספם למנצחים, ובמנצחים צוהלים מאושר. זה היה מפתה מאוד להיגרר גם כן, אך החזקתי את עצמי! לראשונה היית בגיל המתאים והחוקי, 21, אך הצלחתי לא להתפתות. 


מלונות ונציה ופריזיאן מתחברים מבלי שיש צורך לצאת לאוויר הפתוח ולעולם החיצון. שילוט ברור ותדיר הוביל אותי לפריזיאן, השני שרציתי לראות ממלונות מקאו. ההליכה הייתה לא קצרה, אך היא בהחלט הייתה נעימה משום שה-Venetian מעוצב יפה מאוד ומוקפד עד לפרטים הקטנים ביותר. בפריזיאן כל מה שרציתי לראות היה את העיצוב של רחובות פריזאים קלאסיים, את מגדל אייפל וכמובן את ה"זיוף" המושקע של גאלרי-לפייט, הקניון המפורסם של פריז. העיצוב הכללי היה חמוד מאוד, אך בהשוואה למלון ונציה היוקרתי והמוקפד אין בכלל מקום להשוואה. מבלי לשים לב עברתי דרך שדרות של חנויות עד שהגעתי מקומה עליונה לגאלרי-לפייט, וכמה שהחיקוי דומה למקור. הבנייה שלו כוללת מעקות יוקרתיים בכל קומה וכמובן גלאם כללי. על הקזינו כאן דילגתי משום שזה שב-Venetian היה עצום ומסחרר ברמות.

מלון פריזיאן. יפה ברמות, אך כדי להתלהב מאוד רצוי להגיע לכאן לפני ביקור בונציאן המושלם.

משם עקבתי אחר השילוט ליציאה, ושם חיכו שאטלים שונים עם יעדי נסיעה רבים. אני כמובן הלכתי לזה שמוביל לטרמינל המעבורות של טאיפה, הקרוב ביותר לכאן. השאטל הוא כמובן חינמי, ואין צורך להרגיש לא בנוח= אף אחד לא בודק האם התארחתם שם. מבחינתם הוצאתם אצלם כסף בין אם בשופינג, בקזינו או בארוחת הצהריים, וזה מספיק.

טרמינל טאיפה ממוקם ממש מול שדה התעופה של מקאו והוא לא גדול במיוחד. על מנת לרכוש כרטיסים עליתי קומה אחת מעל קומת הכניסה, והעלות הייתה 200 דולרים (100 שקלים) משום שהשעה הייתה שעת ערב מאוחרת. המעבורת האחרונה לטרמינל המעבורות שבקאולון כבר יצאה, ועל כן נאלצתי לעלות על זו שהפליגה לטרמינל Sheung Wan שבאזור סנטרל באי הונג קונג. ההפלגה ארכה שעה כמצופה, אך הפעם הים היה סוער והיו תזוזות די רציניות. השתדלתי שלא להתמקד בזה ולנצל את הזמן למנוחה לרגליים ולעיניים. במהלך השיט חילקו טפסי כניסה להונג קונג ועטים בכדי שנוכל למלא עוד בהפלגה ולחסוך זמן בטרמינל.

עם ההגעה להונג קונג שמחתי לדרוך על אדמה יציבה. העברתי בשמחה את טופס הכניסה שמילאתי בהפלגה לעובד בביקורת הדרכונים, וקיבלתי ממנו שוב פתק קטן שאותו היה עליי לשמור ולמסור בביקורת הדרכונים בצאתי מהונג קונג. בשלב הזה נסעתי אל המלון ב-MTR בכדי לקחת כסף מזומן לשוק הנשים ולהיפטר מהרבה מאוד דברים שהיו עליי שאין לי בהם צורך להמשך הערב. מלבד זאת, בשונה ממזג האוויר הגשום שהיה במהלך היום במקאו, הערב בהונג קונג היה חמים ונעים, והחלפתי את בגדיי לקצרים. לשוק העדפתי להגיע עם בגדים פחות מרשימים מאלו שטיילתי איתם במקאו 😄

לקחתי אוטובוס ונסעתי לסיבוב שופינג נוסף בשוק הנשים כדי להשלים קניות זולות ואחרונות למשפחה, לחברים ולעצמי. הגענו ב-21:00, לא רחוק משעת סיום הפעילות (22:00) והמוכרות נראו מתוסכלות, כאילו שהייתה איזו פשיטה משטרתית. נדמה שגם היה למוכרות פחות חשק להתמקח, והן לא ירדו למחירים שרציתי. בכל אופן, באתי בגישה של "אם הן ירדו למחיר שאני מציע, אקח, אבל אם לא אז לא נורא כי אין לי באמת צורך הכרחי במוצר". בכל זאת היו מוכרות עם מצב רוח מרומם יותר, וכך הושלמו הקניות בהונג קונג. מהשוק כבר חזרתי למלון, נהנה שוב מהנוף המטורף בחדר לנמל ויקטוריה.

שוק הנשים בפעם האחרונה לטיול זה. צבעוניות זה מוטיב חוזר כאן.

היום השביעי והאחרון - 07/03 - שדרת הכוכבים של הונג קונג, הקניון הגדול ביותר והבניין הגבוה ביותר

קמתי לבוקר האחרון בהונג קונג, בוקר שהיה מהול בעצב לצד שמחה של חזרה לבית ולמשפחה בארץ. אכלתי את ארוחת הבוקר הסופר מפנקת של המלון בפעם האחרונה וביצעתי צ'ק אאוט עצוב ביותר משום שהיה לי קשה להיפרד מהחדר עם הנוף המדהים שלו לנמל ויקטוריה. את המזוודות השארתי לשמירה במלון והלכתי כ-4 דק' בלבד לטיילת צים-שה-צוי (Tsim Sha Tsui). מדובר בטיילת שנמתחת לאורך קו הים של חצי האי קאולון ומשקיף בכל רגע על נמל ויקטוריה ועל גורדי השחקים של חצי האי הונג קונג. ההליכה הייתה באורך הנכון (לא ארוכה ולא קצרה), והיא הייתה כל כך יפה עד שהיה קשה שלא לצלם כל נקודה או זוית. אחרי כמה מאות מטרים בלבד התחילה שדרת הכוכבים של הונג קונג, שם ניתן למצוא שמות שבעיקר אינם מוכרים פרט לג'קי צ'אן ולברוס לי שוודאי שמעתם עליהם וצפיתם בהם. בפסלים לאורך השדרה תוכלו לראות את טביעות כפות הידיים של המפורסמים, מי יותר ומי פחות.

טיילת צים-שה-צוי והנוף המרהיב הנשקף לאורכה אל נמל ויקטוריה וגורדי השחקים של האי הונג קונג

רבים נוטים להגיע לשדרת הכוכבים ולטיילת במהלך הלילה, בסמוך לשעה 20:00, משום שבשעה הזו מדי לילה מתרחש מופע האורות המפורסם של הונג קונג המכונה "סימפוניית האורות" (Simphony of Lights). מדובר במופע האורות המפורסם של הונג קונג המשלב אורות צבעוניים וחגיגיים, קרני לייזר ומוסיקה על גורדי השחקים המפורסמים והעצומים שבאי הונג קונג. המופע אף נכנס לספר השיאים של גינס כמופע האור-קולי הקבוע הגדול ביותר בעולם!

בקצה המערבי של שדרת הכוכבים ראיתי את טרמינל המעבורות הצנוע, Star Ferry Pier. מהטרמינל יוצאות בתדירות גבוהה מאוד מעבורות הסטאר-פרי המפורסמות שבעלות של כ-6 דולרים בלבד (3 ש"ח) ישיטו אתכם מ/אל קאולון ל/מהאי הונג קונג. אורך השיט כשש דקות בלבד והוא יפהפייה וכולל נופים של גורדי השחקים הן של קאולון והן של אזור הסנטרל שבאי הונג קונג. מדובר בנקודת עניין בפני עצמה שנחשבת לאטרקציית תיירים קלאסית שרבים לא מפספסים. מה גם שניתן לשלם על השיט עם האוקטופוס, ולצד העלות המינימאלית זה לגמרי שווה את זה. אחרי שהשלמתי את ההליכה לאורך הטיילת ושדרת הכוכבים הלכתי כ-3 דק' בלבד לקניון הגדול ביותר בהונג קונג, Harbour City. כמה גדול? נכנסתי עבור חנות ספציפית ולקח לי חצי שעה למצוא אותה. ובכלל, בקניון מעל 800 חנויות. עובדה מעניינת עבור מי שהקניות פחות מעניינות אותו היא שלאורך הקניון יש מרפסות נוף רבות שמשקיפות על הים ועל גורדי השחקים- אפשרות נוספת לתמונות נהדרות. המחירים, כיאה לעיר היקרה ביותר בעולם גם ב-2019, גבוהים מאוד אפילו בהשוואה לארץ.

הנוף מאחת ממרפסות הקניון.

מהקניון המשכתי רגלית אל מרכז הסחר הבינלאומי (International Commerce Centre), הבניין הגבוה בהונג קונג והשביעי בגובהו בעולם! נקודת העניין לתיירים היא ה-Sky 100 Hong Kong Observation Deck, ששמו מרמז על מיקומו בקומה ה-100 והאחרונה של הבניין המרשים הזה. מעלית מהירה וחדישה העלתה אותי ומבקרים נוספים תוך כחצי דקה לקומה ה-100, ומשם ניתן היה להתרשם מנוף 360 של הונג קונג. אין כל כך מה לעשות אם הראות לא טובה, וזה דבר די נפוץ בהונג קונג שבה זיהום אוויר כדבר שבשגרה. עליתי כשהראות הייתה מעולה, אחרי שגשם פסק וגם ענניו נעלמו, אך עם הצילומים הגשם התחדש אט אט. מיהרתי עם הצילומים ואת שאר הזמן השארתי להנאה מהנוף דרך העיניים. במרכז המבקרים הזה שבקומה 100 יש גם חנות מזכרות ובית קפה המשקיף לנוף, כנראה, הכי יפה בהונג קונג. ממליץ להגיע בסמוך לשקיעה כדי לצלם גם באור יום וגם בחשיכה, ואם אתם מגיעים בסביבות השעה 20:00 אז ניתן להתרשם בקלות מסימפוניית האורות שדיברנו עליה קודם.

הנוף מהקומה ה-100 מעט לפני שהגשם שב מההפסקה.

משם נסעתי אל המלון ב-MTR, ובתחנה החזרתי את כרטיס האוקטופוס שלי. קיבלתי את כל היתרה שהייתה צבורה בו במזומן, כמו גם את 50 הדולרים שנלקחו ממני כפיקדון בעת הנפקת הכרטיס. עם הכסף הזה קניתי לעצמי כל מיני מאכלים מקומיים בסופרמרקט Wellcome הראשון שראיתי (כן, מסתבר שוולקאם עם דאבל L).

אחר כך הגעתי אל המלון לארוחת ערב אחרונה בהונג קונג, במסעדת Tai Lo הסינית, אחת משש מסעדות המלון. במהלך הארוחה קיבלתי טעימות של מנות מהמטבח המקומי, וכמה שהוא שונה ממה שאנחנו מכירים אותו פה! לעומת המנות המקומיות במסעדות ברחבי העיר, אלו שכאן היו הרבה יותר טעימות. לא ממש נהניתי לאכול אוכל מקומי בהונג קונג משום שהוא מאוד מאוד שונה מכל מה שמוכר לישראלי הממוצע, אפילו בהקשרי המטבח האסיאתי. המטבלים והרטבים שונים לגמרי ממה שמוכר לנו. עם זאת, כאן היה טעים להפליא. המנות ואופן הגשתן היו ייחודיות מאוד. המסעדה, שמשקיפה על טיילת נמל ויקטוריה ועל גורדי השחקים של האי הונג קונג, אפשרה ליהנות ממראות "סימפוניית האורות" במהלך הארוחה, וזה היה מדהים ביופיו.

תום הארוחה היה בשעה 20:30, השעה שבה הזמנתי את ההסעה הפרטית לשדה התעופה בשנז'ן, סין. הטיסה שלי המריאה ארצה בשעה 1:35 לפנות בוקר של ה-08/03 ולכן הייתי צריך להזמין את ההסעה ל-07/03 בלילה. מדובר במעבר בין מדינות, ולאחר התייעצות עם חברת ההסעות שיודעת דבר באשר לנסיעות בין הונג קונג לשנזן, החלטתי שאצא עם המונית כ-5 שעות לפני ההמראה. חברת ההסעות שהזמנתי הייתה Alice Travel, חברת הסעות בינלאומית שמציעה שירותי VIP ו-Fast Track במעל 850 נמלי תעופה בכל רחבי העולם. מעבר לכך, הם מארגנים הסעות מ/אל שדה התעופה ל/מכתובת לבחירתכם. משום שמדובר בנסיעת מונית חוצת מדינות היה לי חשוב לבחור בחברה אמינה וטובה. זו החברה הטובה ביותר שניתן למצוא בהונג קונג, ובהחלט חיפשתי והתעמקתי ברחבי האינטרנט כדי למצוא את ההסעה הטובה ביותר. 

ב-20:30, כמו שעון שוויצרי, המתין נהג המונית אנת'וני עם הואן העצום שלו מדגם Toyota Alphard, דגם שאין לנו אותו בארץ. אנת'וני הוא בעצם נהג מקומי דובר אנגלית צחה ושוטפת, והשם שלו, כמו של רוב ההונג-קונגים הוא בינלאומי ולא סיני. שם המשפחה דווקא כן. הוא קיבל אותי באדיבות, סייע להניח את המטען בתא המטען ועם תחילת הנסיעה הביא לי את טופס הכניסה הסיני שעליי למלא עבור ביקורת הגבולות בכניסה לסין. במקום לבזבז זמן ולמלא אותו בטרמינל בגבול, אנת'וני מסר לי את הטופס עם עט על מנת שאחסוך זמן ואמלא במהלך הנסיעה, וזה היה רעיון מבריק ויעיל ביותר. מעבר לכך שהרכב היה מרווח ביותר, התגלה כי ישנה גם נקודת שידור אינטרנט ברכב וכך יכולתי לגלוש בנחת גם במהלך הדרך (הסים שלי כבר לא היה בתוקף) וגם בסין עצמה! מעבר לכך, אנת'וני היה איש שיחה מרתק והוא נתן הצצה לחיים האמיתיים בהונג קונג, לעם שעובד ללא הרף על מנת לחסוך לדירה. המצוקה שלהם חמורה בהרבה משלנו, הדיור בר השגה הרבה פחות מכאן. הוא סיפר שהוא חוסך ועובד ללא הרף, ושבאותו יום ממש הסיע בסביבות 6:00 תיירים מהונג קונג למקאו ושב. 3 מדינות ביום. לחסוך כל דולר ולעבוד כל דקה שאפשר כדי להגיע יום אחד לרכישת דירה. 

במעבר הגבול בהונג קונג לא היה צורך לצאת מהרכב. מסרתי את הפתק הקטן שקיבלתי בעת הכניסה להונג קונג ועברנו הלאה, אל מעבר הגבול הסיני. שם דווקא כן היה צורך לצאת אל הטרמינל, עם כל המזוודות והתיקים. זה קצת מעצבן, אבל לא סוף העולם. אנת'וני אמר שיפגוש אותי בסין ונפרדנו לכעשר דקות. בשל השעה לא נרשם תור, ותוך דקות ספורות הגעתי לדלפק ומסרתי בשמחה את טופס הכניסה הסיני שמילאתי במהלך הנסיעה. אחר כך העברתי את כל התיקים והמזוודות לשיקוף ויצאתי מהטרמינל כשאני רשמית בסין. שאלתי את עובדי הטרמינל בסין היכן השירותים, Toilet, מילה בינלאומית די בסיסית, לא? אז זהו שלא. אף אחד לא הבין מה אני רוצה, וזו הרמה הממוצעת של סיני בשפה האנגלית. הרמה היא שלמעשה אין אנגלית, גם במעבר גבול בינלאומי. פגשתי את אנת'וני בשמחה, שכיוון אותי לשירותים. אחר כך המשכנו אל השדה והגענו תוך 40 דק'. כל הנסיעה, כולל מעבר הגבול, לקחה כשעה וחצי בלבד. השירות היה VIP, באמת מעל ומעבר. מעולם לא נהניתי כל כך מנסיעת "מונית". ביקשתי מאנת'וני לצלם אותו על מנת להעביר את הבשורה הלאה, אל כמה שיותר אנשים שעושים נסיעה דומה. למעשה, אל השדה הגעתי כ-3.5 שעות לפני ההמראה. עדיף עודף זמן ממחסור כשמדובר בטיסה בסדר גודל כזה.

Alice Travel- שירות VIP מעל ומעבר לציפיות.

הטיסה של חברת Hainan Airlines המריאה באיחור של חצי שעה, ב-2:00 לפנות בוקר, ועברה כהרף עין. עצמתי את עיניי עוד לפני שהמטוס המריא, והפעם הבאה שפקחתי את עיניי הייתה, מסתבר, כעבור 7 שעות. מעולם לא נרדמתי בטיסות, אפילו לא בטיסה הארוכה ביותר שעשיתי מ-LA לרומא. המטוס היה מעט ישן יותר בטיסה זו וארוחת הבוקר הייתה טיפ-טיפה פחות טעימה, אך עדיין הכל היה מעולה. מושבי יציאת החירום שבהם התיישבתי הוסיפו מאוד לתחושת הנוחות. ניתן היה להשעין את המושבים היטב לאחור והכיסא האמצעי הריק היה גם כן תוספת מבורכת. על אף האיחור בהמראה, הטיסה נחתה בזמן המיועד בהצלחה. כך הגיע לתומו טיול נהדר נוסף, אך שונה מאוד מכל טיול אחר שאי פעם חוויתי.