כריסמס יושב עליך מושלם: לונדון בדצמבר
כשהייתי צריך לבחור לעצמי יעד ראשון לרגע שאחרי השחרור בסוף נובמבר, לא הייתה בכלל התלבטות. אמנם כבר ביקרתי בלונדון 4 פעמים קודם לכן, אך כשהעיר המדהימה הזו עוטה את עצמה תחת הכנות מסיביות לכריסמס 🎅🎄, קשה להישאר אדישים ולבחור ביעד אירופאי אחר שמסוגל להתחרות. וזה מה שבחרנו, לונדון it is. אזהרה: הכתבה הבאה כוללת הרבה מאוד תמונות שיפתחו לכם את התיאבון להזמין את החופשה שלכם בלונדון, ראו הוזהרתם! ✈
אני לא אמתח אתכם ואומר כבר עכשיו שמזג האוויר חייך אלינו 🌈, והטמפרטורה הייתה קבועה ונעה סביב 10 מעלות. גשם ירד רק בזמן שצפינו במשחק כדורגל, ובשאר הימים לא ירדה אפילו טיפה אחת! הסתובבנו עם שלוש שכבות והיה כיף ברמות. גם אלמלא היה קר באמת, כל היופי של העיר היה גונב את תשומת הלב שלנו. בשורה התחתונה: הקור של לונדון לא מתקרב לקור הבלתי נסבל שערים אחרות באירופה נאלצות להתמודד איתו.
את כרטיסי הטיסה הזמנו כבר בסוף חודש אוגוסט, כשהטיסה הלוך ישירה ובוצעה ע"י וויזאייר ב-07/12 לשדה"ת לוטון, בעוד שהחזור יצאה לדרך ב-12/12 עם עצירה בורשה ללילה אחד, הזדמנות מי-סופר-כמה לבקר שוב בבירה הפולנית המקסימה. הטיסה לורשה התבצעה ע"י רינאייר ויצאה משדה"ת סטנסטד לשדה"ת מודלין בורשה. הטיסה ארצה בוצעה ע"י וויזאייר ויצאה משדה"ת שופיין. סך כל הטיסות יחד הסתכם ב-550 שקלים, כולל טרולי בכלל הטיסות לכל נוסע.
זו הייתה תקופה שבה החלו שינויי מדיניות כבודה בוויזאייר וברינאייר, במילים אחרות- ביטול האפשרות להגיע עם טרולי במחיר הכרטיס הבסיסי. עקב כך, כצעד ראשוני ולפני שרינאייר אפשרה לנוסעים שרכשו לפני הכרזת השינוי להגיע עם טרולי, הציעה החברה את האפשרות לבטל ללא תשלום את הטיסות שהוזמנו לתאריכים שאחרי ה-1 בנובמבר (תאריך החלת שינוי המדיניות). ראיתי שיש מחיר טוב דרך ורשה, והטיסות הישירות של וויזאייר ללונדון ירדו.
כך בעצם את הטיסה לגדנסק כמובן ביטלתי בלית ברירה וקיבלתי החזר כספי. את הטיסה מגדנסק עם וויזאייר שהייתה כבר עם FLEX הזזתי לטיסה ישירה מת"א ללונדון לוטון. את הטיסה מלונדון לפוזנן עם רינאייר ביטלתי, כמו גם את הטיסה מפוזנן ארצה עם החברה האירית. במקום, הזמנתי טיסת רינאייר לשדה"ת מודלין שבפאתי ורשה והוספתי Priority כדי להגיע עם טרולי. את הטיסה חזור הזמנתי עם וויזאייר לפני שינוי המדיניות אצלם, ואז כשהשתנתה המדיניות התאפשר לי לשלוח את הטרולי שלי לבטן המטוס. מסובך? בהחלט.
מידות תיק הגב שוויזאייר ורינאייר מאפשרות לנוסעיהן בכרטיס הבסיסי הנן מגוחכות, וגודלן כתיק ה-10 ש"ח של דקת'לון. המחיר של הכרטיס הוא למעשה שקרי כי אי אפשר לטוס לחו"ל עם תיק גב במידות כה קטנות, גם עבור נופשונים של שלושה ימים.
ועל זה נאמר... הכל עניין של טיימינג, וגם שכל דבר הוא לטובה. הזמנתי לפני שינויי הכבודה הבלתי צפויים מבלי לדעת כמה זה היה נכון בדיעבד, וביטול הטיסה לגדנסק הוביל אותי לטיסה ישירה באותו מחיר של הקונקשן 😊
לנוחיותכם, הנה מקרא קטן:
מקומות שבהם עברתי בטיול הדגשתי וכתבתי בכתום.
טיפים ותובנות שכדאי לכם לקרוא הדגשתי וכתבתי בסגול.
בעת ביצוע הצ'ק אין בבית, ולמרות שניגשתי אליו בדקה הראשונה לאחר שנפתחה האפשרות, עדיין לא קיבלתי הושבה יחד עם אחי עמו טסתי לחוויה הזו. הרבה מושבים היו פנויים, ו-Wizzair החלה, לצערי, למשוך נוסעים לרכוש הושבה ביחד למרות שהחברה ממש מסוגלת להושיב נוסעים יחדיו. הסיבה היא פשוטה-לסחוט עוד כסף מהנוסעים. מאוד מתסכל, משום שבעבר ממש הערצתי את החברה הזו שעם הזמן מגבשת מדיניות נוקשה וקפדנית מדי.
וכדי לסחוט כמה שיותר כספים, אחרי בחירת ההושבה הרנדומאלית מאפשרת החברה עדיין את האפשרות להחליף מושבים בכדי לסדר הושבה משותפת. מדובר בטיסה של 5.5 שעות, אז הייתי מוכן לשלם כמה אירו כדי שנשב יחד, אך מה? הוצג כי שני המושבים גם בשלישייה שלי וגם בשלישייה של אחי תפוסים, ולכן בעצם שנינו נצטרך לבצע החלפת כסאות, ובמקום שנחליף את המושב שלי למשל לכיסא שליד אחי, הועמדנו במצב ששנינו צריכים לבצע שינוי מושב וכך העלות כפולה. לא הסכמנו לשלם כי היינו בשורות 15 ו-16, קרוב מספיק. ומה קרה בפועל? מלבדי לא ישב אף אחד בשורה שלי. שני המושבים שלידי בכלל היו פנויים בשונה ממה שהציגה החברה כשהציעה להחליף הושבה. כך למעשה ראיתי שבעצם ניסו לרמות אותי ולגבות שינויי כיסאות גם לאחי וגם לי שלא בהתאם לתפוסת המושבים האמיתית. מיותר לציין שאחי פשוט עבר לשבת בשלישייה שלי, ובזה נפתרה הבעיה.
כאשר נחתנו בשעה 01:25, שעה נוראית לנחיתה, ניגשנו לביקורת הדרכונים עם טפסי ההגירה שממלאים ומעבירים. היו לי את הטפסים בבית מפעם קודמת שלקחתי, כך שמילאתי הכל בבית ברוגע ובנחת. בכל אופן, הדיילים חילקו טפסים במהלך הטיסה על מנת למנוע מהנוסעים עיכוב מיותר בשדה לשם מילוי הטופס. הגענו די ראשונים לביקורת הדרכונים כך שתקתקנו במהירות ואחר כך לקחנו את הכבודה ויצאנו למונית שלנו למלון הדירות SACO Cannon Street, שם התארחנו במשך שני לילות.
לחברת המוניות עמה נסענו אל המלון מלוטון קוראים "Hadar Travel", והיא מציעה שירותי הסעות מ/אל שדות התעופה השונים בלונדון במחירים הוגנים, ולכל יעד בלונדון. הנהגים בחברה הנם ישראלים ואנגלים, ולחברה רישיון הפעלת מוניות שקיבלה מבריטניה. שמו של הנהג שקיבל אותנו הנו קוסטה, והוא ישראלי שחי באנגליה. הוא קיבל אותנו באדיבות רבה והסיע אותנו יחד עם עוד זוג אל המלונות שלנו. קוסטה, ה"טייס" שלנו כפי שכינה את עצמו בהלצה, המתין לנו בקבלת הפנים עם השם שלנו והיה מאוד קל למצוא אותו. מה גם שהוא יצר איתנו קשר מיד עם הנחיתה ועקב אחר סטטוס הטיסה שלנו עוד בטרם נחתה, זאת על מנת להגיע בדיוק בזמן. בפורד גלאקסי מרווחת הגענו אל המלון תוך שעה, כשברקע שירי כריסמס מהרדיו שמכניסים אותנו לאווירה. ממליץ מאוד!
אחרי המשחק נסענו בצפיפות לא מפתיעה יחד עם כל האוהדים אל מרכז העיר. ירדנו בתחנת Piccadilly Circus, קפצנו להתרשמות מהמבחר הבלתי נגמר של חנות הספורט בת שש הקומות Lillywhites.
קנינו כמה חולצות ומרצ'נדייז של ארסנל לבית והמשכנו הלאה כשאנחנו הולכים דרך Regent Street שקושט באופן מהפנט לכריסמס. האווירה הייתה כל כך קסומה והציתה ריגוש רב. זה היה יום שבת והרגיש שכל בריטניה בערך התהלכה לה בדיוק איפה שאנחנו היינו, ולכן טיפ אליכם- אל תלכו בשני צידי המדרכה של רחוב רג'נט אלא במדרכה המפרידה בין הנתיבים בכביש. היא ריקה מאדם והתמונות משם הן בדיוק מה שאתם מחפשים.
אכלנו כריך סאבווי טעים והגענו ל-Oxford Circus במהרה. על הרחוב המדהים הזה אין הרבה מה לחדש, וסופרלטיבים לא יחמיאו לו מספיק. הכל היה מקושט ומואר בצורה מוגזמת, בדיוק כמו שאני אוהב. כל כך חגיגי, כל כך מלא חיים. המשכנו לטייל לאורך הרחוב, תוך שאנחנו נכנסים לחנויות הרלוונטיות לנו. את פריימארק העמוס החלטנו להשאיר לעוד יומיים, כשהבריטים יתחילו את השבוע שלהם ויתנו לרכוש מבלי להצטופף. עברנו דרך אחת מחנויות רשת הסלולר EE וקנינו שם סים על מנת שנוכל לגלוש באין מפריע במהלך השהות שלנו בעיר. סים של 2 ג'יגה הוצע ב-10 פאונד, ואנחנו הלכנו על 5 ג'יגה ב-15 פאונד כדי שלא ייחסר לנו אינטרנט באף שלב.
המשכנו ללכת עד שהגענו למארבל ארץ', ושם נכנסנו ל- Winter Wonderland, שם שמציב ציפיות גבוהות אך לא מאכזב כלל. זו הפעם השלישית שלי שם, ובכל פעם אני מתרגש כמו תינוק. בכל פעם מחדש קשה לי להאמין שכל הגודל העצום הזה הוא בעצם בתוך ההייד פארק, בלב הפועם של לונדון.
הווינטר וונדרלנד, למי שלא מכיר, הוא מתחם הכריסמס העצום של לונדון ושל בריטניה כולה, אולי גם של כל אירופה. הכניסה אליה היא בחינם, ויש בה מלא ביתני עץ שמוכרים מאכלים לכל דרישה- גלידות, פופקורן בטעמים, צ'ורוס, נקניקיות גרמניות, בירות, פנקייקים וכו'. מעבר לכך, זה גם פארק שעשועים ענק וצבעוני במיוחד שכולל מתקנים שלא ייאמן שהורכבו רק לתקופה של חודש וקצת. רכבות הרים מטורפות, מתקני nightmare מטורפים, קרוסלות, גלגל ענק ועוד. התשלום הוא עם בטוקנס שניתן לרכוש במזומן בדוכנים רבים שמפוזרים לאורך כל המתחם, או ישירות באשראי בכניסות למתקנים. גם אם לא קונים כלום או עולים על אף מתקן, האווירה שסופגים מדהימה כל כך והיא לגמרי בחינם. לא ממליץ להגיע לכאן בשעות אור יום כי כל הכיף זה שכל כפר הכריסמס הענק הזה מואר בכל צבעי הקשת באופן נועז ביותר. התיישבנו לאכול לשירת מוזיקה חיה עם נקניקיות גרמניות וצ'יפס שקנינו (6 פאונד לנקניקיה איכותית בלחמניה, 3.5 פאונד לצ'יפס אותו חלקנו). לאווירה שסופגים אין תחליף. חשוב לציין שלעומת שווקי כריסמס אחרים, המתחם נותר פתוח עד סוף השבוע הראשון של ינואר, כך שגם אלו המגיעים לערב השנה החדשה (New Year's Eve) יכולים ליהנות מהמקום המשוגע הזה.
מדובר היה בשעה וחצי שטסו להן במהירות האור, אך בעונג ברמה אחרת. הכל היה כל כך מדויק, חגיגי, יפה ומושקע, ועם זאת האווירה לא הייתה כבדה וכולם דיברו בקולניות זה עם זה. בקיצור, לא הייתה אווירה רשמית מעיקה, וזה מעולה כי אני פחות מתחבר לזה. עם זאת, נהנינו מחוויה שכה מסמלת את התרבות הבריטית. ממליץ מאוד לכולם בכל עונות השנה!
התור לכלל המתקנים היה ממש ממש ממש קצר, ועל כל מהם עלינו תוך פחות מחמש דקות בגלל שמדובר היה ביום חול. אחרי המתקנים הלכנו למתחם הבווארי ואכלנו נקניקיה גרמנית וצ'יפס למשמע מוזיקה חיה עם להיטים מכל הזמנים. פשוט תענוג. מאוהב בפארק הזה. סיימנו לאכול כשהשעה עשר בלילה, וזוהי שעת הסגירה של המקום מדי יום באופן קבוע ולא משתנה. משם הלכנו שוב לאורך אוקספורד ואחר כך נסענו בטיוב בקו ויקטוריה התכלכל שלוש תחנות בלבד אל היעד האחרון שלנו להיום, King's Cross. משם הלכנו אל המלון חמש דקות והלכנו לארוז את השופינג שלנו בתיקים לקראת הטיסה של למחרת. בקבלת המלון הדפסנו את כרטיסי הטיסה.
אני לא אמתח אתכם ואומר כבר עכשיו שמזג האוויר חייך אלינו 🌈, והטמפרטורה הייתה קבועה ונעה סביב 10 מעלות. גשם ירד רק בזמן שצפינו במשחק כדורגל, ובשאר הימים לא ירדה אפילו טיפה אחת! הסתובבנו עם שלוש שכבות והיה כיף ברמות. גם אלמלא היה קר באמת, כל היופי של העיר היה גונב את תשומת הלב שלנו. בשורה התחתונה: הקור של לונדון לא מתקרב לקור הבלתי נסבל שערים אחרות באירופה נאלצות להתמודד איתו.
את כרטיסי הטיסה הזמנו כבר בסוף חודש אוגוסט, כשהטיסה הלוך ישירה ובוצעה ע"י וויזאייר ב-07/12 לשדה"ת לוטון, בעוד שהחזור יצאה לדרך ב-12/12 עם עצירה בורשה ללילה אחד, הזדמנות מי-סופר-כמה לבקר שוב בבירה הפולנית המקסימה. הטיסה לורשה התבצעה ע"י רינאייר ויצאה משדה"ת סטנסטד לשדה"ת מודלין בורשה. הטיסה ארצה בוצעה ע"י וויזאייר ויצאה משדה"ת שופיין. סך כל הטיסות יחד הסתכם ב-550 שקלים, כולל טרולי בכלל הטיסות לכל נוסע.
תכניות משתנות... אבל לטובה
התכנון המקורי היה בכלל לטוס באותו תאריך עם קונקשן של 4 שעות בגדנסק, אלא שהקו בוטל לפתע. למזלי, הטיסה שהזמנתי עם וויזאייר מגדנסק ללונדון הייתה עם FLEX, אז הזזתי אותה בלי בעיות. בחזור הייתי צריך לעבור עם לילה בפוזנן, גם היא בפולין וגם בה כבר הייתי בעבר.זו הייתה תקופה שבה החלו שינויי מדיניות כבודה בוויזאייר וברינאייר, במילים אחרות- ביטול האפשרות להגיע עם טרולי במחיר הכרטיס הבסיסי. עקב כך, כצעד ראשוני ולפני שרינאייר אפשרה לנוסעים שרכשו לפני הכרזת השינוי להגיע עם טרולי, הציעה החברה את האפשרות לבטל ללא תשלום את הטיסות שהוזמנו לתאריכים שאחרי ה-1 בנובמבר (תאריך החלת שינוי המדיניות). ראיתי שיש מחיר טוב דרך ורשה, והטיסות הישירות של וויזאייר ללונדון ירדו.
כך בעצם את הטיסה לגדנסק כמובן ביטלתי בלית ברירה וקיבלתי החזר כספי. את הטיסה מגדנסק עם וויזאייר שהייתה כבר עם FLEX הזזתי לטיסה ישירה מת"א ללונדון לוטון. את הטיסה מלונדון לפוזנן עם רינאייר ביטלתי, כמו גם את הטיסה מפוזנן ארצה עם החברה האירית. במקום, הזמנתי טיסת רינאייר לשדה"ת מודלין שבפאתי ורשה והוספתי Priority כדי להגיע עם טרולי. את הטיסה חזור הזמנתי עם וויזאייר לפני שינוי המדיניות אצלם, ואז כשהשתנתה המדיניות התאפשר לי לשלוח את הטרולי שלי לבטן המטוס. מסובך? בהחלט.
מידות תיק הגב שוויזאייר ורינאייר מאפשרות לנוסעיהן בכרטיס הבסיסי הנן מגוחכות, וגודלן כתיק ה-10 ש"ח של דקת'לון. המחיר של הכרטיס הוא למעשה שקרי כי אי אפשר לטוס לחו"ל עם תיק גב במידות כה קטנות, גם עבור נופשונים של שלושה ימים.
ועל זה נאמר... הכל עניין של טיימינג, וגם שכל דבר הוא לטובה. הזמנתי לפני שינויי הכבודה הבלתי צפויים מבלי לדעת כמה זה היה נכון בדיעבד, וביטול הטיסה לגדנסק הוביל אותי לטיסה ישירה באותו מחיר של הקונקשן 😊
לנוחיותכם, הנה מקרא קטן:
מקומות שבהם עברתי בטיול הדגשתי וכתבתי בכתום.
טיפים ותובנות שכדאי לכם לקרוא הדגשתי וכתבתי בסגול.
היום הראשון- 07/12- יום הטיסה
טיסתנו עם חברת וויזאייר המריאה ללונדון לוטון בשעה 21:50. הגענו לטרמינל 1, אשר מעולם לא ראיתי אותו ריק כל כך, והסיבה ברורה- הטיסה המריאה בשישי בלילה. כל עובדי הטרמינל נותרו רק עבור הטיסה ללונדון, משום שהטיסה אחריה תוכננה לצאת לרומניה בבוקר יום שבת. היה כיף מאוד לראות את הטרמינל כה ריק, ותוך פחות מ-12 דקות, ואני באמת לא מגזים, מצאתי את עצמי בדיוטי פרי אחרי שליחת הטרולי, ביקורת הדרכונים והבידוק. ממש מסלול מהיר (fast track) בחינם.בעת ביצוע הצ'ק אין בבית, ולמרות שניגשתי אליו בדקה הראשונה לאחר שנפתחה האפשרות, עדיין לא קיבלתי הושבה יחד עם אחי עמו טסתי לחוויה הזו. הרבה מושבים היו פנויים, ו-Wizzair החלה, לצערי, למשוך נוסעים לרכוש הושבה ביחד למרות שהחברה ממש מסוגלת להושיב נוסעים יחדיו. הסיבה היא פשוטה-לסחוט עוד כסף מהנוסעים. מאוד מתסכל, משום שבעבר ממש הערצתי את החברה הזו שעם הזמן מגבשת מדיניות נוקשה וקפדנית מדי.
וכדי לסחוט כמה שיותר כספים, אחרי בחירת ההושבה הרנדומאלית מאפשרת החברה עדיין את האפשרות להחליף מושבים בכדי לסדר הושבה משותפת. מדובר בטיסה של 5.5 שעות, אז הייתי מוכן לשלם כמה אירו כדי שנשב יחד, אך מה? הוצג כי שני המושבים גם בשלישייה שלי וגם בשלישייה של אחי תפוסים, ולכן בעצם שנינו נצטרך לבצע החלפת כסאות, ובמקום שנחליף את המושב שלי למשל לכיסא שליד אחי, הועמדנו במצב ששנינו צריכים לבצע שינוי מושב וכך העלות כפולה. לא הסכמנו לשלם כי היינו בשורות 15 ו-16, קרוב מספיק. ומה קרה בפועל? מלבדי לא ישב אף אחד בשורה שלי. שני המושבים שלידי בכלל היו פנויים בשונה ממה שהציגה החברה כשהציעה להחליף הושבה. כך למעשה ראיתי שבעצם ניסו לרמות אותי ולגבות שינויי כיסאות גם לאחי וגם לי שלא בהתאם לתפוסת המושבים האמיתית. מיותר לציין שאחי פשוט עבר לשבת בשלישייה שלי, ובזה נפתרה הבעיה.
כאשר נחתנו בשעה 01:25, שעה נוראית לנחיתה, ניגשנו לביקורת הדרכונים עם טפסי ההגירה שממלאים ומעבירים. היו לי את הטפסים בבית מפעם קודמת שלקחתי, כך שמילאתי הכל בבית ברוגע ובנחת. בכל אופן, הדיילים חילקו טפסים במהלך הטיסה על מנת למנוע מהנוסעים עיכוב מיותר בשדה לשם מילוי הטופס. הגענו די ראשונים לביקורת הדרכונים כך שתקתקנו במהירות ואחר כך לקחנו את הכבודה ויצאנו למונית שלנו למלון הדירות SACO Cannon Street, שם התארחנו במשך שני לילות.
לחברת המוניות עמה נסענו אל המלון מלוטון קוראים "Hadar Travel", והיא מציעה שירותי הסעות מ/אל שדות התעופה השונים בלונדון במחירים הוגנים, ולכל יעד בלונדון. הנהגים בחברה הנם ישראלים ואנגלים, ולחברה רישיון הפעלת מוניות שקיבלה מבריטניה. שמו של הנהג שקיבל אותנו הנו קוסטה, והוא ישראלי שחי באנגליה. הוא קיבל אותנו באדיבות רבה והסיע אותנו יחד עם עוד זוג אל המלונות שלנו. קוסטה, ה"טייס" שלנו כפי שכינה את עצמו בהלצה, המתין לנו בקבלת הפנים עם השם שלנו והיה מאוד קל למצוא אותו. מה גם שהוא יצר איתנו קשר מיד עם הנחיתה ועקב אחר סטטוס הטיסה שלנו עוד בטרם נחתה, זאת על מנת להגיע בדיוק בזמן. בפורד גלאקסי מרווחת הגענו אל המלון תוך שעה, כשברקע שירי כריסמס מהרדיו שמכניסים אותנו לאווירה. ממליץ מאוד!
היום השני- 08/12- מסעדה מקסיקנית במייפייר, משחק כדורגל של ארסנל וקפיצה לאוקספורד ול-Winter Wonderland
קמנו בבוקר בשעה 10:30 אחרי שהרשינו לעצמנו לתת לגוף לנוח מהנחיתה לפנות בוקר. אחרי שקמנו אכלנו ארוחת בוקר קלילה ביותר ויצאנו לקתדרלת סנט פול המפורסמת, בה נישאו כמובן הנסיכה דיאנה והנסיך צ'ארלס. תוך 4 דקות הליכה מהדירה המרווחת שלנו במלון הדירות SACO Cannon Street, הגענו אל הקתדרלה המהממת ועצומת הממדים. הצטלמנו מבלי להיכנס מפני שזה לא הביקור הראשון שלנו בקתדרלה ונכנסנו לשופינג קטן ב-Sports Direct הסמוך.
משם הלכנו ברגל לתחנת הטיוב (כינוי לרכבת התחתית של לונדון) Blackfriars. בתחנה הנפקנו את כרטיסי האויסטר שלנו, 2 (אחד לכל אחד) לאזורים 1 ו-2 המרכזיים אשר מכסים את כל נקודות העניין המרכזיות של העיר ואף מעבר. עלות ההנפקה היא חד פעמית והנה 5 פאונד אשר מוחזרים אליך בחזרה כאשר מבטלים את הכרטיס בכל תחנת טיוב במכונה. הטענו ב-10 פאונד כל אויסטר כשאנחנו יודעים שהמגבלה היומית של התשלום באזורים 1 ו-2 הנה 6.80 פאונד. כלומר, ברגע שחוייבתי באותו יום בסך של 6.80 פאונד, אני יודע שמרגע זה המשך השימוש בתחבורה הנו בחינם. 6.80 זה למעשה סכום התקרה שמחייבים ליום אחד של שימוש בתחבורה (הכוללת את הטיוב, את האוטובוסים העירוניים ואת רכבות ה-DLR), ואחר כך ניתן להשתמש בלי הגבלה ומבלי שימשיכו לחייב אותך מהיתרה שנותרת צבורה על האויסטר. בגלל זה את היום סיימנו כשעל הכרטיס טעונים 3.2 פאונד.
נסענו אל המסעדה המקסיקנית הטובה ביותר בלונדון, Ella Canta, אשר שמה הולך לפניה. היא שוכנת ממש בסמוך לתחנת Hyde Park Corner, וכדי להגיע אליה ביצענו החלפת קווים בטיוב, לקו פיקדילי הכחול, היחיד שמגיע לתחנת היעד הרצויה שלנו. ההגעה הייתה פשוטה מאוד ומשום שזה ביקור חמישי שלי בעיר גם היה לי מאוד קל להתמצא ולאתר במהירות את הרציפים הרלוונטים וכו'. מפות הקווים של מערכת הטיוב נמצאות בכל תחנה וניתן לקחת אותם ולשים בכיס לשם התמצאות פשוטה.
המסעדה ממוקמת ממש במלון Intercontinental Park Lane היוקרתי, ובהתאם גם המסעדה יוקרתית ואיכותית ברמה שטרם פגשתי. כאשר נכנסנו ניגשנו אל המארחת שישבה בדלפק בכניסה, והיא איתרה את ההזמנה שלנו לשעה 12:00. המעילים שלנו נלקחו ואוחסנו עבורנו כדי שנהנה מהחוויה במסעדה ולא נהיה עם כמות חפצים אישיים מוגזמת ולא נעימה. המארחת הראתה לנו את הדרך אל השולחן שלנו והביאה לנו את התפריטים, תוך שהיא מסבירה שהבראנץ' שלנו, שעלותו 45 פאונד, כולל מנת פתיחה, מנה עיקרית וקינוח. במבט חטוף על המסעדה קשה היה לפספס את העיצוב היוקרתי והאלגנטי, אך עם זאת החמים והלא הרשמי מדי. לאחר שהתיישבנו מלצרית אסיאתית שירתה אותנו לאורך כל השהות באדיבות אינסופית. לאורך כל הישיבה שלנו במסעדה היא מזגה לנו מים מבקבוק שהיה מונח על שולחננו, אשר אותו יכולנו למזוג בכוחות עצמנו, והזרימה משקאות מקסיקנים קרירים ומרעננים בלי הגבלה (זה כלול בבראנץ' למשך שעה וחצי, ואפשר לבחור גם יין מבעבע או מרגריטה).
מסרנו לה את מנות הפתיחה והעיקרית שנרצה להזמין. למנת פתיחה הזמנו שנינו יוגורט קוקוס וגרנולה שהוגש עם פירות העונה וזרעי דלעת. למנה עיקרית הזמנו שנינו עוף צעיר צלוי שהוגש עם בצל אדום כבוש וטורטיות בצד. היוגורט היה בדיוק הדבר שהייתי צריך- מרענן ברמות אחרות, עם פירות טריים שאני כה אוהב (אפרסק, שזיף, ענבים ופסיפלורה) ואורז צהבהב שהשתלב באופן הרמוני לכדי יוגורט אגדי. אם היה חלק מאכזב במנה הזו, זה כשסיימנו לאכול אותה.
כעשר דקות אחר כך המנה העיקרית הוגשה לנו והעוף הצעיר היה צלוי בדיוק במידה הנכונה, הכרוב הכבוש שהוגש בצד גולגל בטורטיה יחד עם עלים שהונחו בצד הצלחת. אכלתי כל כך הרבה מנות עוף בחיי, אולם צלייה כה נכונה, קריספית ומלאת טעם כמו זו מעולם לא טעמתי. למרות שמדובר במסעדת יוקרה המנה הייתה נדיבה, כמו גם מנת הפתיחה, והן השלימו זו את זו באופן אידאלי.
אחרי שסיימנו לאכול את מנות הפתיחה והעיקרית המלצרית המקסימה שלנו הגישה לנו את תפריט הקינוחים, ואני, שעשיתי שיעורי בית מראש, כבר ידעתי מה אני רוצה להזמין- נקניקיות צ'ורוס שהוגשו לצד סירופ שוקולד וסירופ כרמל. זו הייתה הפעם הראשונה שאכלתי נקניקיות צ'ורוס, ואני מניח שאחרי שאכלתי כאן, מפה אפשר רק לרדת. הן היו קריספיות באופן מדויק, הסירופים שהוגשו, ובמיוחד הקרמל, היו נכונים כל כך, ולמרות שכבר הרגשנו תחושת שובע, לא יכולנו להפסיק לזלול אותן.
אני לא הגדרתי את עצמי חובב אוכל מקסיקני בלשון המעטה, אך כנראה שעד Ella Canta לא פגשתי עדיין אוכל מקסיקני נכון שהוגש מלא חיים וטעם. המסעדה הייתה יוקרתית מאוד, אם כי לא רשמית באופן שעשוי לגרום לחוסר נוחות. לא היה dress code מחייב, המנות היו נדיבות והוגשו במהירות הבזק כשהן טריות וחמות, וממש לא ממיקרו. עשו לעצמכם טובה, המסעדה ממוקמת בלב העיר, ואתם פשוט חייבים לאכול שם.
בשעה 13:30 עזבנו את המסעדה, ומתחנת הטיוב Hyde Park Corner נסענו ישירות בקו פיקדילי אל אצטדיון האמירויות למשחק ליגה של ארסנל, הקבוצה האהובה עליי בעולם, נגד האדרספילד, על פניו קבוצה בינונית מינוס, שבסופו של דבר נתנה פייט. ירדנו בתחנת Arsenal והלכנו כחמש דקות עד שהגענו למתחם הכניסה לאצטדיון. בהליכה אל המתחם עברנו דרך מלא דוכני אוכל שהוקמו במיוחד עבור המשחק לצעד דוכנים רבים של מוצרי ארסנל לאוהדים. המחירים היו אחידים וזהים לאלו שבתוך האצטדיון. למשל, מחיר הצעיף בכל חנות שראיתי בלונדון היה 12 פאונד. את הכרטיסים שלנו רכשנו דרך האתר האמין ביותר, Stubhub, אתר מבית eBay, כחמישה ימים לפני המשחק. רכשנו שני כרטיסים אלקטרוניים להדפסה בבית, שהם הרבה יותר טובים מהכרטיסים האחרים שנמכרים. אלו שאינם אלקטרוניים, מצריכים משלוח בדואר שניתן בחינם, אם כי צריך להחזיר את הכרטיס, פלסטיק, בחזרה לשולח לאחר המשחק, כי זה המנוי העונתי שלו ושמו כתוב על הכרטיס. אם תופסים אתכם עם כרטיס כזה שאינו שלכם, זה עלול להיות מצב בעייתי מאוד ולכן עדיף לרכוש כרטיס אלקטרוני שמתקבל בדואר בקלות ולא שייך שמית לאף אחד. וגם כמובן לא צריך להחזירו אל השולח אלא לזרוק לפח אחרי המשחק או לשמור למזכרת.
בכרטיס היה כתוב שהכניסה (Turnstile) שלנו היא East J. זהו כמובן הצד המזרחי של האצטדיון, ובחלק זה ישנן מספר כניסות לפי אותיות. שלנו הייתה, כאמור, J ולשם נכנסנו. הגענו כשעה לפני המשחק שהתחיל ב-15:00. עברנו בידוק בטחוני ממש קליל, העברנו את הכרטיס עם קוד הברקוד באופן עצמאי ונכנסנו לתוך המתחם הפנימי בדיוק כשגשם קל החל לרדת. המתחם כולל מלא דוכני אוכל מוסדרים ומרצ'נדייז של ארסנל. המתחם ענק וחדשני, ליגה אחרת, כמה רמות אפילו מעל סמי עופר, הגאווה המקומית שלנו.
טיילנו קצת במתחם והתיישבנו במושב שלנו בבלוק 17, שהוא לא פחות ממושלם. הוא ממוקם בקומה הראשונה, קרוב מאוד לדשא ולשחקנים, ובמרכז המגרש! ישבנו בשורה 18, שאפשרה זווית צפייה אידאלית למשחק. המשחק החל בזמן, וארסנל גמגמה לאורך כל המחצית הראשונה. הרבה מאוד עבירות וכרטיסים צהובים, והתאכזבתי מהרמה שהציגה ארסנל. עם זאת, האווירה באצטדיון הייתה קסומה כל כך. זה אמנם משחק שני שלי באמירויות עם ארסנל, אבל שכחתי כמה ההווי ביציעים מטורף. מלא שירי עידוד, קריאות בוז לקבוצה היריבה, וכמובן איזה אוהד שיכור שצורח באופן רנדומאלי וקורע את כולם מצחוק. במחצית השנייה, בעשר הדקות האחרונות, במהלך מדהים שהסתיים בחצי מספרת הגיע הגול שסגר את הניצחון של ארסנל, ואיזה גול זה היה! שווה כל רגע מורט עצבים של המתנה. ואני אפילו לא אוהב כדורגל מושבע, אלא יותר איש של טניס.
אחרי המשחק נסענו בצפיפות לא מפתיעה יחד עם כל האוהדים אל מרכז העיר. ירדנו בתחנת Piccadilly Circus, קפצנו להתרשמות מהמבחר הבלתי נגמר של חנות הספורט בת שש הקומות Lillywhites.
 |
| הנוף מחנות הספורט Lillywhites |
 |
| כיכר פיקדילי- הטיימס סקוור של לונדון |
קנינו כמה חולצות ומרצ'נדייז של ארסנל לבית והמשכנו הלאה כשאנחנו הולכים דרך Regent Street שקושט באופן מהפנט לכריסמס. האווירה הייתה כל כך קסומה והציתה ריגוש רב. זה היה יום שבת והרגיש שכל בריטניה בערך התהלכה לה בדיוק איפה שאנחנו היינו, ולכן טיפ אליכם- אל תלכו בשני צידי המדרכה של רחוב רג'נט אלא במדרכה המפרידה בין הנתיבים בכביש. היא ריקה מאדם והתמונות משם הן בדיוק מה שאתם מחפשים.
 |
| תיישמו את הטיפ ותקבלו תמונות כאלו |
אכלנו כריך סאבווי טעים והגענו ל-Oxford Circus במהרה. על הרחוב המדהים הזה אין הרבה מה לחדש, וסופרלטיבים לא יחמיאו לו מספיק. הכל היה מקושט ומואר בצורה מוגזמת, בדיוק כמו שאני אוהב. כל כך חגיגי, כל כך מלא חיים. המשכנו לטייל לאורך הרחוב, תוך שאנחנו נכנסים לחנויות הרלוונטיות לנו. את פריימארק העמוס החלטנו להשאיר לעוד יומיים, כשהבריטים יתחילו את השבוע שלהם ויתנו לרכוש מבלי להצטופף. עברנו דרך אחת מחנויות רשת הסלולר EE וקנינו שם סים על מנת שנוכל לגלוש באין מפריע במהלך השהות שלנו בעיר. סים של 2 ג'יגה הוצע ב-10 פאונד, ואנחנו הלכנו על 5 ג'יגה ב-15 פאונד כדי שלא ייחסר לנו אינטרנט באף שלב.
 |
| Oxford Circus |
המשכנו ללכת עד שהגענו למארבל ארץ', ושם נכנסנו ל- Winter Wonderland, שם שמציב ציפיות גבוהות אך לא מאכזב כלל. זו הפעם השלישית שלי שם, ובכל פעם אני מתרגש כמו תינוק. בכל פעם מחדש קשה לי להאמין שכל הגודל העצום הזה הוא בעצם בתוך ההייד פארק, בלב הפועם של לונדון.
הווינטר וונדרלנד, למי שלא מכיר, הוא מתחם הכריסמס העצום של לונדון ושל בריטניה כולה, אולי גם של כל אירופה. הכניסה אליה היא בחינם, ויש בה מלא ביתני עץ שמוכרים מאכלים לכל דרישה- גלידות, פופקורן בטעמים, צ'ורוס, נקניקיות גרמניות, בירות, פנקייקים וכו'. מעבר לכך, זה גם פארק שעשועים ענק וצבעוני במיוחד שכולל מתקנים שלא ייאמן שהורכבו רק לתקופה של חודש וקצת. רכבות הרים מטורפות, מתקני nightmare מטורפים, קרוסלות, גלגל ענק ועוד. התשלום הוא עם בטוקנס שניתן לרכוש במזומן בדוכנים רבים שמפוזרים לאורך כל המתחם, או ישירות באשראי בכניסות למתקנים. גם אם לא קונים כלום או עולים על אף מתקן, האווירה שסופגים מדהימה כל כך והיא לגמרי בחינם. לא ממליץ להגיע לכאן בשעות אור יום כי כל הכיף זה שכל כפר הכריסמס הענק הזה מואר בכל צבעי הקשת באופן נועז ביותר. התיישבנו לאכול לשירת מוזיקה חיה עם נקניקיות גרמניות וצ'יפס שקנינו (6 פאונד לנקניקיה איכותית בלחמניה, 3.5 פאונד לצ'יפס אותו חלקנו). לאווירה שסופגים אין תחליף. חשוב לציין שלעומת שווקי כריסמס אחרים, המתחם נותר פתוח עד סוף השבוע הראשון של ינואר, כך שגם אלו המגיעים לערב השנה החדשה (New Year's Eve) יכולים ליהנות מהמקום המשוגע הזה.
ה-Winter Wonderland נסגר בשעה 22:00 מדי יום (גם בסופ"שים), ובשעה הזו נהרנו החוצה יחד עם אלפי המבלים אל תחנת מארבל ארץ', נסענו ישירות עם קו Central האדום לתחנת Bank. מהתחנה הלכנו ברגל אל הדירה המרווחת והמפנקת שלנו במלון הדירות SACO Cannon Street, עשינו מקלחת טובה וחמה והלכנו לישון.
היום השלישי- 09/12- מצודת לונדון, בורו מרקט, ההרפתקה של שרק, הצינוק של לונדון ושוק הכריסמס בגדה הדרומית
קמנו בשעה 9:00 ואחרי שהשלמנו את תהליך ההשכמה ירדנו אל הלובי, שם הכנו לעצמנו כוס קפה באמצעות מכונת הנספרסו. כשהתיישבנו גילינו שמגישים ארוחת בוקר בטרקלין בין השעות 10:00-10:30 בלבד. טיימינג מושלם. המתנו קצת ואז הוגשו לחמים, לחמניות עם שוקולד צ'יפס בתוכן, ריבות, גבינות, נקניקים, מיצים וקרואסוני שוקולד פריכים חמים וטריים. אחרי שנהנינו מארוחת הבוקר הלא צפויה ביצענו צ'ק אאוט, הנחנו את המטען שלנו לשמירה והלכנו ברגל כמה דקות אל גשר המילניום, גשר להולכי רגל בלבד שחוצה את התמזה מ/אל דרום הגדה ל/מצפונה. מה שיפה בגשר הזה הוא שקתדרלת סנט פול נשקפת ממנה באופן מושלם, והעובדה הזו מנפיקה תמונות נהדרות. זה גם מה שהופך את הגשר לנקודת חובה לכל צלם.
 |
| נקודת חובה לכל צלם בלונדון |
אחרי שהצטלמנו, שבנו לגדה הצפונית והתחלנו ללכת לאורך הנהר עד שהגענו למצודת לונדון (Tower of London). תוך זמן קצר יחסית נכנסנו פנימה והתחלנו לטייל. חייב להגיד שאני לא חובב היסטוריה גדול ואני בדרך כלל מדלג על "מלכודות התיירים", אך מצודת לונדון השלימה לי חוויה שלא הייתי מוכן לוותר עליה בדיעבד. אז מהי בכלל המצודה? מדובר במבצר מלכותי שבנה ויליאם הכובש במאה ה-11 ושהפך בתקופת ימי הביניים לבית כלא שבו נאסרו מתנגדי המלוכה, וכדאי שאחסוך לכם את אופן הטיפול בהם... מה שמדהים במקום הוא שבו נוכחנו לראות במו עינינו את תכשיטי בית המלוכה הבריטי המקוריים, שכמובן אסור לצלמם. למרות שאנחנו צעירים מאוד וחשבנו שלא נשהה שם זמן רב, נוכחנו לראות שבסופו של דבר יצאנו משם כעבור שעתיים. ישנם סיורים מודרכים המופעלים במקום, אך אנחנו החלטנו לטייל רגלית עם הסבר אודיו שהושמע באוזניות.
משם הלכנו אל הגדה הדרומית תוך שאנחנו הולכים על גשר המצודה (Tower Bridge), הגשר המפורסם ביותר בלונדון, אפילו יותר מ'גשר לונדון' שעיצובו, באופן אבסורדי, פשוט מאוד. קנינו לעצמנו בוטנים מסוכרים שנמכרים שם כבר שנים רבות בעלות של 2 פאונד לכוס אחת. כשהגענו לגדה הדרומית הלכנו לאורך הטיילת שעל גדת הנהר עד שהגענו לשוק בורו (Borough Market), שוק האוכל הוותיק ביותר בלונדון כולה! בפעם הקודמת שהגענו לא הספקנו לאכול בו, והמאכלים שנמכרו בדוכנים הרבים העלו ניחוחות מדהימים ונראו נפלא. אז הפעם הגענו כדי לאכול! אמנם אין הרבה מקומות ישיבה (האמת שכמעט ואין בכלל), אך התמזל מזלנו והצלחנו למצוא בדיוק שולחן עבור שנינו. בזמן שאחי תפס את השולחן, קניתי לשנינו המבורגר מושלם ומושחת עם תוספת דומיננטית של גבינה כחולה מותכת במחיר של 6 פאונד לכל אחד. אמנם במקדונלד'ס ניתן להוסיף חצי פאונד ולקבל גם צ'יפס ושתייה, אך אין להשוות את הטעם אפילו לרגע!
אחרי שהתיישבנו ונחנו לנו, הטענו את כרטיסי האויסטר שלנו במעל ל-6.80 פאונד כדי שנוכל לטייל בנחת עם התחבורה הציבורית, ומתחנת הטיוב London Bridge, שנמצאת כ-4 דק' הליכה מהשוק, נסענו ישירות לתחנת Waterloo. מהתחנה הלכנו ברגל כעשר דקות עד שהגענו לאטרקציה הראשונה שלנו בטיול, ההרפתקה של שרק (Shrek's Adventure! London).
היא אמנם מיועדת בעיקר לילדים, אך לא הצלחנו להפסיק לצחוק אפילו לשנייה אחת. צחוק ברמה שמופעי סטנד אפ מוציאים ממני. כשהגענו נכנסנו למסלול שהחל באוטובוס ארבע מימדי כשהנהג הוא החמור מהסרט המפורסם. בהמשך עברנו דרך דמויות מפורסמות כמו היפהפייה הנרדמת, פיונה, סינדרלה, פינוקיו ועוד רבים וטובים, כשכל אחד ניסה לעזור לנו למצוא את שרק ולשוב ללונדון. עברנו כקבוצה את הדמויות הללו וצלחנו מבוך מראות מאתגר ומשעשע.
הדמויות כולן משוחקות על ידי שחקנים מוכשרים וקורעים מצחוק שנידבו דווקא הרבה מאוד מהמבוגרים בקבוצה למשימות מפדחות ומצחיקות. למרות המבטא הבריטי, השפה הייתה פשוטה מאוד וקל מאוד להיכנס לסיטואציה המסופרת ולהתמסר לחוויה הזו. אציין גם שהתפאורה שהוקמה בכל המתחם הזה היא מעבר לכל דמיון, כשחדרים עם קונספטים שונים לגמרי הוקמו בהשקעה אדירה. החוויה מסעירת חושים, ועם תרגום שלכם לילדים זה יכול להיות ה-מקום לילדיכם בלונדון! ממליץ למשפחות לא להחמיץ, כמובן אחרי שהם צפו בסרט ומכירים אותו בכדי להתלהב מהחוויה.
כאשר יצאנו הלכנו ממש שתי דקות לאטרקציית "הצינוק של לונדון" (London Dungeon), שהיא כבר לגמרי למבוגרים שבחבורה. האטרקציה הזו היא אנתטיזה לאטרקציות האחרות בלונדון שמהללות ומפארות את העיר ומספקת הצצה לדמויות האפלות והמחרידות ביותר בהיסטוריה של העיר לונדון, למגפות וגם לאסונות שפקדו אותה בעבר. גם כאן מדובר במסלול קבוצתי שעוברים אותו תוך שפוגשים בדמויות שונות, מלחיצות ומטרידות ברמות מתחלפות, אך ניתן להגיד כי כולן לא מותירות אותך אדיש. פגשנו בדמויות המפורסמות והידועות לשמצה ג'ק המרטש ומרי ג'יין קלי ועוד רבות אחרות שגרמו לרבים מהחברים שלנו לקבוצה "להשתין מרוב פחד". למדנו על המגיפה הנוראית בלונדון שפקדה אותה בשנים 1665-1666, מגיפת המוות השחור, ועל השריפה הענקית שהותירה 100,000 לונדונים מחוסרי בית ורכוש. הדרך שבה העלילות מסופרות על ידי השחקנים (שמחופשים לדמויות מפתח בהיסטוריית העיר) הן בלתי נשכחות ומעוררות פחד, אם כי לא מוגזם, מה שמאפשר לרבים ליהנות מהחוויה מבלי לחשוש באופן לא פרופורציונאלי. החוויה כאן ארכה כשעה וחצי והייתה מהנה מאוד, מלווה באפקטים, בתפאורות ובשחקנים ברמה גבוהה מאוד.
 |
| הנהג שלנו חבר'מן |
כאשר יצאנו הלכנו ממש שתי דקות לאטרקציית "הצינוק של לונדון" (London Dungeon), שהיא כבר לגמרי למבוגרים שבחבורה. האטרקציה הזו היא אנתטיזה לאטרקציות האחרות בלונדון שמהללות ומפארות את העיר ומספקת הצצה לדמויות האפלות והמחרידות ביותר בהיסטוריה של העיר לונדון, למגפות וגם לאסונות שפקדו אותה בעבר. גם כאן מדובר במסלול קבוצתי שעוברים אותו תוך שפוגשים בדמויות שונות, מלחיצות ומטרידות ברמות מתחלפות, אך ניתן להגיד כי כולן לא מותירות אותך אדיש. פגשנו בדמויות המפורסמות והידועות לשמצה ג'ק המרטש ומרי ג'יין קלי ועוד רבות אחרות שגרמו לרבים מהחברים שלנו לקבוצה "להשתין מרוב פחד". למדנו על המגיפה הנוראית בלונדון שפקדה אותה בשנים 1665-1666, מגיפת המוות השחור, ועל השריפה הענקית שהותירה 100,000 לונדונים מחוסרי בית ורכוש. הדרך שבה העלילות מסופרות על ידי השחקנים (שמחופשים לדמויות מפתח בהיסטוריית העיר) הן בלתי נשכחות ומעוררות פחד, אם כי לא מוגזם, מה שמאפשר לרבים ליהנות מהחוויה מבלי לחשוש באופן לא פרופורציונאלי. החוויה כאן ארכה כשעה וחצי והייתה מהנה מאוד, מלווה באפקטים, בתפאורות ובשחקנים ברמה גבוהה מאוד.
משם יצאנו וטיילנו לנו לאורך שוק כריסמס שעל הגדה הדרומית (Southbank Centre Winter Market). השוק הזה באמת מקסים, ואם לא הייתי ב-Winter Wonderland ערב לפני הוא יכל להיות אפילו מקסים מאוד, אך הוא לא סיפק את הסחורה עבורי. היו לא מעט דוכני עץ עם מאכלים טעימים ומוצרים בעבודת יד, אך עצם זה שהשוק בנוי מתחת לגשר גולדן ג'ובילי קצת העכיר לי את ההנאה כי הוא לא היה פתוח במיוחד תחת כיפת השמיים. שלא תבינו אותי לא נכון, השוק מקסים, המבחר רב והוא לא קטן אך גם לא גדול. הוא אכן שווה את הביקור שלכם, אך אל תפתחו ציפיות כי באינטרנט מהללים אותו יתר על המידה לטעמי.
חזרנו אל תחנת Waterloo די מהר ונסענו אל המלון הקודם שלנו, SACO Cannon Street, לקחנו את הדברים שלנו ונסענו מקתדרלת סנט פול באוטובוס אדום דו קומתי אופייני, קו 11, ישירות אל המלון שלנו, Strand Palace Hotel המעוטר ב-4 כוכבים. המיקום שלו נהדר, על רחוב Savoy, ומול התאטרון. כשהגעתי לבצע צ'ק אין אמרה לי הפקידה ששודרגנו לחדר סופריור עם מיטת קינג-סייז מפנקת. ככה מקבלים אורחים! עלינו בשמחה אל החדר ומצאנו אותו מרווח מאוד, והפתעה נעימה וטעימה- תותים מצופים שוקולד ובקבוק שמפנייה צונן שהונחו לנו בחינם לגמרי ולהנאתנו. קניתם אותי כבר עם הקינג סייז!
מה שמדהים במלון, מעל ליופיו ולפאר, זה המיקום. 7 דקות הליכה לכיכר טרפלגר, עשר דקות לפיקדילי, וארבע דקות בלבד לקובנט גארדן. פשוט מושלם. המיקום הטוב ביותר שאי פעם שהיתי בו בלונדון. אחרי שקצת התפנקנו בחדר ונתנו לכפות הרגליים לנוח, יצאנו לטיול רגלי לאורך ליבה של לונדון, הסוהו. סוהו מהממת כל השנה, אך בתקופה הזו של השנה, הכריסמס, המראות מציבים שיאים חדשים של יופי וקסם. הכל מואר, הכל מקושט, הכל נוצץ. חגיגה אמיתית לעיניים. בדרך גם עברנו כמובן בכיכר טרפלגר, בה שוכנת הגלריה הלאומית (The National Gallery), וראינו את החנוכייה הענקית מוארת עם כל תשעת הנרות, היום האחרון של חנוכה.
אחרי הטיול הרגלי שבנו לחדר שלנו, שתינו כוס שוקו חם והלכנו לישון. 19 ק"מ ברגל ליום אחד זה מכובד מאוד.
 |
| כיכר טרפלגר והחנוכייה |
אחרי הטיול הרגלי שבנו לחדר שלנו, שתינו כוס שוקו חם והלכנו לישון. 19 ק"מ ברגל ליום אחד זה מכובד מאוד.
היום הרביעי- 10/12- Abbey Road, מאדאם טוסו, פארק רג'נט, שוק קמדן ותה אחר הצהריים בנסיעה באוטובוס וינטג' דו קומתי
הבוקר קמנו ב-8:30, אכלנו ארוחת בוקר מפנקת עם מבחר רב מאוד במלון שלנו, Strand Palace Hotel, ואחר כך ביצענו צ'ק אאוט, אחסנו את החפצים שלנו בשמירת חפצים במלון והלכנו 5 דקות לתחנת הטיוב קובנט גארדן בכדי להטעין את האויסטרים שלנו במעל ל-6.80 פאונד בכדי שנוכל להשתמש בתחבורה לאותו יום מבלי להתחשבן ובלי לחצים.
 |
| קובנט גארדן |
משם הלכנו חזרה לכיוון המלון, לתחנת האוטובוס Savoy Street. שם עלינו על קו 139 ישירות ל-Abbey Road, מעבר החצייה המפורסם ביותר בעולם בזכות הביטלס והאולפנים. זו הפעם החמישית שלי בעיר, ומאז הפעם הראשונה רציתי להגיע למעבר החציה, וסוף סוף זה קרה. זה היה יום שני ולא היו הרבה אנשים, אבל מה כן היה? תנועה ערה ודי בלתי פוסקת של כלי רכב. היה מאוד קשה להגיע למצב שבו התנועה דלילה או שרכב חולף הסכים לעצור כדי לתת לך להגשים חלום קטן. בכל אופן, זה ארך דקות ארוכות של המתנה, ובמקרים שבהם התפנה הכביש מתנועה נכנס למדרכה והתהלך תייר אחר. זו המתנה לא קצרה, כאמור, ואי אפשר ששניים זרים יתהלכו במקביל כי זה משבש את התמונה לגמרי, אך אם כבר מגיעים עד לכאן, כדאי להמתין רק עוד קצת ולהתאזר בסבלנות.
אחרי שצילמנו את התמונות המיוחלות לקחנו שוב את קו 139, הפעם בכיוון ההפוך, ממנו הגענו מקודם, וירדנו בתחנת Baker Street בכדי להגיע למוזיאון מאדאם טוסו. תור רב לא היה, וזה היה משמח ומפתיע מאוד, ותוך דקות היינו בפנים. תחילה בידוק ביטחוני קליל ביותר כמו בכניסה לקניונים אצלנו בארץ, ואחר כך סריקת הכרטיסים. מודה שמאדאם טוסו עושה רושם על פניו של מלכודת תיירים קלאסית, אך מעולם לא ביקרתי באחד מסניפי הרשת עד רגע זה, והכי קרוב שניסיתי היה תערוכת בובות שעווה ב-IMAX באילת בגיל 10, וזה נחקק בזיכרוני כמשהו מאוד מרשים.
עלינו במעלית על מנת להתחיל, ובקומה שירדנו בה מיד החלו להופיע בובות שונות אשר פוזרו בכל עבר. לא ניתן היה לפספס את הבובות העדכניות של מייגן והארי, ולזה נרשם תור קצר. בין היתר ניתן היה למצוא את דוויד וויקטוריה בקהאם, בראד פיט לבדו (אנג'לינה הועלמה מסיבות ברורות), ג'ורג' קלוני, ניקול קידמן ועוד. החלוקה במוזיאון עצמו הייתה סביב נושאים כמו ספורטאים, מנהיגי עולם, זמרים ועוד.
 |
| הארי ומייגן- מיצגים עדכניים |
נדהמתי לראות לאילו רזולוציות של דיוק הגיעו האמנים שיצרו את הדמויות. ניתן לראות כל קמט של זקנה או של חיוך, שיניים מסודרות או לא, תסרוקת מדויקת עם שיער ריאליסטי. כמובן שבהמשך הייתה גם משפחת המלוכה, תרזה מיי, ברק אובמה, דונאלד טראמפ, ווינסטון צ'רצ'יל ועוד. בקרב הספורטאים ניתן היה להבחין ברונאלדו, באוסיין בולט, ברפאל נדאל, במוחמד עלי, בכדורגלן פלה ועוד. ובקרב הזמרים הופיעו בריטני ספירס, קנייה ווסט, ליידי גאגא, אדל, אד שירן, הביטלס, ריהאנה ועוד. משם עברנו לדמויות כמו שרלוק הולמס, ספיידרמן, שרק, איירון מן ועוד. לכל אורך המסלול התפאורות שהוקמו הלמו את הנושא והיו מושקעות והוצבו ברמות הגבוהות ביותר. האזור של שרלוק הולמס, לדוגמא, נבנה כרחוב קודר ומסתורי עם מבנים בנויי אבן. לקראת סוף המוזיאון נכנסנו עם קבוצה גדולה לאולם קולנוע עגול לצפייה בסרט ארבע מימדי אשר מושלם לילדים, בכיכובם של ספיידרמן, האלק, קפטן אמריקה וחברים נוספים שמסייעים להציל את לונדון. אורך הסרט כעשר דקות ולאחריו עוברים דרך עוד מספר דמויות מסרטים נוספים כמו "מלחמת הכוכבים". לפני שיוצאים עוברים, איך אפשר שלא, דרך חנות שמציעה מזכרות מלונדון ומוצרים רבים של Marvel. המחירים לא אטרקטיביים, אז דלגו על זה וקנו בקמדן (שהיה אגב היעד הבא שלנו).
אז אחרי הספוילר הקטן אתם כבר יודעים שממוזיאון מאדאם טוסו פנינו היו מועדות לשוק קמדן, האהוב עליי מכל שווקי לונדון, ויש הרבה מתחרים הטוענים לכתר! את הדרך עשינו רגלית כשאנחנו חוצים את Regent Park מדרום לכיוון צפון מזרח. ההליכה הייתה נעימה מאוד, ועדיין היו עלי שלכת על מדרכות הפארק המדהים הזה, שהוא השני הכי אהוב עליי בלונדון.
 |
| רג'נט פארק. טבע בלב העיר |
אחרי 25 דקות הליכה הגענו לשוק קמדן ופשוט הלכנו אותו לאורכו, מאזור תחנת Camden Town לכיוון מערב. עברנו הרבה מאוד דוכנים שהציעו מחירים אטרקטיביים מאוד לכמעט כל דבר- אופנה, ספורט, מזכרות, עתיקות וכמובן אוכל! אחרי שהגענו לאזור האוכל, ניגשתי לדוכן של The Mac Factory, עליו קראתי המלצות מבעוד מועד. רכשתי קופון דרך גרופון הבריטי, ובמחיר של 6.5 פאונד קיבלנו כל אחד Mac & Cheese חלומי משלו עם פחית שתייה קלה. לא התאכזבתי בכלל בלשון המעטה. המנה הייתה אגדית. מלא בכ"כ הרבה סוגי גבינות מותכות שעוטפות את הפסטה מכל כיוון אפשרי. אנחנו הלכנו על המנה האיטלקית, וכל המנה בושלה ממש למול עינינו ולאחר הזמנה, כלומר טרי מאוד אך גם משמין, כי כדי שגבינה תהיה טעימה ושהלקוחות יהיו שבעי רצון מהטעם, הולכים על גבינות שמנות. היה לי כל כך טעים, ולמרות שכל דוכן מכין אוכל יותר פוטוגני וטעים מהאחר, לא התחרטתי לרגע אחד על הבחירה הזו, ולעומתי היו עוברים ושבים שראו את המנה והתאכזבו שלא רכשו אותה במקום מה שהם אוכלים.
ומכאן אקפוץ לטיפ לגבי גרופון הבריטי- יש באתר מגוון רחב ומשתנה של קופונים משתלמים המוצעים לכמעט כל דבר. תוכלו למצוא שם סיורים בהנחות גם למקומות מחוץ ללונדון, גם לאטרקציות בלונדון עצמה, למסעדות, ל-Afternoon Tea במחירים באמת משתלמים ועוד. התמזל מזלי ומצאתי שם את הקופון ל-The Mac Factory שאליו הייתי הולך כך או כך. כדאי להציץ, מה אכפת לכם?
אחרי שסיימנו לאכול וישבנו קצת על ה-WIFI של השוק המשכנו עוד מערבה עד שהגענו לסופו. המבחר והבנייה של המקום הם מה שאני כל כך אוהב בשוק הזה. פשוט חובה, וממש לא כי הבעלים של השוק הוא ישראלי!
 |
| השוק האהוב עליי ביותר- שוק קמדן |
משם נסענו לתחנת ויקטוריה בטיוב מתחנת קמדן טאון. הגענו תוך 20 דקות לאחר החלפת קווים. מיהרנו לאוטובוס הוינטג' של תה אחה"צ שהוזמן לשעה 17:00 עבור שנינו ויצא מ-Victoria Couch Station. מדובר בתחנת אוטובוסים, מעין תחנה מרכזית של ממש, והיא ממוקמת במבנה נפרד לחלוטין משל תחנות הרכבת והטיוב של ויקטוריה. האוטובוס יצא משער 0 (כן, יש מספר כזה לגייט) ובדיוק בשעה שיועד לצאת. לכן, כפי שמבקשת החברה, יש להגיע כרבע שעה לפני ולהמתין מאשר לפספס את האוטובוס ואת החוויה.
אז מה זה בכלל? ובכן, מדובר באטרקציה שמשלבת את סמלי לונדון בפרט ובריטניה בכלל- מסורת תה אחה"צ (Afternoon Tea) יחד עם נסיעה על האוטובוס הלונדוני הדו-קומתי האדמדם המפורסם שמופיע כאן בחיצוניות וינטאג'ית אמיתית. תוך שאתם נוסעים לכם כשעה וחצי בנקודות המרכזיות ביותר בלונדון (ארמון בקינגהאם, רחוב אוקספורד, כיכר טרפלגר, פיקדילי, רחוב רג'נט, הרודס, הביג בן ועוד), אתם למעשה יושבים בספות נוחות כמו של דיינרים, לצד שולחנות, ואוכלים את העוגיות והכריכים הכי פוטוגנים שראיתי בחיי. הכמות גדולה, כל אחד שונה מהאחר, חלק מהעוגיות עשויות שוקולד וחלק מפירות, והכריכים גם כן שונים זה מזה.
את האטרקציה הזו הזמנתי מראש, וזה מתבצע באתר האינטרנט שלהם בקלות רבה! ניתן לבחור את סוג הארוחה (צמחוני, טבעוני, ללא גלוטן, חלאל ועוד) כך שלכל אחד יש דרך למצוא את עצמו. כמו כן, מזמינים מראש את מקום הישיבה ולא מתיישבים היכן שבא. אספר בסוד שמומלץ הרבה יותר לשבת למעלה בכדי ליהנות מחוויית הנוף שבדרך.
עלינו לאוטובוס מחלקו האחורי, טיפסנו במדרגות לקומה השנייה והתיישבנו בשולחן מספר 7. בשל חודש דצמבר האוטובוס היה מקושט כולו לקראת הכריסמס, וזה היה העיצוב הכי מושקע שראיתי. את החלונות עיטרו שרשרת אורות צהבהבים מהבהבים, והשולחן כולו היה סביב נושא החג. הכוס שבה הוגשה השתייה החמה היה מעוטר בציורי סנטה קלאוס ומזחלת איילי השלג שלו, העוגיות נשאו בחלקן את דמותו של סנטה, המפיות גם כן היו אדומות ונראו ככובעו של הסבא האהוב ועוד. אני אוהב לצלם כמעט כל דבר, והרבה מאוד פעמים מורכב ליצור מכל פריים מראה בלתי נשכח ומושך עין, אך כל תמונה שצילמתי באוטובוס הייתה צבעונית, חגיגית ומלאת חיים. במהלך הארוחה חולקו עוד מאפים ובוצע ריפיל קבוע של שתייה חמה לבחירה על ידי המלצרית שלנו (סוגי תה, סוגי קפה או שוקו חם). בהתחלה אף קיבלנו כוסית של שמפנייה כדי לחגוג כמו מלכים עד הסוף. רבים חוששים מהקור, אז דעו שבאוטובוס הופעל חימום קבוע עד שפשטתי שתי שכבות בגדים ובשלב מסוים אפילו פתחתי את החלון.
אחרי שהשלמנו את הנסיעה, ארזנו את מה שלא סיימנו בקופסאות שהמלצרית חילקה לנוסעים, והיא הודיעה לנו שניתן לקחת את הכוסות החגיגיות הרב פעמיות שקיבלנו כמזכרת. איזה כיף! אהבתי את העיצוב ברמות, וזה משהו שיזכיר לי תמיד את החוויה ויעלה חיוך על הפנים בכל כוס קפה שאשתה איתה. השארנו טיפ למלצרית בקופסא שהייתה תלויה בכניסה לאוטובוס והמשכנו הלאה, מלאי אדרנלין ושובע.
 |
| כל הכיף הזה בזמן נסיעה במוקדי העיר לונדון |
מדובר היה בשעה וחצי שטסו להן במהירות האור, אך בעונג ברמה אחרת. הכל היה כל כך מדויק, חגיגי, יפה ומושקע, ועם זאת האווירה לא הייתה כבדה וכולם דיברו בקולניות זה עם זה. בקיצור, לא הייתה אווירה רשמית מעיקה, וזה מעולה כי אני פחות מתחבר לזה. עם זאת, נהנינו מחוויה שכה מסמלת את התרבות הבריטית. ממליץ מאוד לכולם בכל עונות השנה!
חזרנו משם אל המלון הקודם שלנו, Strand Palace Hotel, לקחנו את החפצים שלנו ונסענו על אוטובוס ישיר, קו 91, אל האכסניה שלנו, שבה נתארח בשני הלילות האחרונים בעיר, YHA London St Pancras Hostel. המיקום שלו אידאלי מאוד כי הוא רק 25 דקות הליכה מתחנת Tottenham Court Road, החלק המזרחי של רחוב אוקספורד, ו-5 דקות הליכה מתחנת King's Cross, שבה הרבה מאוד קווי טיוב המאפשרים התניידות קלילה ומהירה בכל רחבי העיר. ביצענו צ'ק אין, נכנסנו לחדר ואחרי שהתמקמנו יצאנו לשוטטות רנדומלית באזור שהסתיימה בארוחה בבורגר קינג, ומשם לישון.
היום החמישי- 11/12- קניות בווסטפילד, תה אחה"צ במלון 5 כוכבים, סוהו ו-Winter Wonderland
קמנו ב-9:00, ואחרי שאכלנו עוגיות שנותרו לנו מאוטובוס התה מליל אמש הלכנו ארבע דקות לתחנת King's Cross, הטענו את האויסטר שוב במעל 6.80 פאונד כדי שנוכל לנסוע בתחבורה כולה (כולל אוטובוסים עירוניים) ללא הגבלה. פנינו יועדו לקניון ווסטפילד העצום הממוקם במערב העיר. לשם כך עלינו על קו Hammersmith & City הורוד ונסענו ללא החלפות עד לתחנת Wood Lane. התחנה נמצאת ממש דקתיים מהכניסה לקניון, וניתן להגיע למרכז הקניות גם עם הגעה לתחנת Shepherd's Bush עם הקו Central האדום של הטיוב. כך או כך, מגיעים ישירות לקניון, ובקלות ובמהירות.
מה יש לומר על הקניון? ראיתי יפים ממנו, אך שטחו והמבחר בו רבים מכדי לדמיין. מדובר בשתי קומות בסך הכל, אך כמו הקניונים בארה"ב, הוא בנוי על שטח רב מאוד. בקניון ניתן למצוא את כל הרשתות הבינלאומיות הגדולות, לרבות פריימארק האהובה עם סניף דו קומתי עצום ומרווח הרבה יותר ממקבילותיו באוקספורד. המחירים די סטנדרטיים, חלק מהמוצרים זולים יותר מבארץ, כמו נעלי ספורט, ואחרים מציעים מחירים דומים לאלו שאצלנו. כך או כך, כל עוד המחיר לא יקר יותר מאצלנו ואפשר להתפנק עם מבחר רב ומגוון שחלקו יגיע רק בעתיד לארץ וחלקו האחר לעולם לא, אז למה לא? חוץ מזה, אפשר לקבל החזר מס. אנחנו באמת לא חובבי קניונים מושבעים, והקניון לא גרם לנו לשינוי בכמות החיבה למרכזי קניות, אך מבלי ששמנו לב בילינו שם 4.5 שעות, כשלרוב החנויות אפילו לא נכנסנו. הסיבה? הגודל העצום. הלכנו רק בקניון 10,000 צעדים. בהמשך היום סיימנו עם 25,000 צעדים (שזה למעשה 20 ק"מ).
מהקניון נסענו אל ההוסטל, YHA St Pancras, בדיוק מאותה תחנה אל אותה תחנה ועם אותו קו, הנחנו את שקיות הקניות, הטענו עוד קצת את הטלפונים ויצאנו עם קו 30 מתחנת האוטובוס British Library St. Pancras אל מלון היוקרה The Beaumont היושב לו דקת הליכה מרחוב אוקספורד המפורסם.
הנסיעה הייתה על קו 30, והנה זמן לטיפ כללי על התניידות בעיר! מה שאני אוהב באוטובוסים על פני האנדרגראונד (שזה בעצם הטיוב/מערכת הרכבת התחתית בלונדון), זה שהולכים הרבה פחות בכדי להגיע לתחנת המוצא ומגיעים קרוב הרבה יותר לתחנת היעד. הרי כשיורדים בתחנת הטיוב שרציתם להגיע אליה, עד שאתם יוצאים מהתחנה אתם יכולים ללכת אפילו קילומטר מבלי לשים לב בגלל המדרגות הנעות לעלייה לרחוב והשבילים הרבים שעוברים בדרך היציאה (וכמובן גם הכניסה. הנוהל זהה כשנכנסים לתחנה וצריכים להגיע לרציף הרלוונטי אליכם). בנוסף לזה, באוטובוסים גם נהנים מהדרך ורואים עוד את העיר. ואם אוטובוסים דו קומתיים לונדוניים טיפוסיים מרגשים אתכם, אז הנה לכם סיבה שלישית להעדיף את האוטובוסים. בכל אופן, מרחקים גדולים הייתי עושה עם הטיוב בכדי לחסוך זמן נסיעה בפקקים שאיתם לא צריכות להתמודד הקרונות באנדרגראונד.
הנסיעה הייתה על קו 30, והנה זמן לטיפ כללי על התניידות בעיר! מה שאני אוהב באוטובוסים על פני האנדרגראונד (שזה בעצם הטיוב/מערכת הרכבת התחתית בלונדון), זה שהולכים הרבה פחות בכדי להגיע לתחנת המוצא ומגיעים קרוב הרבה יותר לתחנת היעד. הרי כשיורדים בתחנת הטיוב שרציתם להגיע אליה, עד שאתם יוצאים מהתחנה אתם יכולים ללכת אפילו קילומטר מבלי לשים לב בגלל המדרגות הנעות לעלייה לרחוב והשבילים הרבים שעוברים בדרך היציאה (וכמובן גם הכניסה. הנוהל זהה כשנכנסים לתחנה וצריכים להגיע לרציף הרלוונטי אליכם). בנוסף לזה, באוטובוסים גם נהנים מהדרך ורואים עוד את העיר. ואם אוטובוסים דו קומתיים לונדוניים טיפוסיים מרגשים אתכם, אז הנה לכם סיבה שלישית להעדיף את האוטובוסים. בכל אופן, מרחקים גדולים הייתי עושה עם הטיוב בכדי לחסוך זמן נסיעה בפקקים שאיתם לא צריכות להתמודד הקרונות באנדרגראונד.
בכל אופן, הגענו לתחנת האוטובוס ומשם הלכנו שתי דקות אל המלון The Beaumont, המעוטר בחמישה כוכבים, ובצדק רב. הפאר ניכר כבר עם הכניסה אל המלון. הגענו לכאן משום שהייתה לנו הזמנה לתה אחה"צ (Afternoon Tea) לשעה 16:45. איחרנו בכמה דקות, אך לא היה ביג דיל. התיישבנו, המלצרית לקחה לנו את המעילים כדי שנשב ונאכל בנוחות, ואחר-כך הגישה לנו את התפריטים. היא הסבירה לנו איך זה בעצם עובד- תחילה מקבלים סנדביצ'ים שונים ואחר כך עוגיות מתוקות ופרוסת עוגה לבחירה.
הסנדביצ'ים שהוגשו לנו היו שני טוסטים עם נקניק וגבינה וכמובן רטבים טעימים וסוגים שונים של עלים, ובייגל עגול עם גבינה. הכל היה כל כך טעים וטרי, והכי נהניתי בארוחה דווקא מהטוסטים כי הם היו מלאים בכל טוב, עם רוטב טעים ונקניק וגבינה טובים. אחרי שהסיבוב הזה הסתיים נגררה לעברנו עגלה ובה עוגיות לבחירה ומספר עוגות. מתוך סוגי העוגיות השונות היינו צריכים לבחור 5 כל אחד ופרוסת עוגה אחת משלוש אופציות שונות של עוגות. העוגות היו רד ולוה, שוקולד וריבת חלב. בחרתי את הרד ולוה והיה מושלם. במהלך כל הארוחה הוגש לנו תה שחור עם לימון (הבחירה שלנו, ישנם עוד סוגי תה) וכוסות מים. האווירה הייתה כל כך נעימה, והארוחה התקיימה בטרקלין המלון המפואר, לצעד מלא עצי כריסמס מקושטים ומוארים. מאוד נהניתי, וכדאי לכם לשקול לצאת לכמה דקות מאוקספורד בכדי ליהנות ממסורת בריטית טעימה, ומיד אחר כך להמשיך במירוץ השופינג שלכם.
יצאנו מ-The Beaumont ונכנסנו לבית הכלבו היוקרתי, אך העממי יותר בהשוואה להרודס, Selfridges. הוא עצום ממדים, ואפשר להיאבד בו בקלות. מה יש? פשוט כל דבר שניתן להעלות על הדעת, אה, וגם ולייצר- בגדים בכל הסגנונות, מוצרי טיפוח, צעצועים, קישוטים לכריסמס. פשוט הכל. קנינו שם נעלי ספורט מדהימות מדגם חדש של NIKE שהגיע רק למעט חנויות בבריטניה בינתיים. לארץ כמובן ייקח לו עוד זמן להגיע. אחרי שרכשנו את הנעליים, עלינו לקומה 4 וקיבלנו טופס החזר מס לאחר שהצגנו עותק של הדרכון וביקשנו שהכסף לא יוחזר במזומן אלא לאשראי.
אחרי שבילינו שם שעה ורבע לפחות, המשכנו רגלית לתחנת Oxford Circus כשאנחנו בדרך לשוק הכריסמס של Leicester Square בו לא הייתי עדיין מעולם. ירדנו אחרי תחנה אחת בכיכר פיקדילי, הלכנו ברגל חמש דקות כשתנועת הולכי הרגל שנרשמה לא הייתה כבדה. השוק תחום, קטן ממדים וממוקם בכיכר לייסטר עצמה. יש בו מספר ביתני עץ, חלקם מוכרים מוצרי אמנות וחלקם האחר אוכל חמים וטעים. השוק, כאמור, מגודר ולפיכך לא צפוף בכלל באופן מאוד מפתיע. הוא היה מקסים, אך כמה דקות של התבוננות הספיקו לנו ומשם נסענו אל הדבר האמיתי שאנחנו הכי אוהבים- Winter Wonderland.
נסענו באוטובוס מכיכר פיקדילי לתחנת מארבל ארץ' בקו 94, כשהדרך עוברת ברחוב רג'נט המואר וברחוב אוקספורד כמובן. מתחנת מארבל ארץ' הדרך אל הווינטר וונדרלנד הייתה כשבע דקות הליכה. בידוק זריז של תכולת התיק ואנחנו בפנים.
היינו כאן ביום שבת והיה עמוס בטירוף, והפעם הגענו ביום רביעי והיה מאוד מרווח ועם זאת לא מעט אנשים. חוויה מושלמת. הפעם החלטנו לראשונה לעלות למתקנים שבמתחם הענק והצבעוני. עלינו על רכבת שדים ועל רכבת הרים קטנה ופנימית (הר הקרח). הכניסה למתקנים מותנית ברכישת Tokens. טוקן אחד שווה בערכו לפאונד אחד. עלות הכניסה לכל מתקן הייתה 6 טוקנ'ס למבוגר, 4 לילד. רכבת השדים הייתה חוויתית ותו לא. התפאורה מושקעת אבל נבהלתי פעם אחת ממפעיל שהפתיע אותנו בחושך. ברכבת בהר הקרח ספגנו אדרנלין כשאנחנו עולים על המתקן מבלי לדעת מה צופה לנו. בשונה מרכבות הרים אחרות, כאן כל העניין היה indoor ולא ידוע לעיני העוברים ושבים מבחוץ.
 |
| השוק האינטימי ב-Leicester Square |
נסענו באוטובוס מכיכר פיקדילי לתחנת מארבל ארץ' בקו 94, כשהדרך עוברת ברחוב רג'נט המואר וברחוב אוקספורד כמובן. מתחנת מארבל ארץ' הדרך אל הווינטר וונדרלנד הייתה כשבע דקות הליכה. בידוק זריז של תכולת התיק ואנחנו בפנים.
היינו כאן ביום שבת והיה עמוס בטירוף, והפעם הגענו ביום רביעי והיה מאוד מרווח ועם זאת לא מעט אנשים. חוויה מושלמת. הפעם החלטנו לראשונה לעלות למתקנים שבמתחם הענק והצבעוני. עלינו על רכבת שדים ועל רכבת הרים קטנה ופנימית (הר הקרח). הכניסה למתקנים מותנית ברכישת Tokens. טוקן אחד שווה בערכו לפאונד אחד. עלות הכניסה לכל מתקן הייתה 6 טוקנ'ס למבוגר, 4 לילד. רכבת השדים הייתה חוויתית ותו לא. התפאורה מושקעת אבל נבהלתי פעם אחת ממפעיל שהפתיע אותנו בחושך. ברכבת בהר הקרח ספגנו אדרנלין כשאנחנו עולים על המתקן מבלי לדעת מה צופה לנו. בשונה מרכבות הרים אחרות, כאן כל העניין היה indoor ולא ידוע לעיני העוברים ושבים מבחוץ.
 |
| ווינטר וונדרלנד בפעם האחרונה ל-2018 |
התור לכלל המתקנים היה ממש ממש ממש קצר, ועל כל מהם עלינו תוך פחות מחמש דקות בגלל שמדובר היה ביום חול. אחרי המתקנים הלכנו למתחם הבווארי ואכלנו נקניקיה גרמנית וצ'יפס למשמע מוזיקה חיה עם להיטים מכל הזמנים. פשוט תענוג. מאוהב בפארק הזה. סיימנו לאכול כשהשעה עשר בלילה, וזוהי שעת הסגירה של המקום מדי יום באופן קבוע ולא משתנה. משם הלכנו שוב לאורך אוקספורד ואחר כך נסענו בטיוב בקו ויקטוריה התכלכל שלוש תחנות בלבד אל היעד האחרון שלנו להיום, King's Cross. משם הלכנו אל המלון חמש דקות והלכנו לארוז את השופינג שלנו בתיקים לקראת הטיסה של למחרת. בקבלת המלון הדפסנו את כרטיסי הטיסה.
 |
| רחוב אוקספורד המדהים |
היום השישי- 12/12- זמן לעזוב לורשה
קמנו ב-09:00 כשהטיסה שלנו יועדה לצאת לשדה"ת מודלין שבורשה בשעה 13:30 משדה"ת לונדון סטנסטד (London Stansted), גם הוא כמו לוטון ממוקם כשעה וקצת נסיעה ממרכז לונדון. לקחנו את הדברים שלנו, ביצענו צ'ק אאוט ונסענו עם הכסף הצבור שנותר באויסטרים שלנו לתחנת הטיוב Liverpool Steet במטרה לעלות על רכבת ה-Stansted Express הנוסעת משם לשדה"ת סטנסטד ומגיעה בתוך 50 דק'.
כשהגענו לתחנת הטיוב Liverpool Street, ניגשנו אל מכונת טעינת האויסטרים. עם זאת, הפעם לא הטענו את הכרטיס אלא ביטלנו אותו וקיבלנו את ה-5 פאונד ששילמנו על כל כרטיס (סה"כ 10 פאונד עבור שני הכרטיסים), ומכל כרטיס קיבלנו גם את הכסף שנותר צבור בו. את האויסטרים חסרי הערך שמרנו לעצמנו למזכרת חינמית שמסמלת עבורנו יותר מכל את העיר הזו.
עם הכסף שקיבלנו ניגשנו ל-Tesco Metro שנמצא ממש מחוץ לתחנה וקנינו את ארוחת הבוקר שלנו וכריכים לטיסה שלנו. הספיק בול, והקופאית אפילו עזרה לנו לממש מבצע שאפשר לנו לקחת עוד שתייה וחטיפים ולשלם פחות. אחרי הקנייה ניגשנו שוב לתחנת ליברפול, הלכנו לרציף 3 אחרי שהסתכלנו על לוח הזמנים שבו היה כתוב מאיזה שער יוצאת כל רכבת. שלנו כאמור מרציף 3.
מהו ה-Stansted Express טיפה יותר בהרחבה? חיבור מהיר וקליל באמצעות רכבות העוצרת בשתי תחנות בלבד עד להגעה לשדה"ת לונדון סטנסטד. ישנם אוטובוסים המגיעים לשם, אך הרכבת לא מתעכבת בפקקים ומבטיחה הגעה תוך 50 דק' לכל המאוחר, תוך שאתם יושבים בכיסאות סופר נוחים ומרווחים ויכולים לגשת לשירותים ידידותיים כל העת. הרכבת יוצאת ממרכז העיר רק מתחנת ליברפול, ולכן יש צורך להגיע אליה. לנו זה היה חיבור ישיר מהמלון בקו אחד של 3 תחנות בטיוב. השכלנו להזמין מראש ולכן מחיר כל כרטיס היה 7 פאונד בלבד, והדפסתי את 2 הכרטיסים שלנו בבית. כל שנותר היה לסרוק את הקוד בכניסה לשער שלנו ולעלות על הרכבת. מהי התדירות אגב? בכל רבע יוצאת הרכבת, וכמובן שניתן לעשות באמצעותה את הדרך ההפוכה מהשדה אל מרכז העיר.
צ'יק צ'אק הגענו אל השדה, עברנו ב-Fast Track Lane ומצאנו את עצמנו במהרה בדיוטי פרי. בשונה מלוטון השנוא עליי, הדיוטי פרי בסטנסטד מאוד מרווח ומגוון החנויות בו רחב מאוד. ניתן למצוא בו רשתות כמו JD, Boots, M&S, סטארבאקס, בורגר קינג וגם מיני-מרקט זול יחסית. אחרי המתנה שעברה במהירות, עלינו על המטוס ותוך שעתיים נחתנו בשדה"ת מודלין שבורשה, מרוחק יותר משדה התעופה המרכזי של העיר, שופיין.
נחתנו ב-17:00 וביציאה חיכה לנו נהג המונית שעמו סגרנו את הנסיעה בסכום של 80 זלוטי סה"כ. ישראלים לא נוחתים כאן כמעט פשוט משום שעיקר הטיסות לורשה נוחתות בשדה"ת שופיין. מהסיבה הזו היה לי מאוד קשה למצוא מידע בעברית על דרכי ההגעה ממודלין למרכז ורשה, והנה לכם האפשרויות. ניתן להגיע באוטובוס למרכז העיר שעולה כ-30 זלוטי לאדם, וניתן לקחת אוטובוס לרכבת, ואחר כך הרכבת שמחברת למרכז העיר. אני הייתי צריך להגיע לדירה בעיר העתיקה ולכן שתי האופציות הללו היו מצריכות ממני החלפה לאמצעי תחבורה אחר בורשה הקפואה, שבה החל לרדת שלג עם נחיתתי.
תוך שעה הגענו אל העיר העתיקה (Stare Miasto), וניגשתי אל הקבלה של Hostel Kanonia על מנת לקבל מפתח לדירה שלנו בעיר העתיקה. קיבלנו הסבר ברור מאוד היכן הדירה, כיצד להיכנס ובהליכה של 5 דק' דרך כיכר השוק המרכזית של העיר העתיקה הגענו אל הדירה המרווחת והחמימה. אחרי שהתמקמנו עשינו סיבוב ונתקלנו בשוק כריסמס חמוד לאורך שרידי חומת העיר העתיקה. נתקלנו שם בקיורטוש חם והייתי חייב לקנות (12 זלוטי לאחד)! אחר כך המשכנו לטייל עד שהגענו לסוף רחוב נובי סוויאט (Nowy Świat), שהואר באופן מדהים. הרחוב עצמו לא ארוך במיוחד והוא פתוח לכלי רכב, ולאורכו חנויות ומסעדות רבות. אחר כך שבנו על עקבותינו ונכנסנו לעיר העתיקה. שוטטנו ברחובות בהנאה, פגשנו את שוק הכריסמס שבכיכר השוק המרכזית עם זירת החלקה על הקרח. אחרי לונדון השוק הזה הוא באמת קטן מדי. היו שם 5-6 ביתנים שהתמקדו בעיקר באוכל, וכמות האנשים לא התקרבה לזו שהייתה בלונדון, אך זה היה מקסים. זה כמו להגיע לכפר אחרי שביקרת בעיר הגדולה, אלא שהכפר הקטן הזה כאן הוא בעצם בירה של מדינה עצומה. הקור בורשה היה רמה אחרת מזה שבלונדון. באמת היה קפוא וזה השפיע על ההנאה. אחרי השוטטות שבנו לחדר והתחממנו.
היום השביעי- 13/12- זמן לעזוב את ורשה
קמנו ב-10:00, פינינו את הדירה ב-11:00, השארנו את חפצינו לשמירה והלכנו לאכול ארוחת בוקר ב-Costa Coffee. כריכים מושקעים וגדולים עולים בסך הכל 10 ש"ח, וכמה שהם טעימים! הכריכים לצד ספל עצום של שוקו חם היו בדיוק מה שהייתי צריך כדי להתחיל את הבוקר כמו שצריך. בזמן שאחי המשיך לגלוש על האינטרנט של קוסטה, קפצתי תוך דקת הליכה לנקודת התצפית המפורסמת ביותר באזור העתיק של ורשה. עלות הכניסה למבוגר הנה 6 זלוטי. אחרי שמשלמים בכניסה עולים הרבה מאוד (!) מדרגות ספירליות באופן רגלי, אך בסוף נחשפים לנוף פנורמי מדהים ש-3/4 על האזור העתיק של ורשה. ראיתי הרבה תמונות מנקודת התצפית הזו ורציתי גם, במיוחד כשמדובר בביקור המי-סופר-כמה שלי בורשה.
אחרי התמונות, לקחנו את החפצים שלנו והזמנו UBER לשדה התעופה שופיין. ב-25 זלוטי (שזה בעצם 25 שקלים) הגענו אל השדה, והתחלנו בתהליך החזר המס על הנעליים שנרכשו בלונדון. כדאי לכם מאוד לקרוא את המידע הבא אם אתם מתכננים לשוב מאירופה ארצה עם קונקשן במדינה אחרת באיחוד האירופי ולדרוש החזר מס. מדוע את החזר המס ביצעתי בורשה? כי אם טסים ארצה דרך מדינה אחרת באיחוד האירופי נדרשים לבצע את החזר המס במדינה האחרונה שממנה יוצאים מהאיחוד, ובמקרה שלי מדובר בפולין. ההליך היה פשוט מאוד ולא מתיש כפי שאמרו לי שיהיה. ניגשתי לדלפק הצ'ק אין ואמרתי שישנה מזוודה אחת ובה הנעליים שעליהן אני רוצה לקבל החזר מס. את הטרולי השני שלחנו בדלפק זה, ועל הטרולי שבו הנעליים היא שמה מדבקה עם היעד (תל אביב) בכדי לדעת לאן לשלוח את הטרולי. עם הטרולי שבו הנעליים הלכנו לדלפק החזר המס שנמצא לפני הבידוק הבטחוני (ישנו אחד נוסף בדיוטי פרי לאלו שלא שולחים את הכבודה שלהם ובה המוצרים שעליהם מבקשים החזר מס). בדלפק הצגתי את הטפסים הרלוונטים ונפרדתי מהטרולי, מבלי שאפילו ביקשו שאציג את הנעליים. את הניירת שקיבלתי בחזרה, חתומה ע"י הפקידה בדלפק, הייתי צריך לשלשל במעטפה לתיבה אדומה בקומה מינוס 1, זאת משום שביקשתי את ההחזר באשראי. אם ביקשתם החזר במזומן, ניתן לגשת לעמדת קבלת החזר הכספים ליד דלפק 34 (ניתן לשאול גם את פקידת המכס שחותמת לכם על הניירת לאן צריך ללכת). שם ניתן לקבל את הכסף במזומן.
זהו, משם המשכנו לטיסה שלנו ונחתנו ארצה אחרי טיול מדהים!
