טיול קיץ 2017 בדרום צרפת, צפון איטליה ושוויץ בזול? אפשרי!

לפני כחודש חזרנו, משפחתי ואני, מטיול קיץ מדהים ביותר, כזה שממש לא מעלים לדמיון כזול. האם אפשרי לארגן טיול קיץ משפחתי באזור מהיוקרתיים והשווים ביותר באירופה- פרובאנס והריביירה הצרפתית, צפון איטליה ושוויץ, בזול? בטיול הוכחנו שכן. איך? כל הפרטים במפורט, עם המסקנות והחוויות שלנו.

לפני שאתחיל בסקירת הטיול על בסיס ימים, אעשה סדר ואציג את מסלול הטיול על גבי מפת גוגל מפות:

1. שדה"ת הבינלאומי בז'נבה.
2. שאמוני-מון-בלאן.
3. אנסי.
4. ולנסול (Valensoleׂׂ).
5. קניון ורדון (Verdon Gorge).
6. מוסטיה סנט מארי (Moustiers-Sainte-Marie).
7. קאן.
8. סנט-פול-דה-ואנס (Saint Paul de Vence).
9. ניס.
10. מונאקו.
11. אגם מג'יורה (מגלשות אלפיניות והאי איזולה בלה).
12. צרמט.
13. ז'נבה.

לנוחיותכם, סימנתי בכתבה בסגול את המקומות שבהם ביקרתי בטיול.

20/06/2017- היום הראשון- 

נחתנו בסביבות השעה 18:00 בשדה התעופה של ז'נבה. מיד לאחר הנחיתה הועברנו על-ידי שאטל מהמטוס אל השדה. מדובר בשדה גדול ומרשים, ומיד לאחר היציאה אל אולם קבלת הפנים, פנינו ימינה והמשכנו ישר עד הסוף על מנת להגיע לדלפק השכרת הרכב (ישנו שילוט ברור אשר יוביל אתכם לשם על כל פנים). איתרנו את הדלפק של חברת Enterprise, ומיד לאחר חתימה על טפסים והצגת מסמכים רלוונטים, כגון רישיונות נהיגה בינלאומי וישראלי, יצאנו אל התחנה אשר ממנה ישנן הסעות חינמיות כל 15 דקות לחניית השכרת הרכב (תשאלו את העובד שבדלפק מהיכן יוצא השאטל במידה שלא הצלחתם לאתר לבד). הנסיעה ארכה כ-5 דקות, ואחריה חיפשנו את סמל חברת ההשכרה שלנו. בביתן בתוך החניון קיבלנו את המפתח לרכב מהעובדת לאחר הצגת טפסי ההשכרה שקיבלנו קודם.

קיבלנו פורד פייסטה, אשר גודלה היה מעולה עבורינו, 4 נוסעים, והבאגז' היה מרשים בגודלו והכיל בהצלחה את מספר השקיות המרשים שצברנו לאורך הטיול. את הרכב החזרנו ערב לפני טיסת הבוקר שלנו ארצה, כלומר שכרנו את הרכב לתקופה של 6 ימים במחיר של 668 ש"ח.

לאחר קבלת הרכב, נסענו כשעה אל המלון שלנו, הממוקם כ-20 דקות נסיעה מעיירת הסקי המפורסמת שאמוני-מון-בלאן (Chamonix Mont Blanc). 

נקודה חשובה על ההתניידות בתוך ז'נבה: על מנת לנסוע לשאמוני, היינו צריכים לנסוע מהשדה ולעבור דרך העיר. העיר פקוקה כמעט תמיד והרמזורים בה מגוחכים. מדוע? כי יהיה לך אור ירוק כשבע שניות ואחר כך אור אדום כ-4 דקות שלמות. מה בעצם קורה בפועל? לוקח כעשר דקות לעבור רמזור אחד, והנסיעה אורכת נצח. מה הפיתרון? אם שכרתם רכב ואתם רוצים לצאת מהעיר, פשוט אל תסעו דרך המרכז. עדיף שתסעו יותר קילומטרים תוך הקפת קצוות העיר על פני נסיעה שעל הנייר קצרה יותר מבחינת קילומטרים ועוברת במרכז העיר.

הגענו בתשע בערב, אך השקיעה אפילו לא החלה (היא מתחילה לקראת 21:40). לפני ההגעה למלון, עברנו דרך מקדונלדס והבאנו אוכל לחדר. המקדונלדס היה בלב ליבה של שאמוני-מון-בלאן, ולכן ניצלנו את ההגעה ואת התשלום עבור החניה על מנת להתרשם מהעיירה. מדובר בעיירה חמודה לגמרי, אך לא הרבה מעבר לכך. אגב, אפילו במקום יוקרתי זה הארוחה עלתה רק 5 אירו, כלומר כ-22 ש"ח.

המלון, Les Campanules, שוכן ביער כאשר חצי מהמלון פונה אל היער וחציו השני אל רכס המון-בלאן. בעת הזמנת החדר בבוקינג הייתה אפשרות להזמין חדר עם נוף למון בלאן או חדר עם נוף ליער. ההבדל היה כ-90 ש"ח, ולמרות שמדובר בפער לא זניח החלטנו לבחור בחדר עם הנוף למון-בלאן, ובדיעבד (וגם בעת השהייה) זה היה שווה כל שקל. כל כמה זמן יוצא לכם להגיע למון-בלאן ולקום עם נוף פנורמי אליו? כנראה שלא הרבה, ולכן הבחירה עבורנו הייתה ברורה. המלון בנוי כולו מעץ וכן מעוצב כך, ולמרות העיצוב הכללי יוצא-הדופן, המלון מעוטר ב-2 כוכבים בלבד (מביך לחשוב אילו מלונות בארץ מדורגים גבוה יותר). התענוג הזה עלה רק 379 ש"ח לארבעה נפשות עם החדר עם הנוף למון-בלאן. היכן יכולנו ללון במחיר כזה בארץ? בקמפינג?

21/06/2017- היום השני- 

קמנו בבוקר, עצרנו בסופרמרקט U הסמוך למלון, קנינו קצת (הרבה) אוכל, אחרי הכל סופרמרקט ראשון בטיול ובוחנים היטב את המבחר ואת המוצרים ש"איך אין לנו אותם בארץ?". היו הרבה כאלו ואיתם יצאנו, ומשם נסענו עם הקניות לכיוון אנסי בתקווה למצוא מקום הולם לפיקניק של בוקר. את המקום המתאים מצאנו לאחר עשר דקות, אחרי שהחלטנו לצאת מהכביש המהיר (בשונה מגרמניה, אין הרבה יציאות התרעננות לאורך הכבישים המהירים). זו הייתה מארוחות הבוקר הטובות ביותר שהיו לנו, כי היא הייתה עם מבחר גבינות מדהים, מיצים טריים, מארז של ירקות עם מטבלים ויוגורטים. ארוחת בוקר למשפחה ב-87 ש"ח. לא רע בכלל!

לאחר ארוחת בוקר טובה והטסת הרחפן החדש שלי, DJI MAVIC PRO, באלפים הצרפתיים, עלינו על הכביש המהיר ותוך 50 דקות מצאנו את עצמנו באנסי (Annecy), מקום שהוא לא פחות ממושלם. לפני הטיול חשבנו- איך נוכל ליהנות גם מהחופים המדהימים של אגם מי הטורקיז וגם ממרכזה ההיסטורי של אנסי, שנחשב ללא פחות מ"ונציה של צרפת". הפיתרון היה להחנות את הרכב ב-Parking Colmyr. החניה הייתה גדולה מאוד, ולא פחות חשוב- בחינם. גם מיקומה היה חציית כביש בלבד מחוף Plage Des Marquisats היפהפייה. לקחנו את בגדי הרחצה ואת האוכל שעוד נותר מארוחת הבוקר, פרסנו פיקניק על חוף הדשא של האגם, ובגדול אכלנו ושחינו במים הנעימים והתכולים של האגם, שמימיו נחשבים לנקיים באירופה. אי אפשר להביט במים ולא להשתכנע להתרחץ באגם. יש משהו משכנע מאוד ביופיו של האגם ושל חוף הדשא. שתיקת האגם הספיקה לנו, ותוך דקות ספורות גופינו היה טבול כולו במים הקרירים אך נעימים. 

לאחר השתכשכות בחוף, שגם הכניסה אליו היא בחינם, הנחנו את השאריות שנותרו מהאוכל ברכב, והלכנו לאורך האגם כ-12 דקות (900 מטרים) עד שהגענו למרכז ההיסטורי של אנסי. שם הכללים ברורים מאוד- עם ההגעה למרכז ההיסטורי תגיעו לגשר Quai Eustache Chappuis, הצופה מצדו האחד בהתמזגות הנהר עם אגם אנסי (Lake Annecy) ומצדו השני בעיר העתיקה. אי אפשר שלא להבחין במעין אי קטנטן על הנהר, הנקרא Le Palais de I'lle, שהוא למעשה טירה ציורית מימי הביניים, אשר שימשה כבית כלא ומשמשת כיום כמוזיאון אמנות והיסטוריה. כל תמונה מפורסמת של אנסי כוללת את המבנה המפורסם, ואחרי שהבחנו בו והלכנו לאורך גדות הנהר לתוככי העיר העתיקה, נטשנו את הנהר ונכנסנו אל הסמטאות השונות במטרה להיאבד, כי מה יותר כיף מזה? המדרחובים ציוריים, וישנה אווירה ימי-בינימית קסומה שאי אפשר שלא ליפול בקסמה. אחרי שוטטות לא ארוכה במיוחד, אחי בן ה-7 נפל כפיתיון לכוחו המהפנט של הקרפ. קרפ עם נוטלה היה חזק ממנו, והתיישבנו לגלידות וקרפים, לחגוג את צרפת במיטבה. 

לאחר תחושת שובע של הקטנצ'יק המשכנו לשוטט ברחובות העיר העתיקה, ולאחר שעברנו ברובן החלטנו לחזור לכיוון התמזגות הנהר עם האגם וללכת לכיוון גני אירופה, Jardins de l'Europe. מה כבר יכול להיות מרשים בגן, אתם שואלים? בגני אירופה, היושבים לחופי אגם אנסי, נטועים להם בנחת מספר שנים לא מבוטל עצי סקויה ענקיים. כן, כן, בדיוק כמו אלו מהשמורה בקליפורניה! גם כאן הם עצומים. רכב אמנם לא יוכל לחצות בתוכם לולא היו נפולים ומחוררים כפי שניתן לראות בקליפורניה, אך תדרשו להיות קבוצה של כעשרה על מנת לחבק את העץ בהצלחה. הגנים עצמם, באופן הגיוני, מוצלים לגמרי ולאורך קו החוף שלהם ישנם שירותי השכרת סירות, גם כאלו עם מגלשה BUILT-IN. שווה ביותר!

לאחר הנאה בגנים היפים שבנו על עקבותינו בחזרה לרכב ומשם נסענו לכיוון המלון שלנו, וכאן יש תפנית בעלילה- בלילה זה ישנו בטירה צרפתית מהמאה ה-14. בעקרון רצינו לנסוע לכיוון קניון ורדון (קניון טבע ולא שופינג 😉), אך הדרך הייתה ארוכה מדי ואילצה אותנו לעצור בדרך. הטירה ישבה בדיוק באמצע הדרך, ובסטייה של 7 ק"מ בלבד מהכביש המהיר. הדרך מאנסי לשם ארכה כשעתיים, ובגלל שהיה זמן עצרנו במתחם קניות בדרך במחשבה לקנות אוכל, אך בסופו של דבר חנויות הספורט והבגדים פשוט צעקו לנו, ומבלי לשים לב יצאנו אמנם עם שקיות, אך של בגדים ולא של אוכל. 

הערה חשובה על הכבישים- הכבישים עצמם בנויים היטב ומתוחזקים ברמה גבוהה מאוד, אך בשונה מבגרמניה, הכבישים המהירים בצרפת ובאיטליה עולים כסף, ולא מעט בכלל. אין אפשרות לרכוש מדבקה שתאפשר כניסה לכלל הכבישים המהירים כפי שמוצע באוסטריה למשל, ועל כן בכל כניסה/יציאה לכביש אגרה מהיר התבקשנו לשלם במזומן או באשראי, כשהמחיר נע בין 1.5 אירו לבין 10 אירו, תלוי באורך הנסיעה בכביש. 

המלון בו לנו, Chateau de Passieres, הוא למעשה טירה צרפתית מהמאה ה-14, היושבת בסמוך להר איגויל (Aiguille), בלב שמורת טבע. המלון, נוסף לערך ההיסטורי ולמבנה האבן עטוף הצמחים היפהפייה, הציע עבורנו ללא תוספת תשלום גם בריכת שחייה חיצונית עם נוף להר, אותו כינינו "הר השולחן", זאת בשל צורתו הבלתי-רגילה. בגדול, יש אינטרנט בחינם בחלקים הציבוריים של המלון, והאות לא מגיע בהצלחה גם לחדרים הפרטיים בקומה הראשונה. אנו הזמנו את החדר הפשוט ב-298 ש"ח לארבעה עבור הלילה (כבר אמרתי שזו טירה מדהימה ולא אוהל?!), אך בפועל קיבלנו שדרוג בחינם לחדר העתיק והיפה, זה שעלה 450 ש"ח (עדיין זול לכל הדעות). החדר היה עשוי עץ, ושידר אווירה מסתורית-טירתית-קלאסית. טרקלין המלון היה מעוצב בקלאסיות המצופה- עיטורים בתקרות, תמונות עתיקות על הקירות ונברשות כמוטיב חוזר. המחיר היה פשוט מדהים ובלתי נתפס על הדעת. ועם ההלם הלכנו לישון מרוצים ביותר, ועם ציפייה לחוויות הצפויות.

לישון בפיסת היסטוריה ב-298 ש"ח

22/06/2017- היום השלישי- 

קמנו הבוקר, ומיד וניגשנו לבריכת הטירה. הרגשנו שמדובר היה בבריכה פרטית, שכן היא הייתה ריקה לגמרי וזמינה ביותר. בין השחייה למשחקי כדור בבריכה, אכלנו את שאריות ארוחת הבוקר של אתמול (עיניים גדולות בסופרמרקט של מדינה זרה הן תופעה ידועה ומקובלת לחלוטין).

מיד אחרי שמיצינו עם הבריכה ושבענו כהוגן, נסענו לכיוון קניון ורדון, אלא שהיעד שהגדרנו לא היה ורדון אלא תחנת ביניים, שהרי איך אפשר להיות בפרובאנס מבלי ליהנות ממראה שדות הלבנדר הבלתי-נגמרים? ב-GPS הגדרנו הגעה למרכז העיירה ולנסול (Valensole), שמככבת באינסטגרם עם שדות הלבנדר המקיפים את פרבריה. אמנם מדובר בסטייה, אך היא קלה ביותר, ואחרי-הכל זה פשע שלא לסטות רבע שעה עבור שדות הלבנדר המפורסמים של פרובאנס. סטייה קלה נשמעה לנו כמו פשרה הוגנת.

לא הגדרנו מיקום שידענו שבו ימתינו לנו השדות כי לא ידענו באיזה שלב ניתקל בהן, אך כן ידענו שבשלב מסוים זה יקרה. במרחק של כ-5 ק"מ מולנסול התחלנו לפגוש בשדות לבנדר בלתי נגמרים, אחד אחר השני, אחד יותר יפה וסגלגל מקודמו. ריח הלבנדר משכר והוא טוב יותר מריח המוצרים המפורסמים המופקים ממנו. גם שם הטסתי את הרחפן, והתמונות מדברות בעד עצמן. חשוב להעיר כי אני לא ממליץ לעצור בשדה הראשון שתפגשו למרות ההתלהבות הראשונית מהמראות, כי בהמשך הדרך תפגשו באחרים יפים יותר. ומהי הדרך? כאשר פגשנו בשדה הלבנדר הראשון, הבנו שנכנסו ל"אזור הנכון", והגדרנו את קניון ורדון כיעד שלנו ב-GPS. מנקודה זו ועד לורדון הדרך שפעה בשדות לבנדר בלתי נגמרים, כך שאם אתם מתכננים לצאת ולהצטלם בשדה לבנדר אחד ודאו שזה לא יהיה השדה הראשון שתפגשו כי יהיו יפים ועצומים יותר אחר כך.

בתמונה: השדה השלישי שפגשנו, וגם היפה ביותר. החכמה: לא לעצור בשדה הראשון שתפגשו 

היעד הסופי שהוגדר עבור קניון ורדון היה D957, 83630 Aiguines, France. כעבור שלוש שעות נסיעה מהטירה הגענו לקניון ורדון. לי אישית היה קשה מאוד להבין עוד בשלב תכנון הטיול בבית היכן נמצא מה שאני מחפש- מדובר בשמורה עצומה, וידעתי שעבור המשפחה מה שיהיה רלוונטי ביותר הוא להגיע לאגם Lac de Sainte-Croix, לשכור סירה ולשוט לתוככי הקניון עצמו ולא מעבר לכך (הערה חשובה: גם אנו חוששים מעט לשוט בנהרות בחו"ל מחשש שהזרימה חזקה בהשוואה לנהר הירדן, אולם בקניון ורדון אין זרימה בכלל, כלומר אם לא תשיטו את הסירה היא כמעט ולא תזוז כלל, אז אל חשש. אל תפספסו את החוויה המדהימה הזו כפי שאנחנו כמעט פספסנו אותה מאותו חשש).

לא היה מידע בעברית אודות היכן ניתן לשכור את הסירות, האם יש חניה ומהן שעות הפעילות, אז ארכז את זה עבורכם כדי שלא תיתקלו בבעיה זו כמוני: היעד השגרתי הנו ככתוב לעיל, והוא עובר בגשר המשקיף אל הקניון עצמו עם הסירות השטות על מימיו התכולים והמדהימים (יש שם מדרכה, כך שניתן להלך על הגשר רגלית ולצלם תמונות לתפארת מדינת צרפת). מיד לאחר הגשר ישנו כבישון מצד ימין עם ירידה חדה למטה, לחוף האגם- נסענו למטה וחנינו בחניה המרווחת בחינם. שם בדיוק יש שירות השכרת סירות- קיאקים וסירות פדאלים, כשהמחיר הוא פר שעה (וישנו מחיר גם עבור חלקי שעה, כלומר מחיר על "איחורים" בהחזרה). אנו שכרנו סירת פדאלים לשעה אחת במחיר של 20 אירו עבור ארבעה, וזה כלל גם חליפות הצלה לכולם (השירות נסגר בשעה 18:00). הזמן האידאלי בעיניי הוא שעה-שעה וחצי ולא יותר, כי למרות שקפצתי למים ושטנו לא מהר במיוחד, שעה וקצת הספיקו לנו לגמרי.

כפי שאמרתי, שכרנו את הסירה, עברנו מתחת לגשר שזה עתה נסענו עליו עם המכונית ונכנסו אל-תוך הקניון, שטים ונהנים ממי הטורקיז הנפלאים והנקיים. ידעתי שבשלב מסוים ישנו מפל, ולכן שטנו עד שהגענו אליו (הערה: הוא לא קרוב להתחלה כפי שציפיתי, אך גם לא רחוק במיוחד), וכאשר הגענו התיישבנו אחי הקטן ואני בחלק הקדמי של הסירה, בעוד ההורים השיטו אותנו לתוך המפל באופן שבו רק אנחנו התרטבנו ממימיו הקפואים (!), וחוזר חלילה עשרות פעמים לבקשת הקטנצ'יק. אחרי ההתרטבות מהמים הקפואים של המפל, מי הקניון הרגישו לי פושרים ונעימים במיוחד, ועל כן לבשתי את חליפת ההצלה וקפצתי למים תוך שאני אוחז באחורי הסירה ומובל באמצעותה קדימה. עומקו של הקניון כעשרות מטרים, ולכן קפצתי שוב ושוב מהסירה אל המים ללא חשש שמא אפגע בסלעים המצויים בקרקעית. השעה טסה לה במהירות האור, ולאחר שהשבנו את הסירה נכנסנו אל האגם עצמו והתרחצנו בו כחצי שעה נוספת.

מי טורקיז. קניון ורדון כנשקף מהגשר

רק אחרי שמיצה הקטנטן, נסענו לבית המלון על מנת לבצע צ'ק-אין, ומדוע? משום שהדלפק נסגר ב-20:00. נסענו כשבע דקות אל המלון, ביצענו צ'ק-אין ומשם נסענו כרבע שעה בלבד לעיירת ימי הביניים מוסטיה סנט מארי (Moustriers Sainte Marie), עיירה הנחשבת מהיפות בצרפת כולה! בעיירה, היושבת על צוקי סלעים מרשימים המוארים בלילה, עובר נחל לכל אורכה, ותוכלו להתרשם מהסמטאות הציוריות הרבות בה, בתי האבן העתיקים וחנויות האמנות המוכרות מוצרי חרסינה, דבר המזוהה במיוחד עם העיירה. שוטטות של כשעה וחצי הייתה די ממצה, שכן מדובר בעיירה קטנה. די חששנו להגיע לכאן בשעה מאוחרת, אך החשיך רק בעשר בלילה כך שאפילו את השקיעה לא הספקנו לראות שם.

לאחר מכן שבנו אל המלון, Studi-Hotel Residence Voile. אתר האירוח הנו מלון דירות קטנטן וזול, השוכן במרכז העיירה Les Salles-sur-Verdon, שהתגלה לנו כהפתעה והייתה חמודה להפליא! במרכז הייתה כיכר יפה ובסמוך לה מספר מסעדות ופיצריות. אכלנו את ארוחת הערב בפיצריה Le Chene Vert, והפיצה הייתה מדהימה, האווירה הייתה נינוחה וכיפית והמחירים היו הוגנים. ההבנה שלנו היא שרשתות מזון מהיר ופיצריות הן המקום שלנו ליהנות מאוכל טעים ולאכול במחירים שפויים. המלון עצמו ממוקם, כפי שכתבתי, במרכז העיירה וגם כ-3 דקות הליכה מחוף של אותו האגם בו שחינו מוקדם יותר. בנוסף, היה ריבוי מרשים ביותר של חניות בחינם, והמחיר לארבעה היה בסך הכל 273 ש"ח! פשוט מגוחך! התקלחנו והלכנו לישון לאחר יום חוויתי ורטוב במיוחד.

23/06/2017- היום הרביעי- 

את ארוחת הבוקר שלנו קנינו במיני-מרקט חמוד במרכז העיירה, ונסענו לאכול במקום יפהפייה עם שולחנות פיקניק שחלפנו בו אמש. מול אתר הקמפינג "Camping the Ruisses", כשאתר הקמפינג בצדו הימני של הכביש, ישנו בצד שמאל של הכביש חניון פתוח וחינמי עם שולחנות פיקניק. החניון מיוער, כך שכל המתחם מוצל וישנם גם שירותים מסודרים, ובאופן לא מפתיע גם נקיים. התיישבנו בשולחן המוצל ביותר ואכלנו לשובע. חשוב לציין שבהליכה של כארבע דקות דרך יער ניתן להגיע לאותו אגם בדיוק, Lac de Sainte-Croix. גם שם ניתן לאכול, בעוד הילדים נהנים במים.

בעודנו שבעים-עד-אפס-מקום נסענו סוף כל סוף לעיר הראשונה שלנו בטיול היושבת בריביירה הצרפתית, הלוא היא קאן (Cannes). ב-GPS כתבנו "Parking Laubeuf", ותוכנת הניווט הציגה כי נגיע אל היעד בתוך שעה ו-50 דקות. חנינו בחניון שמחיריו הוגנים למדי ומיקומו מרכזי ביותר. הקאץ' זה שהוא ממוקם בסמוך לחוף יפהפיה, חולי, וחשוב מאוד- גם חינמי. איתי, הקטן שבחבורה, לא יכל לעמוד בפיתוי ולמרות שהתכנית הייתה להתרחץ בניס ביום שלמחרת, הפעיל את קסמיו והוביל אותנו אל החוף. כעבור כשעה וחצי המשכנו כ-10 דקות הליכה לכיוון ארמון הפסטיבלים, הלוא הוא מקום משכנו של פסטיבל קאן המפורסם. המבנה לא נוצץ במיוחד, ומלבד מהתרשמות מהשטיח האדום ומ"שדרת הכוכבים" (מעין גרסא נוספת לזו שבלוס אנג'לס), אין הרבה מה לעשות. זו הייתה נקודה שצריכים לראות כי נמצאים בקאן, אך מלבד זאת היא לא סיפקה הנאה או חוויה ייחודית במיוחד. 

אחר-כך המשכנו לטייל לאורך הטיילת של קאן, La Croisette, המלאה בבתי קפה, מסעדות, חנויות דגל של המותגים היוקרתיים ביותר בעולם, הקזינו הגדול ומלונות יוקרה שמשתכנים בהם הכוכבים הגדולים בעולם בתקופת הפסטיבל. בשלב מסוים התחלנו ללכת לכאורה לכיוון החניה, אלא שאת הדרך עשינו בתוך רחובות העיר. התהלכנו על רחוב Rue d'Antibes הארוך, אשר מלא במותגים כמו Boss, Foot Locker, Swatch, Zara ועוד. כך המשכנו עד שהגענו למדרחוב Meynadier, מדרחוב קטנטן וצפוף, שהבתים לאורכו עתיקים עם תריסי עץ, המהווה בית למסעדות קטנות רבות עם ניחוחות נהדרים וחנויות מזכרות אחת אחר השנייה.

כך הגענו לאזור העתיק של קאן, Le Suquet, שבו שוטטנו לאורך סמטאותיו ללא מאמץ מיוחד להבין היכן אנו נמצאים. האזור העתיק יושב טיפה מעל שאר קאן ויש בו פחות אנשים, אך זה מה שמקסים בו. הרגשה של שוטטות בעיירה ולא בעיר, הגלאם והזוהר נותרו למטה וכך גם המוני האנשים, וכל שנותר הוא בתים עתיקים ויפים ומסעדות שניחוחותיהם הם המצפן היחיד שלך. לאחר ההליכה בעיר העתיקה, ירדנו בחזרה לכיוון החניון שלנו, ובדרך עצרנו לאכול במסעדה האיטלקית La Pizza Crersci. הפיצות במקום נאפות בטאבון ומגיעות במהרה, ולאחר שהתיישבנו התברר לנו שמדובר ברשת מסעדות קטנה עם סניפים בניס. כשהוגשו הפיצות לשולחננו הבנו מדוע צמחו לכדי רשת בוטיק. פשוט וואו! גם התור בכניסה מדבר בעד עצמו (אנו המתנו כחמש דקות). 

לבסוף הגענו לרכב, שילמנו בחניון והמשכנו ליעד הבא. ומהו? העיירה סנט-פול-דה-ואנס (Saint Paul de Vence). הנסיעה אורכת כ-40 דקות בלבד, והיעד שהגדרנו היה החניה המצורפת בלינק (יש להעתיק את הכתובת בלבד). לא ניתן להיכנס לעיירה עצמה עם הרכב, וכשנכנסנו הבנו מדוע הדבר פשוט לא הגיוני. החניה מקורה, ממוקמת בכניסה לעיירה והיא מוסדרת וכוללת מספר קומות. לאחר כחמש דקות הליכה נכנסנו לתוך העיירה, ואז הבנו מדוע לא ניתן להיכנס עם הרכב- העיירה עצמה היא אוסף מרשים במספר של סמטאות, והאתגר הוא רק של הסוחרים המכניסים אספקה חדשה לעסקים שבעיירה.

לא הִנְחֵינוּ את עצמנו לבקר בנקודות מסוימות בעיירה. העניין בה הוא פשוט לטייל בסמטאות השונות, וזהו. כל שהיה לעשות הוא לשוטט ברחובות מרוצפי האבן שלצדיהן בתי אבן עתיקים ביותר, עטופים בפרחים ריחניים וצבעוניים. לאורך כל הטיול בעיירה היה ריח מתמיד של ניחוחות הפרחים הצומחים להם על קירות מבני האבן. זה היה פשוט וואו! חוויה מדהימה! ישנן עליות קלילות במדרגות לאורך העיירה, ובכל זאת גם אנשים בכיסאות גלגלים או עם עגלות ילדים יכולים לטייל בהנאה. קנינו קרפ נוסף לאיתי, ואנו הסתפקנו בסורבה טעים ובלגימת מים צלולים מהמזרקות השונות שבעיירה. חשוב לי לציין שהעיירה הזו הייתה ההיילייט של כל הטיול הזה, שכלל בתוכו מתחרים ראויים רבים על התואר. טיילנו כשעה וחצי, שילמנו על החניה והמשכנו לניס (Nice).

זמן הנסיעה היה כחצי שעה בלבד, ומשום שעדיין היה מוקדם ומחשיך רק ב-22:00, בחרנו לטייל כבר באותו היום במרכז ניס, במקום למחרת. החלטנו לחנות מבעוד מועד בחניון Sulzer, הממוקם על קו החוף בשל מחיריו ההוגנים בהשוואה לחניות אחרות ובשל המיקום המרכזי. סמל העיר, Fontaine du Soleil, נמצא כשלוש דקות הליכה בלבד מהחניה, ואת זה השארנו לקראת החזרה לחניה. מיד אחרי חניית הרכב, הלכנו לכיוון שוק הפרחים, Marché aux Fleurs, שהתוצרת העומדת למכירה כוללת גם פירות, ירקות ומזכרות. המבנים המקיפים את השוק הפתוח צבעוניים, עתיקים ותופסי עין. לא כדאי להחמיץ גם אם אין לכם דודא של הרגע לפרחים או לאפרסק. אחר כך נכנסנו לתוך העיר העתיקה וטיילנו בסמטאות. המבנים בניס בכלל ובעיר העתיקה בפרט תופסים מאוד את העין בשל הצבעים השונים והעזים וביניהם כתום, אדום, צהוב וירוק. תריסי העץ בחלונות המבנים העתיקים רק מוסיפים למה שנראה כמו קרנבל לעיניים בין כה וכה. 

שוק הפרחים, Marché aux Fleurs

כך טיילנו עד שהגענו לכיכר היפה והאהובה עליי ביותר, Place Rossetti. מדובר בכיכר קטנה השופעת במסעדות. בכיכר גם קתדרלה גדולה ומזרקה מרשימה. התיישבנו בפיצריה La Claire Fontaine עבור קינוח, אלא שהמסעדה לא הסכימה שנשב עבור קינוח בלבד. המסעדה הייתה מלאה לגמרי, וזו גם הסיבה שהתיישבנו בה, אך הפתיע שהחליטו לא לקבל הזמנה של לקוחות על בסיס המנות שביקשו להזמין. כנראה החשיבה הייתה שאנחנו תופסים שולחן של לקוחות שיזמינו הרבה יותר ויגיעו דקות ספורות בלבד אחרי שנעזוב. הגיוני אך מעט חצוף. על כל פנים התיישבנו לקינוח ולקוקטייל בבית הקפה הסמוך Antonia Cafe. בעת שנהנינו מהקוקטיילים ומהקינוחים שהוגשו, החל מופע רחוב ברזילאי מטריף שנמשך מספר דקות. מופעי הרחוב נמשכים מספר דקות, ואחרי שהם נגמרים עוברים המפעילים בין הסועדים בחנויות הסמוכות עם כובע, אז תהיו ערוכים לכך.

מכיכר רוסטי המשכנו לקו החוף, טיילנו מעט לאורך הטיילת של ניס עד שהגענו לחניה, ומשם קפצנו לכיכר מסנה, Place Massena, המזוהה עם העיר ומשובצת באבנים גדולות שחורות ולבנות המזכירות לוח שחמט, ובמרכזה מזרקת סוליל (Fontaine du Soleil). הצטלמנו וגם צילמנו משפחה אינדונזית לבקשתם. משם נסענו כשבע דקות למלון שלנו, ibis Budget Nice California Lenval. המלון ממוקם בתוך ניס, כשלוש דקות הליכה מלבד מהחוף! הן בשל הקרבה המושלמת לחוף והן בשל המחיר החלטנו ללון כאן. מחיר השהייה לארבעה היה 294 ש"ח בלבד, וישנו מעולה בשל מיזוג האוויר שבחדר. בגדול, אין חניה באתר אך מעבר לכביש יש את חניון Lenval המציע חניון לילה לרכב ב-8 אירו. חניון לילה מוגדר כחניה משמונה בערב ועד שמונה בבוקר למחרת, והתשלום מתבצע באמצעות המכונה שבחניון. עסקה שווה. חנינו והלכנו לים לרגעי אור היום האחרונים (השעה הייתה תשע בלילה). החוף עצמו, כמו שאר חופי ניס, אינו חולי אלא מלא באבנים. לא מדובר בחלוקי נחל שעוד ניתן ללכת עליהן יחפים באופן כלשהו, אלא באבנים-אבנים. איתי נכנס מעט למים ביחד איתי, אך שמחתי מאוד שנכנסנו לחוף החולי של קאן. זו נקודה חשובה מאוד לאלו המחפשים להתרחץ בחופי הריביירה- חופי קאן הנם חוליים ומזמינים מאוד לרחצה, בעוד חופי ניס אולי נראים יפים ורחבי ידיים, אך הם מלאים באבנים הפוגעים בהנאה של המתרחצים ושל המשתזפים בקו החוף.

24/06/2017- היום החמישי- 

קמנו השכם בזמן על מנת לחלץ את הרכב מהחניון לפני השעה שמונה ונסענו כעשרים דקות לעיירה אזה (Eze). ב-GPS הגדרנו הגעה לחניה הזו ב-Eze (יש להעתיק את כתובתה ולהגדיר ב-GPS כיעד), וכעבור נסיעה קצרה הגענו לחניה, חנינו את הרכב וקנינו ארוחת בוקר במיני-מרקט שבמקום. במקררים, היכן שיושבים היוגרטים, נגלה לעיניי מארז של קרם ברולה. כן כן, הקינוח הצרפתי המפורסם בגרסה מעט שונה. בכל חבילה ישנם שני קרם ברולה עם שקיות של סוכר זהוב. את הסוכר מפזרים מעל הקרם ונהנים (בחבילה אין כפית). בנוסף, במיני-מרקט יש מכונת מיץ תפוזים הסוחטת אותם. ניתן לרכוש בקבוק קטן, המוכר יפעיל את מכונת מיץ התפוזים והמיץ יימזג מהמכונה אל תוך הבקבוק. 100% טרי ו-100% פרי. עם קצת גבינות בצד הייתה לנו ארוחת בוקר למופת אותה אכלנו לפני שעלינו לעיירה. 

אחרי ארוחת הבוקר עלינו כעשר דקות אל העיירה (ישנה עלייה במדרגות, ואחר כך כביש עלייה אל הכניסה לכפר). הגענו לכפר, שבגדול מאוד דומה לסנט פול דה ואנס שביקרנו בה יום לפני, אלא שכאן היו פחות צמחים המטפסים על הבתים, וזה היה קצת חסר. הגענו בשעת בוקר די מוקדמת כך שלא היו הרבה אנשים, וכל שעשינו בעיירה היה פשוט לטייל לאורך סמטאותיה השונות וליהנות. אלא שבאזה יש בונוס- במעלה העיירה ישנו גן אקזוטי (Le Jardin Exotique) בו צומחים מינים שונים של קקטוסים, ומהגן יש נוף מלא של העיירה על רקע הים. מחזה עוצר נשימה ומעורר חושים. הכניסה אליו הנה בתשלום סמלי, ויש הנחה לילדים ולסטודנטים. לגמרי שווה את זה. בטרם עזיבתנו את העיירה חזרה למטה, לחניון, עברנו בבית קפה בכניסה ואכלנו קרפ (בעקבות שכנוע מוצלח וקליל של איתי). שבעים ומרוצים ירדנו חזרה לחניון שעל החניה בו לא שילמנו, אולם אני לא בטוח שכך נהוג. חיפשתי מכונות תשלום ולא מצאתי, וזה גם היה יום שבת אז אולי בשל כך לא הייתה אכיפה.

הנוף הנשקף מהגנים האקזוטיים

מאזה נסענו כ-20 דקות בלבד, עזבנו את צרפת לשלוש שעות ונכנסנו למונאקו. למדינה אמנם קבוצת כדורגל המשחקת בליגה הצרפתית, אך מדובר במדינה בפני עצמה. צרפת לעשירים ברמות דמיוניות במילים אחרות. בשונה ממה שחשבתי לפני, ויש לי ידע כללי בסדר גמור, מונטה קרלו היא לא עיר במונאקו. מונאקו כולה היא עיר אחת, ומונטה קרלו המפורסמת היא רובע בתוך העיר. בנוסף לה, יש עוד שלושה רובעים שונים- לה קונדמין, פונטוויל ומונאקו-ויל. במהלך שהותי בעיר ביקרתי בכולן, מלבד בפונטוויל הנמצאת על צלע הר ואין בה עניין גדול. 

חנינו ב-Parking du Chemin des Pêcheurs, בחניון תת-קרקעי שכה נחוץ כאשר הטמפרטורה בחוץ היא 36 מעלות ואין טיפה של צל. 

במונאקו המבנים לא זוהרים ומרשימים במיוחד. הרבה בניינים שהארכיטקטורה שלהן לא מעוררת רושם עמוק, אולם את העושר אי אפשר לפספס. העיר-מדינה מארחת טורנירי ספורט יוקרתיים בפורמולה, בטניס וברכיבה על סוסים (קרה בתקופה שבה ביקרנו), כל רכב משאיר אותך פעור פה והכניסה לקזינו היא בקוד לבוש ההולם כניסה לבית הלבן. אומרים שנתניהו מנותק? יאיר לפיד עם ריקי כהן מחדרה? מי שטוען זאת עדיין לא הגיע למונאקו. 34,000 תושבים מנותקים 'על-אמת'. 

בגדול, במונאקו רצינו לבקר במונאקו-ויל, הרובע העתיק, במונטה קרלו המפורסמת וגם במרינה הגדולה, ולכן ביקרנו וחנינו ברובע לה קונדמין השוכנת ביניהן ונמצאת על קו החוף. זו הזדמנות לומר שגם מונטה קרלו וגם מונאקו-ויל יושבות על גבעות המאפיינות את מונאקו. אמנם מדובר במדינה שאורכה 3 ק"מ בלבד, אך אלה 3 ק"מ לא פשוטים- מונאקו יושבת על גבעות ועל כן עד כמה שבמפה זה נראה 'צ'יפס', בפועל מדובר בהליכה לא סולידית במיוחד בחום של 36 מעלות. 

התחלנו לטייל לאורך המרינה ומה שבעיקר הסב את תשומת לבנו היו היאכטות הענקיות. כל אחת גדולה מקודמה, חדשה מקודמה ומרשימה מקודמה. במה כבר מדובר? יאכטות בנות שלוש קומות עם מרפסת, פינת ישיבה עם טלויזיה, ברביקיו, ג'קוזי- כולם חיצוניים, וזה עוד מבלי שיש לי מי מושג מה קורה בפנים. עם יאכטה כזו, בגדול, לא צריך בית. המשכנו לכיוון מונטה קרלו. מונטה קרלו, כאמור, יושבת על גבעה ועל כן העלייה די מתישה. בכלל, במונאקו כולה קשה להתנייד בשל הצורה הגאוגרפית שלה ועל כן ישנן מעליות ציבוריות המעלות אתכם למפלס אחר של אותה גבעה. המעליות מפוזרות בנקודות שונות במרכז העיר, ובשונה ממה שחשבתם- לא מדובר בפוניקולרים, אלא במעליות רגילות, כמו אלו שיש בבניין שלכם. בצרפתית קוראים להם Ascenseurs Publics, ובקישור זה תוכלו למצוא אותם על מפת מונאקו. השימוש בהן, בשונה ממה שציפיתם, הוא בחינם. 

כך למשל השתמשנו במעלית שבסמוך לכניסה למלון Port Palace Hôtel על מנת לעלות לחלק עליון יותר של הגבעה. זה נשמע הזוי אבל כך הדברים מתנהלים בפועל, וגג הבניין שימש כגן ציבורי במפלס העליון יותר של הגבעה. הזוי וקשה לתפיסה תחילה, אך זה כל היופי. כך הגענו למונטה קרלו מבלי להזיע יותר מדי. במונטה קרלו שוכן בית הקזינו המפורסם, הגן היפני וטיילת הכדורגלנים (בה טבעו שחקני כדורגל רבים את כף ידם). בסמוך לקזינו ישנה כיכר מטופחת ורכבים מהחלל החיצון שבכלל הגיעו בדרך קוסמית מבריטניה וממדינות רחוקות נוספות. אנחנו לא נכנסו לתוך הקזינו, שכן היינו עם איתי וגם קוד הלבוש הוא לא פחות מחליפות וטוקסידו. עובדה מגניבה למדי היא שיש להציג דרכון בכניסה, ומדוע אתם שואלים? לא על מנת להזדהות אלא על מנת לוודא שאינכם תושבי מונאקו. למה זה משנה אתם שואלים? משום שלתושבי מונאקו אסור להמר בקזינו! ואת המסקנות תסיקו בעצמכם... 

מעבר לכך פשוט התרשמנו מ"מוזיאון המכוניות הפתוח" בכבישי הרובע (ובמונאקו בכלל), וירדנו חזרה. בדרך נפל האסימון שמונאקו-ויל נמצאת על גבעה. לא ידענו זאת מראש, וגם מידע מקדים באינטרנט לא הכין אותנו לעובדה שהתגלתה במהלך הביקור. מיד נהמו שבחום הזה אנחנו לא נלך ברגל למונאקו-ויל, ומעליות עירוניות לא קיימות לשם שכן היא נמצאת בגבעה מעט מנותקת משאר העיר-מדינה, כך שאם אין דרך להגיע לשם באמצעות תחבורה ציבורית אנחנו נוותר להפעם (=לתמיד). ירדנו והגענו לתחנת אוטובוס הנמצאת ליד בנק, ושם הבחנו בכך שיש קווי אוטובוס לא יקרים במיוחד למונאקו-ויל. קווים 1 ו-2 מגיעים אל הרובע העתיק, ואם רוכשים במכונת תשלום בתחנה באמצעות אשראי או במזומן ניתן לקנות כרטיס ב-1.5 אירו בלבד, חיסכון של חצי אירו לאדם לעומת רכישה בתוך האוטובוס. הנסיעה ארכה כ-7 דקות ובמהלכה הבנתי שלא היה סיכוי שבעולם שהיינו עולים את כל זה ברגל, גם אם מזג האוויר היה לא פחות ממושלם. הגענו ועם הכניסה לרובע העתיק נקלענו לחתונה חגיגית ומאובטחת במיוחד. תחילה לא הבנו במה מדובר, אך כאשר ניגשתי למוכרת באחת מחנויות המזכרות היא אמרה שמדובר בחתונה של ברונים מאיטליה. שמפניות ומטעמים חולקו לכולם, אפילו לתיירים אקראיים וביניהם אנחנו. מוזיקת פולקלור איטלקית התנגנה, וגם "הבה נגילה" שלנו! תחושת היי מטורפת של השתתפות כניצב בסצנת חתונה הוליוודית עם תקציב שמן. את הכלה והחתן רדפו המשפחה וחיבקו, ואחר כך החלו הריקודים. 

חתונה איטלקית. במונאקו

אחרי כל האדרנלין המשכנו לטייל ברחובות העתיקים, שהזכירו במעט את אלו של ניס ובכל זאת לא הייתי מוותר עליהם. בכל מונאקו, פרט למונאקו-ויל, הארכיטקטורה לא הרשימה אותי במיוחד, ודווקא כאן הרגשתי שהגעתי לכפר צרפתי עתיק וקסום. המחירים, בניגוד לדעה הרווחת, דומים לאלו שבצרפת- זה מתבטא במזכרות, באוכל, בחניה ועוד. הנקודה היחידה היא שכאן לא היינו מסוגלים ללון, שכן כל המלונות הציעו מחיר התחלתי של 1,000 ש"ח (גלגלו למטה כדי לגלות איך זה עומד בהשוואה לסכום הסופי שהוצאנו על מלונות לכל הטיול). 

לאחר שוטטות של כשעה במונאקו-ויל, הגענו לארמון הנסיך, שהוא חלק מביתו של שליט הנסיכות. הכניסה לכאן פתוחה למבקרים, ומדי יום ב-11:55 מתקיים טקס חילופי משמרות של שומרי הארמון ברחבה הגדולה. ברחבה הגדולה, אגב, יש תצפית פנורמית על כל מונאקו. אמנם במהלך הביקור במונאקו תתקלו בהרבה מרפסות תצפית, אך אף אחת לא יפה כמו זו שברחבה. לאחר סיום ההתרשמות באזור העתיק עלינו על אוטובוס בחזרה לחניה שלנו (האוטובוס עוצר ממש ליד החניה), ומשם המשכנו לדרכנו.

הנוף מהתצפית

היעד הבא: הקמפינג שלנו, הממוקם באיטליה. רצינו לישון באתר קמפינג אחד לפחות בטיול, כזה שיש בו אטרקציות מעניינות כמו בריכה ואגם. המקום האידאלי שמצאתי, השוכן בדרך לצרמט שבשוויץ ולא מהווה סטייה מהמסלול היה Anthares World Resort. בתמורה ל-384 ש"ח קיבלנו חדר לארבעה בבקתה במתחם מיוער. אתר הקמפינג כלל שתי בריכות שחייה גדולות, אגם, מסעדה סמוכה המלאה בלקוחות כל העת (מעיד על טיבה) והשיא- פארק חבלים. כמובן שבריכות השחייה ופארק החבלים היו כלולים במחיר עבור כולנו. זמן הנסיעה היה כ-3.5 שעות, ועצרנו בדרך ביקב אקראי וקנינו יין מקומי במחיר מצחיק- 25 ש"ח בלבד. הדרך אל היקב הייתה מלאה בגבעות בלתי נגמרים של כרמים יפהפיים. הדרך שופעת ביקבים, ואתם מוזמנים לבחור את המועדף עליכם. אני הייתי ממליץ לבחור כזה שיש בו מסעדה, כי גם פסטה תוצרת יד של מאמא איטלקית זה חוויה. את שאר היום בילינו באתר הקמפינג ונהנינו מהאטרקציות הרבות שלו. 

בערב נסענו כשלוש דקות אל המסעדה Ristorante La Barcaccia, היושבת על אותו אגם, זאת משום שהמסעדה שמולנו הייתה מלאה לגמרי. המסעדה הייתה יפה מאוד, והיא גם מארחת חתונות, אלא שהמנות יקרות, והזמנו שלוש מנות שונות של בשרים והם הוגשו על פלטה אחת (הרגיש שהם קיצצו בכמות בעצם זה שהם הניחו את הכל יחד, כי לא ניתן היה להבין מה שייך לאיזו מנה). בנוסף, הם הניחו צלחת קטנה של פוטטו'ס, אשר היו כלולים בכל שלוש המנות שהזמנו. כאן היה ברור שמישהו החליט לאחד מנות, יקרות יש לומר, כדי לקצץ בכמות. זה הרגיז אותי מאוד, ואמרתי את זה למלצר שמהפחד ניגש להביא לנו אחד נוסף שבחשבונית לא נכלל כתוספת. כאשר הגיע החשבון הסתבר שהלחמים שהונחו על השולחן עוד לפני שבכלל הגענו נכנסו גם הם לחשבון, וגם המים שביקשנו להזמין על מנת לא לרכוש שתייה ביוקר נלקחו בחשבון, תרתי משמע. מרגיז ביותר. אחר-כך חזרנו לישון.

25/06/2017- היום השישי- 

קמנו בבוקר, ביצענו צ'ק-אאוט ונסענו כשעה וחצי למגלשות האלפיניות Alpyland, היושבות בסמוך לאגם מג'ורה (Lago Maggiore). בסוף הדרך, כאשר עולים לפסגת ההר, מתחיל לו כביש אגרה המחייב את המבקרים לשלם על מנת להגיע (עמדת התשלום לא קרובה בכלל למגלשות עצמן, כך שלא מדובר במרחק הליכה/נסיעה באופניים). מְתַסְכֵּל, אך 8 אירו הם לא מה שיעמדו בינינו, משפחה הנמצאת כרבע שעה מהיעד, להנאה הממתינה לנו. מעבר למגלשות האלפניות אין במקום הרבה מעבר למסעדה ולרכבל המגיע לפסגה מהעיירה סטרזה (Stressa) שעל שפת אגם מג'ורה. מאוחר יותר היינו צריכים גם ככה להגיע לסטרזה, אך הדרך הזולה יותר לעשות זאת הייתה עם הרכב ולא עם הרכבל. 

חנינו בחנייה שבמתחם בחינם, ומשם היינו צריכים לעלות עלייה די חדה במשך כרבע שעה. לא פשוט, אך אפשר לעצור כאוות נפשכם. לבסוף הגענו לנקודה אשר אליה מגיע הרכבל מסטרזה, וכאשר הבטנו ימינה מצאנו את המגלשות. התור די ארוך, והקופה נמצאת במהלך התור. הזמנו שתי נסיעות לשלושה ב-24 אירו. לא זול, אך בחרנו לנסוע ברכבות אלפיניות דווקא כאן משום שהנוף לאורך כל הנסיעה הנו אגם מג'ורה בשיא תפארתו. הזרקה של 200% אדרנלין. בהתחלה יורדים במהירות ונהנים מהנוף, ולבסוף עולים לאט בחזרה לנקודת ההתחלה (אורך הנסיעה כשבע דקות, כולל העלייה בחזרה). לאחר פעמיים הקונספט די הובן, וירדנו בחזרה לחניה וקנינו גבינות מושלמות בעגלת גבנות שאנשים לא הפסיקו לגשת אליה. 

נוף מלא לאגם מג'ורה

ירדנו מההר אל העיירה סטרזה כחצי שעה, וחנינו כאן, סמוך להיכן שהמעבורות יוצאות אל האיים שבאגם. עקרונית, החניה שם עולה כסף אך המזל האיר לנו פנים וזוג עמד עם כרטיס החניה שלו, שהיה בתוקף לעוד שלוש שעות מהרגע שהגענו ומסר לנו אותו. הוצאנו את הגבינות שרכשנו זה עתה ואת הלחמים שקנינו בבוקר שלפני ואכלנו כריכים נפלאים עם גבינות על הדשא. היה מעולה ומהנה. 

באגם מג'ורה מספר איים, שהיפה ביותר מביניהם הוא איזולה בלה (Isola Bella), או בעברית: האי היפה. שם מבטיח לחלוטין, ועל בסיס המלצות החלטנו לשוט רק אליו. ישנן מספר סירות השטות לשם, ולא מצאנו מידע מקדים על החברות ועל זמני הנסיעה. מה שכן, הגענו אל הטרמינל, Terminal Traghetti, ושם הייתה עמדת רכישת כרטיסים לשיט. רכשנו שם ועלינו מיד אחר-כך אל היאכטה. היינו היחידים בתוכה וזה היה ממש מגניב. כעבור כשבע דקות עָגַנּוּ באיזולה בלה ויצאנו לחקור. באי עצמו מספר רב של מבנים יפים, הרבה מאוד מסעדות וחנויות מזכרות. זו לא איזו פנינה שלא התגלתה אלא אי תיירות לכל דבר ועניין. האטרקציה המרכזית היא ארמון בורומאו והגנים המרהיבים שלו, אותם אי אפשר שלא לפספס כבר בהפלגה אל האי. באי טיילנו כשעתיים וחזרנו חזרה לסטרזה. סטרזה עצמה היא עיירה חמודה למדי. לא ההיילייט של איטליה, אבל אם אתם כבר שם- אל תפספסו. לכרטיס החנייה שלנו נותר עוד שעה, וזה היה בדיוק מה שהיינו צריכים.

מסטרזה נסענו לכיוון המלון שלנו ליד צרמט, בעיירה רנדה (Randa). בדרך עצרנו במקדונלדס, שם התחברנו לאינטרנט וגילינו שהמלון ביטל את ההזמנה שלנו שעה קודם לכן, ב-18:00. התעצבנו לגמרי, שכן מאז שהזמנו את המלון דפוס ההתנהגות של המלון היה מוזר. תחילה חויבנו בסכום המלא של האירוח, אחר-כך המלון הכריז במייל כי הוא מבטל את האפשרות לבטל בחינם (הוספנו כסף כדי שתהיה לנו את הפריבילגיה לבטל), מאוחר יותר הפסיק לפעול בבוקינג לגמרי, ולבסוף, הקש ששבר את קו הגמל, ביטל לנו את ההזמנה בערב ההגעה. בדרך, שארכה כשעתיים, הפגנו קור רוח שכן ההזמנה בוצעה באמצעות בוקינג ובאחריותה לדאוג שגם אם המלון לא יקבל אותנו, אנו נקבל פתרון לינה חלופי. המלון המדובר הנו Matterhorn Golf Hotel, והסיבה שלמרות כל התלאות מאז ביצוע ההזמנה לא ביטלנו את ההזמנה או פנינו לבוקינג, הייתה המחיר- 420 ש"ח לארבעה עם ארוחת בוקר. המסקנה היא שאם המלון מתנהל מולכם באופן מוזר עוד לפני ההגעה- בטלו את הזמנתכם בתנאי שהביטול חינמי. החניה במקום עולה 5 פרנק, אפילו שהיא חיצונית, ריקה ולא מי-יודע-מה מאובטחת. 

למרות המחשבות והערעורים אי אפשר היה שלא ליהנות מהדרך למלון. לאורך הדרך היו הרבה מנהרות שמעליהן נשפכים מפלים מההרים, וכמובן נוף שוויצרי קלאסי. בסופו של דבר הגענו אל המלון וביצענו צ'ק-אין כרגיל, כאילו ההזמנה לא בוטלה שעתיים קודם לכן. המפתח חיכה לנו בדלפק והכל תקתק כמו שעון שוויצרי. המלצרית שבמסעדת המלון ביצעה עבורנו את הצ'ק-אין, והבנו שהבעיה היא מנהל המלון, איטלקי בשם מאוריציו. בעת ביצוע צ'ק-אאוט הוא ביקש לחייב תשלום של מס מקומי על איתי, אפילו שהוא ילד וזה לא מקובל. הוא גם הפגין במהלך הצ'ק-אאוט אווירה לא נינוחה, שגרמה לנו להבין שהבחור פשוט לא אוהב אותנו כי אנחנו ישראלים. הִתְרַחֲקוּ מהמלון, אפילו שהמחיר בו נחמד וארוחת הבוקר הוגנת. התחושה שהמנהל יפגין לא שווה את זה.

26/06/2017- היום השביעי- 

בצרמט אסורה נסיעת כלי תחבורה, ועל מנת להגיע אליה החלטנו שלא לקחת את הרכבת מרנדה לצרמט, כי היא עולה יקר יותר ממונית פרטית. תחילה עלינו על הסעה של מיני בוס היוצא מהמלון, ויחד עם קבוצה של בני גיל הזהב אוסטרים נסענו לצרמט. העלות הייתה 5 פרנק לאדם, ובסך הכל כ-28 אירו. למרות שלא היו לנו פרנקים, הנהג קיבל אירו (כך גם בחזור). המונית הורידה אותנו ב- Parking Kiosk Urania, משם גם לקחנו את המונית חזרה למלון.

הגענו לצרמט ביום בהיר ועם מזג אוויר מצוין, ואת הפסגה המפורסמת של המטהורן לא הסתיר אף ענן. טיילנו לאורך הרחוב הראשי, וקצת סטינו ממנו לרחובות קטנים יותר. בניגוד לתכנון המקורי, החלטנו לוותר על עליה לרכבלים השונים למטרהורן כי המחירים היו יקרים מאוד. האופציות מרובות, אך כולן ככולן יקרות. בתכנון רצינו לעלות על רכבת תחתית ל-Sunnegga, רכבת חדשה המגיעה בתוך 4-5 דקות לסונגה, בה יש נוף מלא לפסגה המפורסמת של המטהורן, מסעדה, אגמון קטן שבימים חמים אפשר לטבול בו, פארק משחקים ושבילי הליכה. נראה כמו גן-עדן, ואני בטוח שזה אכן כך, אך בהתחשב בעובדה שהמחיר מוגזם וגם ככה יש לנו תכנון מלא ליום הזה, אפשר לוותר על התענוג.

הלכנו לפארק משחקים, איתי שיחק במתקנים השונים ובאומגה, ואני שלחתי את הרחפן לצלם לי את צרמט מלמעלה. התוצאה לפניכם.

אחר-כך לקחנו מונית פרטית בחזרה לצרמט, שעלתה לנו כ-30 אירו, וזה עדיין היה זול יותר מלנסוע ברכבת שצריך להמתין לה ושאינה מורידה אותך בדיוק ביעדך.

לקחנו את הרכב מחניית המלון והמשכנו לאגם התת-קרקעי הגדול ביותר באירופה, Saint-Léonard. זמן הנסיעה היה כשעה, ולאחר חניה בחינם במקום הגענו לכניסה, שילמנו והמתנו לשיט שלנו. השיט יוצא בקבוצות והוא מודרך באנגלית, בגרמנית ובצרפתית. בחור אחד שמדבר את כל שלושת השפות החשובות הללו הוא המדריך, והוא גם זה שמשיט את הסירה. שיט יוצא מדי חצי שעה והוא גם אורך כך. האגם עצמו הוא מי קריסטל שקופים לגמרי, הכי שקופים שראיתי בחיי, וקירות האגם התת-קרקעי מוארים בצבעים שונים. הטמפרטורה באגם היא כ-16 מעלות כך שכדאי להלביש את הקטנים בבגד חם. 

אחרי העצירה המרעננת החלטנו לאכול בסניף Subway הקרוב, וזה היה בעיר סיון (Sion). רצינו לאכול משום שאני חובב סאבווי מושבע ומשום שלאכול ברשת מזון מהיר זה הפתרון הזול ביותר לאוכל בשוויץ. האמנם? ארבעה כריכים עם שתייה הסתכמו בסכום של 300 ש"ח. היזהרו והיו מודעים! את הסכום קיבלנו לאחר שהכריכים כבר היו מוכנים. בפרנק זה נראה מעט, אך תכפילו בחמש כדי לקבל ראייה ברורה יותר של המחיר.

לאחר הארוחה המשכנו בנסיעה של כשעתיים עד לז'נבה. הגענו לחניה של המלון שלנו ללילה האחרון, ibis Budget Geneve Aeroport, המספק חניה של חצי שעה בחינם. המחיר ללילה זה עמד על 489 ש"ח, הזול ביותר שמצאנו. בנוסף, המלון מציע לאורחיו כרטיס נסיעות לתחבורה הציבורית של ז'נבה בחינם. משום שהיינו צריכים להחזיר את הרכב, הנחנו את חפצנו במהירות בחדר והחזרנו את הרכב לאותו מגרש ממנו לקחנו אותו. 

משם לקחנו את קו מספר 6 המגיע למרכז העיר באמצעות כרטיס התחבורה הציבורית שקיבלנו בחינם (הקו גם עובר ליד המלון שלנו, ולכן זה הקו שלקחנו כדי להגיע לשדה התעופה לשם המראה חזרה לארץ בבוקר למחרת), ותוך 25 דקות הגענו. מרכז ז'נבה שומם בשעות הערב, ולא כל-כך תִּכְנְנוּ ליפול בקסמה. מדובר בעיר אירופאית משעממת למדי, עם מזרקה מגניבה באגם. ישבנו במסעדה, אכלנו פונדו ב-100 ש"ח, שילמנו גם כאן על מים שהוגשו לנו מבלי שביקשנו וחזרנו למלון שבעים ומוכנים לטיסת הבוקר.

27/06/2017- היום השמיני- 

יום הטיסה והחזרה ארצה.

נעבור לעלויות הטיול

• טיסה: הזמנו את הטיסות בחודש נובמבר, כשהן עלו 547 ש"ח הלוך ושוב לאדם. 
• מלונות: 379 ש"ח ללילה הראשון, 298 ש"ח עבור הלילות השני והשלישי, 273 ש"ח עבור הלילה הרביעי, 294 ש"ח עבור הלילה החמישי, 420 ש"ח עבור הלילה השישי ו-489 ש"ח עבור הלילה השביעי והאחרון. הסכום הכולל: 2153 ש"ח לארבע נפשות. מחיר של שני לילות במלון יוקרתי בארץ. חשוב לציין שבחרנו במקומות השווים- טירות, קמפינג, מיקומים מרכזיים.
• רכב: 668 ש"ח לכל הטיול (6 ימים).

המחיר הכולל למשפחה בת ארבע נפשות: 5,009 ש"ח.

כן כן, זו העלות למשפחה בת ארבע נפשות לריביירה הצרפתית, פרובאנס, מונאקו, צפון איטליה ושוויץ. נראה לי שהוכחתי שאפשר לעשות את זה בזול ☺