קלאסיות מערב אירופאית עם שאריות סובייטיות: טיול לארצות הבלטיות ולפינלנד
כל מי ששאל היכן טיילתי בפסח, וסיפרתי לו שביקרתי בלטביה, באסטוניה ובפינלנד, היה מופתע. חלקם שמעו על לטביה ואסטוניה לראשונה, והאחרים פשוט לא הצליחו להבין מה בדיוק חיפשתי שם או האם יש לי קשרים משפחתיים למדינות אלו. צר לי לבשר שאין לי שורשים מהמדינות הנפלאות הללו, אך משום שאבי גדל בברית המועצות, ולטביה ואסטוניה נחשבו להיילייט של הגוש הסובייטי, הוא קבע שאנחנו חייבים לבקר שם ולחזות בערים הציוריות במו עינינו. פסח 2018 זימן לנו את האפשרות הזו. מה בפוסט? סיכום טיול שכלל את ריגה, טאלין, הלסינקי, פיירנו וסיגולדה, וגם- איך מזמינים מעבורת חוצת מדינות בים הבלטי ומה הנהלים?
הכל התחיל באוגוסט 2017, אז התחלנו לחפש טיסות לחול המועד פסח 2018 בכדי להקדים את עליית המחירים. חול המועד ידוע במחירי השיא שהוא מציב, ולכן ידענו שעל מנת שנוכל ליצור חוויות משפחתיות חדשות ביחד גם בפסח ולגלות מדינות שטרם ביקרנו בהן עלינו לבדוק מוקדם ככל האפשר. ב-22 באוגוסט פגשנו את ההזדמנות לה חיכינו. בכתבה הזו תיארתי בהרחבה את ההשתלשלות מותחת העצבים של הזמנת הטיסה הזו. בסופו של דבר איתרנו סוף סוף מחיר טוב לריגה, יעד שהמחירים אליו תמיד היו ונותרו יקרים משאר יעדי Wizzair. המחיר: 560 ש"ח הלוך ושוב, כולל טרולי, לכל נוסע. סה"כ: 2,800 ש"ח ל-5 נפשות. התאריכים: 30/03-06/04.
להלן מפת הטיול:
1. ריגה, לטביה (Riga).
2. ארמון ביריני (Birinu Pils).
3. פיירנו, אסטוניה (Parnu).
4. טאלין, אסטוניה (Tallinn).
5. הלסינקי, פינלנד (Helsinki).
6. סיגולדה, לטביה (Sigulda).
7. ריגה, לטביה.
היום הראשון (30/03):
נחתנו בשעה 15:45, ומשום שלחברת ההשכרה שלנו, Prime Car Rent, אין דלפק בשדה עצמו, התבקשנו ליצור קשר עם החברה לאחר הנחיתה. התקשרתי אליהם עם הנחיתה וכעבור מספר דקות הגיע עובד החברה עם הרכב שלנו לאזור הנחיתות. הוא הסביר על הרכב, פולקסווגן פולו, וסימן שריטות קיימות כמקובל. בשל הקור, 2 מעלות, את שלב הטפסים עשינו בתוך הרכב. כשהגענו לעלויות, הוא שאל האם אנחנו עומדים לצאת מגבולות לטביה, וכשענינו שפנינו לאסטוניה הוא אמר שיציאה מלטביה עם הרכב כרוכה בתוספת של 8 אירו לכל יום מחוץ למדינה. משום שהוא לא יודע או יכול לבדוק מתי אנו עוזבים לאסטוניה, נאלצנו לשלם את התוספת הזו עבור כל יום בהשכרה, אפילו שמחצית מהימים היינו בלטביה בכלל. מרגיז לגמרי, אבל זה לקח להבא, וגם עבורכם, פשוט לקרוא את תנאי ההשכרה, ואם מתעצלים אז פשוט ליצור קשר עם החברה ישירות או דרך Rental Cars דרכם הזמנתי, ולברר מה כלול ומה לא. חסכו לעצמכם מפח נפש מראש אם ניתן. המחיר המקורי לכל ההשכרה, 30/03 בשעה 16:00 ועד 06/04 בשעה 04:00 לפנות בוקר, היה 537 ש"ח, ועם התוספת הזו המחיר עלה ל-807 ש"ח סה"כ.
משם נסענו עם הרכב אל מקום הלינה הראשון שלנו, Smart Hostel, הממוקם ממש בסמוך לעיר העתיקה והתחנה המרכזית של ריגה, והוא מהמעטים שכוללים חנייה פרטית בחינם. המחיר לחמישה, כולל ארוחת בוקר בסיסית ברמות, היה 120 ש"ח. זיל הזול, ובהנחה שהגענו רק ב-17:45 ולמחרת עזבנו בבוקר, לא היה צריך מקום ברמה גבוהה במיוחד. לאחר שהחנינו את הרכב וביצענו צ'ק-אין, יצאנו לכיוון העיר העתיקה. לא אשקר, הקור העיב ברמות ולא ציפיתי לטמפרטורה כזו בחודש אפריל. זו לא השנה הראשונה שאני מטייל בחודש אפריל, ומעולם לא היה לי קר כל כך. מה גם שמדובר היה בביקור שני שלי לריגה, כשהראשון היה בפברואר 2015 וקור כזה לא היה זכור לי. שוטטנו בעיר העתיקה והמקסימה, כשבדרך לא החמצנו את "בית הראשים השחורים", מבנים סמליים יוצאים מן הכלל שבאופן מפתיע צבעם אינו שחור אפילו לפרקים.
בגלל הקור המקפיא צעדנו בנחישות למסעדה שבה קבענו מראש שנחגוג את ליל הסדר. זו לא מסעדה יהודית, אפילו לא כשרה, אבל בפעם הקודמת שלי בריגה היא כל כך היממה אותי שהייתי חייב להביא את כל המשפחה אליה, שאף אחד לא יפספס את ההזדמנות לאכול במקום שעבורי הוא מוסד. אני מדבר על מסעדת Rozengrāls, מסעדה תת קרקעית שהכניסה אליה היא מסמטה ובאמצעות דלת עץ שבמבט חטוף לא ברור לאן היא מובילה בכלל או מטרתה. כשגילינו אותה בפעם הראשונה, זה היה משום שאבי פתח את דלת העץ הכבדה הזו מבלי להבין מה יש בצד השני, מתוך סקרנות נטו. כשפותחים את הדלת פוגשים חלל אפל וחשוך עם מדרגות היורדות מתחת לאדמה. כשמגיעים למטה מביטים בחלל עצום מצופה באבן ובקשתות המעטרות את קירות המקום. כל החלל אפל וחשוך, ואתה מרגיש שירדת לא רק במדרגות, אלא גם בציר הזמן. אל ימי הביניים. מלצרים ומלצריות לבושים בבגדים תואמים יובילו אתכם אל שולחנכם, העשוי גם הוא, באופן מפתיע משהו, מעץ כבד. המסעדה פשוט עצומה, אז זכרו את הדרך מהכניסה אל שולחנכם מבלי לפזר סוכריות על הרצפה, אחרת תזדקקו כמעט בוודאות לעזרת העובדים על מנת למצוא את הדרך חזרה החוצה. במקום מגישים מבחר רב של קדרות ופלטות בשרים. תרצו לבקש ספרייט או קולה? תתקלו בחיוך מצד המלצרים. אין להם מותגים כאלו, רק משקאות שהם מכינים במקום, בסגנון קומפוט. חוויה מדהימה. ובעוד שאנו אוכלים מהמנות המדהימות והנדיבות שלהם, שמחיריהם הוגנים למדי, עברו נגנים שונים מחלל אחד לחלל אחר של המסעדה וניגנו מוזיקת ימי ביניים מעוררת חושים. אל דאגה, מבלי לצפות לטיפ. ככה חוגגים ליל סדר בחו"ל!
חזרנו למלון שבעים ומרוצים, כשבדרך מהעיר העתיקה אל החדר החלו לרדת פתיתי שלג. מהחלון שבחדר כבר ראינו שהשלג התעצם והתרגשנו מהציפייה לקום בבוקר, להביט מהחלון ולראות שהשלג נערם. לילה טוב!
משם המשכנו לטייל שוב בעיר העתיקה, והלכנו לכנסיית פטר הקדוש, זו שקל מאוד לראות אותה בקו הרקיע במהלך השוטטות בעיר העתיקה. מה מיוחד כל כך בכנסייה? יש בה תצפית פנורמית וייחודית על ריגה ועל העיר העתיקה שלה, מגובה של 72 מטרים. לפני שנכנסנו לכנסייה שיחקנו קצת בשלג שהסכים להיערם ועברנו מדוכן אחד לדוכן אחר של תכשיטים ויצירות אמנות בעבודת יד. מזג האוויר היה די מעורפל והראות לא הייתה מושלמת, אך התמונות מהתצפית עדיין היו יפות מאוד, וניתן להתרשם גם מהכנסייה עצמה. הכניסה עולה 9 אירו לאדם, 3 אירו לסטודנט עם כרטיס תואם וחינם לילדים עד גיל 7! העלייה לתצפית מתבצעת תוך טיפוס במעט מדרגות בתוך החלל הפנימי של הכנסייה, המובילות למעלית שמגיעה למרפסת התצפית.
כשירדנו ממרפסת התצפית ויצאנו אל הרחוב התלבטנו האם להמשיך לשוטט בעיר העתיקה או ללכת לשוק המקורה של ריגה. זכרתי שהשוק היה מאוד מיושן ולא מתוחזק, ובשל העונה אפילו פירות יער לא יימכרו, אז מה אוכל לקנות ששווה את ההליכה המעיבה בקור עבור חוויה סבירה בלבד? החלטנו לוותר הפעם. משם חזרנו לחדר, ביצענו צ'ק-אאוט, לקחנו את הרכב ונסענו כ-7 דקות למוזיאון השוקולד של ליימה (Laima). ומה הקשר היהודי-ישראלי של חברת השוקולד הלאומית של לטביה? מייסדי החברה הזו הם למעשה שני יהודים רוסים, אליהו וליאוניד פרומנצ'נקו, שבשלב מסוים מכרו את החברה. אליהו הקים מאוחר יותר את חברת "עלית", מהמותגים הבולטים ביותר בישראל כיום. ליימה היא כאמור יצרנית השוקולד המפורסמת והמובילה ביותר בלטביה, והיא נמכרת גם בשאר המדינות הבלטיות ובמדינות הגוש הסובייטי לשעבר. תוכלו לרכוש בונבוניירות של המותג גם בארץ, בסניפי "קשת טעמים" ו"טיב טעם". כשהגענו ליעד, החנינו את הרכב ברחוב, בסמוך לכניסה, ושילמנו כשני אירו עבור 3 שעות חניה. ניגשנו אל הכניסה וגילינו שהיא למעשה סגורה. המשכנו עוד קצת ברחוב עד לחנות המפעל של החברה. שאלנו את המוכרת היכן הכניסה והיא הסבירה שהכניסה למבקרים סגורה בגלל הפסחא. מאוכזבים קנינו מספר שוקולדים וחזרנו לרכב. מסתבר גם שקנינו שוקולד בטעם מנטה, מה שהוסיף לאכזבה 😄 אגב, בשונה מהמצופה, חנות המפעל דווקא הציעה מחירים יקרים יותר מהחנויות בעיר העתיקה ובסופרמרקטים, ולכן לא כדאי.
הפעלנו את ה-GPS ונסענו ליעד הבא, המלון הבא שלנו, כשעת נסיעה. מלון שהוא בעצם ארמון! אמיתי! קוראים לארמון "ביריני" (Birinu Pils). המציאה הגדולה ביותר בטיול הזה. מקום להתחתן בו. הארמון נבנה בשנת 1860 והוא שוכן על שפת אגם קטן שכשהגענו היה כולו קפוא, משמע ניתן ללכת ואף להחליק על האגם! בארמון טרקלין מרכזי הבנוי מעץ, והוא מעוטר בשטיחים המשרים אווירה מלכותית. ישנם סאונה ובריכה (בתוספת תשלום), חוות סוסים ממש מעבר לדלת ומסעדה מעוטרת באבנים בצבעים חמים וכתמתמים, שם גם מוגשת ארוחת הבוקר. ככה בדיוק חוגגים יום הולדת! כן, כן, זה היה ביום ההולדת שלי ☺וכמה זה עלה לחמישה, כולל ארוחת בוקר? 365 ש"ח ללילה! שווה כל שקל, עבור שינה בתוך פיסה מרהיבה של היסטוריה.
בארוחת הערב במסעדת המלון ישבנו רק משפחתי וזוג נוסף. תוך שאנחנו משוחחים אחד עם השני עם שילוב של עברית ורוסית, ותקשורת עם המלצרית ברוסית בלבד, קם הגבר ושאל אותנו מתוך סקרנות: "אתם מדברים בשפה מאוד יפה, איזו שפה היא?". הוא לא הבין את פשר הדיבור בשפה אקזוטית ושונה כל כך תוך שילוב השפה הרוסית. הסברנו לו שאנחנו מישראל ושאנחנו מדברים עברית. סיפרנו בהרחבה גם לאשתו שהקשיבה בשקיקה כי המשפחה עלתה מברית המועצות. כשגילה הזוג שלאמי קוראים צילה, הם הביטו האחד בשני. כעבור רגע אמרה האישה כי גם לה קוראים צילה. הזוג סיפר כי הוא מתגורר בטאלין והוא מבקר פה באזור לחופשה רומנטית. לא הצלחנו להבין מדוע שלאישה אסטונית יהיה את השם צילה. ומבלי ששאלנו היא התחילה לספר בהתרגשות שאמה הייתה יהודיה. במשך כל השנים היא עצמה גדלה כנוצרייה ולא ידעה על יהדותה של אמא ושל עצמה, ורק כאשר אמה הלכה לעולמה ונקברה בבית קברות יהודי, היא החלה לחקור את ההיסטוריה של משפחתה ובעצם לגלות את יהדותה. אמה הסתירה את יהדותה משום שחששה מגילויי אנטישמיות כלפי ילדיה, והיא רצתה שהם יגדלו ויזכו ליחס שווה לכולם. צילה האסטונית, במקום להרגיש תדהמה ובלבול, הייתה מאוד גאה באמה וביהדותה שלה, והיא החלה לענוד שרשרת של מגן דוד וללמוד את אורח החיים היהודי. תתארו שאתם מגלים בגיל 35 שאתם בעצם בני דת אחרת בכלל. זה רגע מטלטל. נכון לרגע זה אין לזוג כוונה לעלות לישראל. השיחה נמשכה כשעה וחצי וכל כך נהנינו לשוחח האחד עם השני ולגלות סיפור יוצא דופן שכזה. לבסוף, המליץ לנו הזוג על מסעדה מעולה בשם "ניקולאי" בעיר פיירנו, השוכנת בדרך לטאלין. רשמנו לעצמנו, הודינו להם ואיחלנו לילה טוב.
החנינו את הרכב בחניון הפרטי והסגור של הבניין, הכנסנו את התיקים שלנו לדירה והבטנו מהחלון אל הרחוב. השלג ירד בכמויות ולא פסק. מפלס השלג גם הוא לא הפסיק לעלות. זה היה כל כך יפה. השעה הייתה כבר שעת ערב מאוחרת, ובעוד ששאר המשפחה התעצלה לצאת החוצה, יצאנו אמי ואני החוצה אל הקניון הקרוב לחדר שלנו. שמו Solaris, וחוץ מהרבה חנויות ומסעדות מקומיות אין בו הרבה. כן היה בו חנות פלאפל שאת ניחוחותיו הרחקתי ממרחקים, אך מה שטוב בקניון היה הסופרמרקט העצום שבקומה מינוס 1. יש שם הכל, ואמנם המחירים הם לא מה שרגילים למצוא במזרח אירופה, אך הם עדיין בסדר גמור. המבחר עצום וחווית הקנייה מהנה. פגשנו שם ישראלי שחי בעיר בכדי לרכוש השכלה, והוא מאוד הופתע לשמוע עברית. בסופר קנינו הרבה דברים טעימים לארוחת ערב וגם לארוחת הבוקר למחרת.
הצטיידתי בכרטיס Tallinn Card אותו קיבלתי מלשכת התיירות המקומית. הכרטיס מאפשר גישה למגוון רחב של אטרקציות בטאלין כולה, וכמות נכבדת ממנה ממוקמת בעיר העתיקה. מה למשל? מוזיאון הק.ג.ב, ארמון קדריוג הרוסי, מוזיאון הכפר הפתוח של אסטוניה, כניסה לבניין העיריה, מגדל Kiek in de kok (מגדל הגנה מהמאה ה-15 המכיל תערוכה המתארת את התפתחותה של טאלין) וכניסה לחומות העיר העתיקה. בנוסף, ישנו גם שימוש בתחבורה ציבורית בחינם וללא הגבלה הכלול בכרטיס. המחיר הנו 36 אירו למבוגר ו-20 אירו לילד, והשאלה האם הוא משתלם תלויה לגמרי בכם. תוכלו לרכוש וללמוד על הכרטיס כאן.
שוטטנו בסמטאות הצבעוניות של העיר העתיקה, שבמידה רבה הזכירו לי את פראג. טיפסנו מעט והגענו לכנסיית אלכסנדר נייבסקי עם בצלצליה המפורסמים. הכנסייה, כפי שמבחינים מיד, היא בסגנון הרוסי ותושביה הרוסים של העיר מתכנסים בה לתפילות, למיסות ובחגים. לא נכנסנו פנימה, והסתפקנו בהתרשמות מהמבנה החיצוני עצמו.
בגלל הקור השתדלנו להיכנס כמה שיותר לחנויות מזכרות ובתי קפה כדי להתחמם כמה שאפשר. עבור הקטנצ'יק נכנסנו למקדונלד'ס, ואחר כך הלכנו כמה דקות ל-Wok to Walk, רשת הווק המפורסמת שעשתה עלייה לארץ לפני שנה. היה כיף להתחמם עם אוכל טרי במחיר זול. משם המשכנו לקניון Viru Keskus, ולא התרשמנו ממנו בכלל. בליטא השכנה יושבים קניוני ענק מעוצבים בטוב טעם ועם מבחר רב של מותגים יפים. הקניון הזה היה פשוט מאוד במראהו ובסיסי מאוד בתכולתו. מעט מאוד מסעדות ומותגים בינלאומיים. גם המחירים לא הותירו בנו רושם טוב.
התחיל להיות מאוחר והתחלנו לטייל בחזרה לכיוון החדר. אילו לא היה קר כל כך, היינו מטיילים הרבה יותר מהר ומספיקים לראות וליהנות יותר, אולם מראה השלג וההתלהבות ממנו עשו את שלהם לגמרי. כבר שנים שאנחנו רודפים אחרי שלגים בטיולי חורף ופעם אחר פעם כשלנו בלאתר אותו. גם בגרמניה, גם בצרפת, גם בליטא וגם בפולין הידועה בחורף הקשה שלה. המזל לא האיר לנו פנים בעבר, והפעם, דווקא באפריל, קיבלנו את השלג ב-Full power. מעבר ליופיה של העיר העתיקה, המשחקים בשלג בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין המקומיים והתיירים האחרים, היו חוויות יוצאות דופן ומהנות ומרעננות. הכל מתקבל בברכה. הכל, רק לא גשם. לקח שלמדתי וכדאי גם לכם ליישם- הגיעו מצוידים במגפיים. הגעתי די בטיפשותי עם נעלי ספורט אווריריות, ונאמר שהגרביים שלי לא נותרו יבשות לרגע.
אתחיל רגע בהסבר על הזמנת המעבורת כדי לפשט לכם את התהליך שהיה נראה לי בזמנו מאוד לא ברור. בין טאלין להלסינקי ישנן מספר חברות המפעילות מעבורות ששטות בין שתי הערים במשך שעתיים, והעיקריות הן Tallinnk, Eckero Line ו-Viking Line. וכשיש מבחר, יש גם תחרות על הלקוח. את ההזמנה ביצעתי כחודש וחצי לפני הטיול, וחיפשתי דרך האתרים הרשמיים של החברות. המחירים שכל חברה הציגה לא נראו לי די יקרים, וכשהמחיר היה הוגן השעות היו לא טובות, קרי יציאה מוקדמת מדי/חזרה מאוחרת מדי או שילוב של השניים. הלסינקי דורשת כ-7 שעות בלבד, לא יותר. גם אז זה באמת כשמטיילים בה באיזי.
איפה דווקא כן היה זול? באתר Direct Ferries. האתר הוא למעשה ה"בוקינג" או ה"Rental Cars" של המעבורות. הוא משווה בין חברות ושעות שונות ומציג את המחירים הזולים ביותר. במקרה שלנו הוא הציע מחירים טובים יותר מבאתרים הרשמיים של חברות המעבורות, ולא באירו בודדים אלא בפער משמעותי של מאות שקלים. העסקה המשתלמת ביותר ל-5 הייתה עם חברת Tallinnk, יציאה בשעה 10:30 וחזרה לטאלין ב-19:30. המחיר? 107.5 אירו לכולנו, חמישה. 446 ש"ח הלוך ושוב (89 ש"ח לאדם לשני הכיוונים). ממשק ההזמנה באתר פשוט מאוד, ועל הדרך תקבלו הצעה להכניס את הרכב שלכם, להוסיף ארוחות, חדר שינה (המעבורת הזו משיטה גם במסלולים ארוכים יותר) או להשתדרג לביזנס. ויתרנו על התוספות, ובדיעבד לא התחרטנו.
בטאלין מספר טרמינלים מהם יוצאות המעבורות, ושלנו יצאה מטרמינל D. גם בהלסינקי מספר טרמינלים, ושלנו היה מרוחק יותר מהמרכז ולכן גם המחיר המוזל. לא נורא, יש חשמלית ישירה וזולה למרכז העיר! 😉
טיילנו בחשמלית ממרכז טאלין אל הטרמינל והגענו ב-8:30, כשעתיים לפני היציאה לדרך. בקומה השנייה של הטרמינל מבצעים צ'ק אין בדלפקים שנפתחים שעה וחצי לפני שעת יציאת ההפלגה ונסגרים כ-20 דקות לפני. לצ'ק-אין יש צורך להביא את הדרכונים שלכם! זכרו שאתם עוברים למדינה אחרת. טעינו בהקלדת השם של אחד הנוסעים ותיקנו עבורנו את השם ללא תוספת תשלום. בצ'ק-אין שלנו בטאלין נתנו לנו גם את כרטיסי ההלוך וגם את כרטיסי החזור, כך שלא הזדקקנו לצ'ק-אין בהלסינקי לפני השיט חזרה לאסטוניה. לאחר ביצוע הצ'ק-אין עלינו לקומה השלישית והמתנו עד שנפתח הגייט, והבורדינג התחיל 40 דקות לפני היציאה. כשהוא נפתח עלינו לקרוז דרך שרוול, ממש כמו במטוס. אין ממש תור. כשעלינו התפעלנו מהרמה ומהמתקנים. זה היה פשוט מעבר לכל דמיון.
אנחנו עלינו על סיפון הספינה Star הירוקה, ובקומת הכניסה, קומה מספר 6, יש מפת פריסה של כל קומה ומה יש בה לעשות, שתי מעליות ומדרגות למעלה ולמטה. הקומות התחתונות מיועדות לחניה עבור אלו ששילמו בכדי להפליג יחד עם רכבם אל פינלנד, והיו הרבה מאוד כאלו. בקומה 7 היה סופרמרקט שהזכיר יותר את ג'יימס ריצ'רדסון. הרבה ממתקים, מזכרות ואלכוהול אך גם בקבוקי שתייה גדולים ומצרכים רבים של סופר למהדרין. באותה קומה גם מחלקת העסקים, חנות בשמים, הפאב של הספינה ובר. בקומה 8 ישנה מסעדת בופה, קפיטריה המציעה אוכל בסגנון פאסט-פוד, לה-קארטה וחדרי שינה. בקומה 9 יש את מה שעניין אותנו, ושם התנחלנו במשך שעתיים. מה היה שם? סניף של בורגר קינג, בר, מחלקת קומפורט, משחקייה לילדים, חדר משחקי וידאו, דוכן יוגורטים וגלידות וחדרי שינה. התיישבנו על מושבי הספה של בורגר קינג, קנינו לנו ארוחה אפילו שהשעה רק 12:00 ונהנינו ממילוי שתייה חופשי במשך ההפלגה. יש ג'ל סניטרי המפוזר בכל הספינה כך שמאוד פשוט לשמור על ההיגיינה.
אחי הקטן הלך לחדר המשחקים ושיחק עם אסטונים ופינים, והם גישרו על פערי השפה בקלות רבה. השיט עובר מהר מאוד- אתה אוכל, שותה, מתיישב, מתחבר ל-WIFI החינמי שהסיסמא אליו כתובה בכרטיס העלייה לקרוז ומסייר בספינה כדי להבין את גודל הדבר. יש גם סיפון לספינה, אשר בו אפשר ניתן להצטלם עם דגל אסטוניה על רקע הים הבלטי והאיים שחולפים על פניהם. לא אשקר, היה קר שם מאוד וחלפנו על פני קרחונים קטנים מעת לעת. הספינה הזו הייתה פשוט בליגה אחרת, כל כך הרבה מעבר לציפיות המאוד בסיסיות שלנו למשהו שהוא בינוני במקרה הטוב.
ומבלי לשים לב הגענו להלסינקי. ירדנו בטרמינל Western, או בשמו המקומי והארוךLänsisatama T2 .Matkustajaterminaali יצאנו דרך שרוול גם כאן, ירדנו קומה אחת למטה ודרכנו על אדמת פינלנד לראשונה. משם הלכנו לתחנת החשמלית כדקה בלבד, שילמנו עם המכונה שבתחנה 3.70 אירו לאדם ונסענו בקו 7 עד למרכז העיר במשך כ-20 דקות. בדרך מתרשמים קצת מהעיר, מהשלג שגם היא ספגה בימים האחרונים, ולמרבה הפלא גם מהשמיים הבהירים. אפשר לנסוע למרכז גם עם קווים 9 ו-6T, ואל דאגה, התדירות מצוינת והחיבור קליל ומהיר. חשוב להבהיר שהתשלום מתבצע אך ורק במכונות שבתחנה ולא אצל הנהג!
משם נסענו עם הרכב אל מקום הלינה הראשון שלנו, Smart Hostel, הממוקם ממש בסמוך לעיר העתיקה והתחנה המרכזית של ריגה, והוא מהמעטים שכוללים חנייה פרטית בחינם. המחיר לחמישה, כולל ארוחת בוקר בסיסית ברמות, היה 120 ש"ח. זיל הזול, ובהנחה שהגענו רק ב-17:45 ולמחרת עזבנו בבוקר, לא היה צריך מקום ברמה גבוהה במיוחד. לאחר שהחנינו את הרכב וביצענו צ'ק-אין, יצאנו לכיוון העיר העתיקה. לא אשקר, הקור העיב ברמות ולא ציפיתי לטמפרטורה כזו בחודש אפריל. זו לא השנה הראשונה שאני מטייל בחודש אפריל, ומעולם לא היה לי קר כל כך. מה גם שמדובר היה בביקור שני שלי לריגה, כשהראשון היה בפברואר 2015 וקור כזה לא היה זכור לי. שוטטנו בעיר העתיקה והמקסימה, כשבדרך לא החמצנו את "בית הראשים השחורים", מבנים סמליים יוצאים מן הכלל שבאופן מפתיע צבעם אינו שחור אפילו לפרקים.
בגלל הקור המקפיא צעדנו בנחישות למסעדה שבה קבענו מראש שנחגוג את ליל הסדר. זו לא מסעדה יהודית, אפילו לא כשרה, אבל בפעם הקודמת שלי בריגה היא כל כך היממה אותי שהייתי חייב להביא את כל המשפחה אליה, שאף אחד לא יפספס את ההזדמנות לאכול במקום שעבורי הוא מוסד. אני מדבר על מסעדת Rozengrāls, מסעדה תת קרקעית שהכניסה אליה היא מסמטה ובאמצעות דלת עץ שבמבט חטוף לא ברור לאן היא מובילה בכלל או מטרתה. כשגילינו אותה בפעם הראשונה, זה היה משום שאבי פתח את דלת העץ הכבדה הזו מבלי להבין מה יש בצד השני, מתוך סקרנות נטו. כשפותחים את הדלת פוגשים חלל אפל וחשוך עם מדרגות היורדות מתחת לאדמה. כשמגיעים למטה מביטים בחלל עצום מצופה באבן ובקשתות המעטרות את קירות המקום. כל החלל אפל וחשוך, ואתה מרגיש שירדת לא רק במדרגות, אלא גם בציר הזמן. אל ימי הביניים. מלצרים ומלצריות לבושים בבגדים תואמים יובילו אתכם אל שולחנכם, העשוי גם הוא, באופן מפתיע משהו, מעץ כבד. המסעדה פשוט עצומה, אז זכרו את הדרך מהכניסה אל שולחנכם מבלי לפזר סוכריות על הרצפה, אחרת תזדקקו כמעט בוודאות לעזרת העובדים על מנת למצוא את הדרך חזרה החוצה. במקום מגישים מבחר רב של קדרות ופלטות בשרים. תרצו לבקש ספרייט או קולה? תתקלו בחיוך מצד המלצרים. אין להם מותגים כאלו, רק משקאות שהם מכינים במקום, בסגנון קומפוט. חוויה מדהימה. ובעוד שאנו אוכלים מהמנות המדהימות והנדיבות שלהם, שמחיריהם הוגנים למדי, עברו נגנים שונים מחלל אחד לחלל אחר של המסעדה וניגנו מוזיקת ימי ביניים מעוררת חושים. אל דאגה, מבלי לצפות לטיפ. ככה חוגגים ליל סדר בחו"ל!
 |
| ימי הביניים זה כאן. קרדיט: באדיבות ובאישור המסעדה |
חזרנו למלון שבעים ומרוצים, כשבדרך מהעיר העתיקה אל החדר החלו לרדת פתיתי שלג. מהחלון שבחדר כבר ראינו שהשלג התעצם והתרגשנו מהציפייה לקום בבוקר, להביט מהחלון ולראות שהשלג נערם. לילה טוב!
היום השני (31/03):
קמנו וגילינו שהשלג פסק במהלך הלילה, כי השלג לא נערם בכמויות. אכלנו את ארוחת הבוקר שלנו במק-קפה של מקדונלד'ס, כי הילד שבחבורה, בן 8, משוגע על מקדונלד'ס ועל פנקייקים עם שוקולד. במק-קפה, שממוקם חציית כביש ממקום האירוח שלנו היה בדיוק מה שחיפשנו וממש בזול. הקפה, השוקו, המאפים והעוגות היו טעימים באופן מפתיע. לא נופל מסטארקבאקס.משם המשכנו לטייל שוב בעיר העתיקה, והלכנו לכנסיית פטר הקדוש, זו שקל מאוד לראות אותה בקו הרקיע במהלך השוטטות בעיר העתיקה. מה מיוחד כל כך בכנסייה? יש בה תצפית פנורמית וייחודית על ריגה ועל העיר העתיקה שלה, מגובה של 72 מטרים. לפני שנכנסנו לכנסייה שיחקנו קצת בשלג שהסכים להיערם ועברנו מדוכן אחד לדוכן אחר של תכשיטים ויצירות אמנות בעבודת יד. מזג האוויר היה די מעורפל והראות לא הייתה מושלמת, אך התמונות מהתצפית עדיין היו יפות מאוד, וניתן להתרשם גם מהכנסייה עצמה. הכניסה עולה 9 אירו לאדם, 3 אירו לסטודנט עם כרטיס תואם וחינם לילדים עד גיל 7! העלייה לתצפית מתבצעת תוך טיפוס במעט מדרגות בתוך החלל הפנימי של הכנסייה, המובילות למעלית שמגיעה למרפסת התצפית.
 |
| בכלל מערב אירופה, לא? העיר העתיקה של ריגה |
 |
| שלוש המבנים המחוברים להם בצד ימין של התמונה מהווים את השוק המקורה של ריגה |
כשירדנו ממרפסת התצפית ויצאנו אל הרחוב התלבטנו האם להמשיך לשוטט בעיר העתיקה או ללכת לשוק המקורה של ריגה. זכרתי שהשוק היה מאוד מיושן ולא מתוחזק, ובשל העונה אפילו פירות יער לא יימכרו, אז מה אוכל לקנות ששווה את ההליכה המעיבה בקור עבור חוויה סבירה בלבד? החלטנו לוותר הפעם. משם חזרנו לחדר, ביצענו צ'ק-אאוט, לקחנו את הרכב ונסענו כ-7 דקות למוזיאון השוקולד של ליימה (Laima). ומה הקשר היהודי-ישראלי של חברת השוקולד הלאומית של לטביה? מייסדי החברה הזו הם למעשה שני יהודים רוסים, אליהו וליאוניד פרומנצ'נקו, שבשלב מסוים מכרו את החברה. אליהו הקים מאוחר יותר את חברת "עלית", מהמותגים הבולטים ביותר בישראל כיום. ליימה היא כאמור יצרנית השוקולד המפורסמת והמובילה ביותר בלטביה, והיא נמכרת גם בשאר המדינות הבלטיות ובמדינות הגוש הסובייטי לשעבר. תוכלו לרכוש בונבוניירות של המותג גם בארץ, בסניפי "קשת טעמים" ו"טיב טעם". כשהגענו ליעד, החנינו את הרכב ברחוב, בסמוך לכניסה, ושילמנו כשני אירו עבור 3 שעות חניה. ניגשנו אל הכניסה וגילינו שהיא למעשה סגורה. המשכנו עוד קצת ברחוב עד לחנות המפעל של החברה. שאלנו את המוכרת היכן הכניסה והיא הסבירה שהכניסה למבקרים סגורה בגלל הפסחא. מאוכזבים קנינו מספר שוקולדים וחזרנו לרכב. מסתבר גם שקנינו שוקולד בטעם מנטה, מה שהוסיף לאכזבה 😄 אגב, בשונה מהמצופה, חנות המפעל דווקא הציעה מחירים יקרים יותר מהחנויות בעיר העתיקה ובסופרמרקטים, ולכן לא כדאי.
הפעלנו את ה-GPS ונסענו ליעד הבא, המלון הבא שלנו, כשעת נסיעה. מלון שהוא בעצם ארמון! אמיתי! קוראים לארמון "ביריני" (Birinu Pils). המציאה הגדולה ביותר בטיול הזה. מקום להתחתן בו. הארמון נבנה בשנת 1860 והוא שוכן על שפת אגם קטן שכשהגענו היה כולו קפוא, משמע ניתן ללכת ואף להחליק על האגם! בארמון טרקלין מרכזי הבנוי מעץ, והוא מעוטר בשטיחים המשרים אווירה מלכותית. ישנם סאונה ובריכה (בתוספת תשלום), חוות סוסים ממש מעבר לדלת ומסעדה מעוטרת באבנים בצבעים חמים וכתמתמים, שם גם מוגשת ארוחת הבוקר. ככה בדיוק חוגגים יום הולדת! כן, כן, זה היה ביום ההולדת שלי ☺וכמה זה עלה לחמישה, כולל ארוחת בוקר? 365 ש"ח ללילה! שווה כל שקל, עבור שינה בתוך פיסה מרהיבה של היסטוריה.
 |
| חזית הארמון |
בארוחת הערב במסעדת המלון ישבנו רק משפחתי וזוג נוסף. תוך שאנחנו משוחחים אחד עם השני עם שילוב של עברית ורוסית, ותקשורת עם המלצרית ברוסית בלבד, קם הגבר ושאל אותנו מתוך סקרנות: "אתם מדברים בשפה מאוד יפה, איזו שפה היא?". הוא לא הבין את פשר הדיבור בשפה אקזוטית ושונה כל כך תוך שילוב השפה הרוסית. הסברנו לו שאנחנו מישראל ושאנחנו מדברים עברית. סיפרנו בהרחבה גם לאשתו שהקשיבה בשקיקה כי המשפחה עלתה מברית המועצות. כשגילה הזוג שלאמי קוראים צילה, הם הביטו האחד בשני. כעבור רגע אמרה האישה כי גם לה קוראים צילה. הזוג סיפר כי הוא מתגורר בטאלין והוא מבקר פה באזור לחופשה רומנטית. לא הצלחנו להבין מדוע שלאישה אסטונית יהיה את השם צילה. ומבלי ששאלנו היא התחילה לספר בהתרגשות שאמה הייתה יהודיה. במשך כל השנים היא עצמה גדלה כנוצרייה ולא ידעה על יהדותה של אמא ושל עצמה, ורק כאשר אמה הלכה לעולמה ונקברה בבית קברות יהודי, היא החלה לחקור את ההיסטוריה של משפחתה ובעצם לגלות את יהדותה. אמה הסתירה את יהדותה משום שחששה מגילויי אנטישמיות כלפי ילדיה, והיא רצתה שהם יגדלו ויזכו ליחס שווה לכולם. צילה האסטונית, במקום להרגיש תדהמה ובלבול, הייתה מאוד גאה באמה וביהדותה שלה, והיא החלה לענוד שרשרת של מגן דוד וללמוד את אורח החיים היהודי. תתארו שאתם מגלים בגיל 35 שאתם בעצם בני דת אחרת בכלל. זה רגע מטלטל. נכון לרגע זה אין לזוג כוונה לעלות לישראל. השיחה נמשכה כשעה וחצי וכל כך נהנינו לשוחח האחד עם השני ולגלות סיפור יוצא דופן שכזה. לבסוף, המליץ לנו הזוג על מסעדה מעולה בשם "ניקולאי" בעיר פיירנו, השוכנת בדרך לטאלין. רשמנו לעצמנו, הודינו להם ואיחלנו לילה טוב.
 |
| קלאסיות פנים הארמון, האגם הקפוא והמסעדה |
היום השלישי (01/04):
קמנו בבוקר, אכלנו את ארוחת הבוקר הנהדרת שכללה הרבה יוגורטים טעימים, גבינות, בשרים, קורנפלקס, מיצים, משקאות חמים, לחמים, ריבות וגם מאפים. המאפים שלהם אינם קפואים אשר עוברים חימום במטבח. אופים אותם במטבח עצמו, ועל כן בכל פעם שהם נגמרו, המתנו כרבע שעה, המתנה שהייתה שווה לגמרי. ביצענו צ'ק-אין והתחלנו את הדרך לטאלין, שאורכה כ-3 וחצי שעות.
אני לא אשקר, הכבישים בלטביה ובאסטוניה, פרט לאלו שבערי הבירה או בכניסות אליהן, הם באיכות ירודה למדי. הכבישים הבינעירוניים, ואף בין-ארציים, כוללים נתיב אחד לכל כיוון. לאורך כל הדרך נוסעים בסמוך לים הבלטי אך לא רואים אותו, כי יערות סבוכים וצפופים מתפרסים כמעט עד לקו החוף. כעבור שעה עברנו את הגבול, כמובן בלי ביקורות משום ששתי המדינות חברות באמנת שנגן. כעבור כ-50 דקות הגענו לעיר פיירנו, שהיא החמישית בגודלה באסטוניה. במונחים כלל-אירופאיים סטנדרטיים מדובר בעיירה של ממש. החנינו את הרכב בחינם בסמוך למדרחוב המרכזי של פיירנו, Rüütli. פיירנו היא עיירת נופש במהלך עונת הקיץ, ומיקומה על הים הבלטי הוא אידאלי עבור רחצה בחופים החוליים שלה. אולם, אנו הגענו בעונת האביב שלמעשה הרגישה יותר כמו חורף. טיילנו לאורך המדרחוב המרכזי, שבצדו בתי עץ צבעוניים. החנויות לאורכו הן של רשתות מקומיות, וישנן הרבה מסעדות מושכות עין. למרות שתכננו ללכת לפיצריה בשם "סטפאני", הלכנו לפי המלצת הזוג האסטוני הנחמד מאמש ונכנסו למסעדת "ניקולאי", שיושבת על פיצול המדרחוב עם רחוב ניקולאי. המסעדה הזו היא כמו על תקן נאפיס בהיבטי התפריט. הקונספט הוא שמציעים את כלל המטבחים האפשריים- פיצות, המבורגרים, מנות איטלקיות, קינוחים מושחתים ועוד ועוד. רק שבשונה מנאפיס, העיצוב שם היה מושקע ויפה. הזמנתי שם את ההמבורגר הכי מושחת שראיתי מימיי, וגם הכי טעים. הוא כלל רטבים שמעולם לא טעמתי קודם לכן, ולא נותר לי כמעט מקום בכדי לסיים את הצ'יפס שהגיע בצד. וכמה זה עלה? 30 ש"ח בלבד. וואו. וכעבור עשרים דקות מרגע ההתיישבות שלנו במסעדה, מי נכנס? זה נשמע הכי לא אמין שיש, אבל מדובר בדיוק באותו הזוג האסטוני. זה היה משעשע למדי.
לאחר עצירת ההתרעננות הטעימה והיפה הזו, המשכנו צפונה לטאלין, בירת אסטוניה, בנסיעה שארכה שעתיים נוספות. ככל שהתקרבנו לטאלין, ראינו יותר ויותר שלג בנוף. השלג נערם במרכז טאלין בכמויות מסחררות, זה היה פשוט מחזה מדהים. פרברי טאלין לא מרשימים, וההיילייטס של העיר מסתתרים בתוך תוכה. הגענו לכתובת של הדירה שלנו, שהזמנו דרך בוקינג, וכעת התחלנו לעבור על ההוראות שקיבלנו מראש. על מנת לאסוף את המפתח לא התבקשנו להגיע למשרד חברת הדירות, אלא לפעול לפי הוראות ספציפיות שנשלחו. היה כתוב שישנו Safety Box ליד הכניסה לחניון של הבניין, והסתכלנו ועברנו שוב ושוב במשך חצי שעה ופשוט לא הצלחנו למצוא שום תיבה עם קוד. המסע אחר התיבה הזו, שבה יושב המפתח לדירה ולבניין, היה כמו משחק Escape Room. ניסינו לפענח את כוונת ההוראות, אך ללא הצלחה. גם באסקייפ רום אנחנו גרועים, אז למה ציפינו? התקשרנו לחברת הדירות וסיפרנו להם שאנחנו לא מצליחים למצוא, והאישה שענתה לנו ניסתה לכוון אותנו לתיבה ללא הצלחה. כעבור זמן מה אמרה לנו שהיא מגיעה אלינו ותראה לנו היכן התיבה נמצאת. ותוך כדי שאנו ממתינים לה, מצאנו לפתע תיבה מאוד מאוד קטנטונת שהייתה ממוסמרת לבניין עצמו. תחילה לא ראינו עליו שום מספרים שבאמצעותם נכתוב את הקוד שקיבלנו, אך לפתע מצאנו מכסה נשלף שבו יש מספרים לבחירת הקוד. סובבנו את המספרים עד שהקוד שקיבלנו התקבל, ולפתע התיבה נפתחה. הללויה. התקשרנו לאשת הקשר ואמרנו לה שהסתדרנו ושאין צורך שתבוא. עלינו לדירה והיא הייתה יפהפייה. מרווחת, עם פרקט מחומם, אמבט ומקלחון, חדר שינה עצום ומטבח עשוי עץ קלאסי. לדירה קוראים Daily Apartments - Comfort Kauka, ושהינו בה במשך 3 לילות עבור 568 ש"ח ל-5 נפשות. אמנם הדירה לא מוקמה בעיר העתיקה, אך 5 דק' הליכה דרך קניון זה לא מסע מפרך מדי.
 |
| המבורגר מלא בכל טוב |
לאחר עצירת ההתרעננות הטעימה והיפה הזו, המשכנו צפונה לטאלין, בירת אסטוניה, בנסיעה שארכה שעתיים נוספות. ככל שהתקרבנו לטאלין, ראינו יותר ויותר שלג בנוף. השלג נערם במרכז טאלין בכמויות מסחררות, זה היה פשוט מחזה מדהים. פרברי טאלין לא מרשימים, וההיילייטס של העיר מסתתרים בתוך תוכה. הגענו לכתובת של הדירה שלנו, שהזמנו דרך בוקינג, וכעת התחלנו לעבור על ההוראות שקיבלנו מראש. על מנת לאסוף את המפתח לא התבקשנו להגיע למשרד חברת הדירות, אלא לפעול לפי הוראות ספציפיות שנשלחו. היה כתוב שישנו Safety Box ליד הכניסה לחניון של הבניין, והסתכלנו ועברנו שוב ושוב במשך חצי שעה ופשוט לא הצלחנו למצוא שום תיבה עם קוד. המסע אחר התיבה הזו, שבה יושב המפתח לדירה ולבניין, היה כמו משחק Escape Room. ניסינו לפענח את כוונת ההוראות, אך ללא הצלחה. גם באסקייפ רום אנחנו גרועים, אז למה ציפינו? התקשרנו לחברת הדירות וסיפרנו להם שאנחנו לא מצליחים למצוא, והאישה שענתה לנו ניסתה לכוון אותנו לתיבה ללא הצלחה. כעבור זמן מה אמרה לנו שהיא מגיעה אלינו ותראה לנו היכן התיבה נמצאת. ותוך כדי שאנו ממתינים לה, מצאנו לפתע תיבה מאוד מאוד קטנטונת שהייתה ממוסמרת לבניין עצמו. תחילה לא ראינו עליו שום מספרים שבאמצעותם נכתוב את הקוד שקיבלנו, אך לפתע מצאנו מכסה נשלף שבו יש מספרים לבחירת הקוד. סובבנו את המספרים עד שהקוד שקיבלנו התקבל, ולפתע התיבה נפתחה. הללויה. התקשרנו לאשת הקשר ואמרנו לה שהסתדרנו ושאין צורך שתבוא. עלינו לדירה והיא הייתה יפהפייה. מרווחת, עם פרקט מחומם, אמבט ומקלחון, חדר שינה עצום ומטבח עשוי עץ קלאסי. לדירה קוראים Daily Apartments - Comfort Kauka, ושהינו בה במשך 3 לילות עבור 568 ש"ח ל-5 נפשות. אמנם הדירה לא מוקמה בעיר העתיקה, אך 5 דק' הליכה דרך קניון זה לא מסע מפרך מדי.
 |
| הדירה שלנו. מרווחת להפליא |
החנינו את הרכב בחניון הפרטי והסגור של הבניין, הכנסנו את התיקים שלנו לדירה והבטנו מהחלון אל הרחוב. השלג ירד בכמויות ולא פסק. מפלס השלג גם הוא לא הפסיק לעלות. זה היה כל כך יפה. השעה הייתה כבר שעת ערב מאוחרת, ובעוד ששאר המשפחה התעצלה לצאת החוצה, יצאנו אמי ואני החוצה אל הקניון הקרוב לחדר שלנו. שמו Solaris, וחוץ מהרבה חנויות ומסעדות מקומיות אין בו הרבה. כן היה בו חנות פלאפל שאת ניחוחותיו הרחקתי ממרחקים, אך מה שטוב בקניון היה הסופרמרקט העצום שבקומה מינוס 1. יש שם הכל, ואמנם המחירים הם לא מה שרגילים למצוא במזרח אירופה, אך הם עדיין בסדר גמור. המבחר עצום וחווית הקנייה מהנה. פגשנו שם ישראלי שחי בעיר בכדי לרכוש השכלה, והוא מאוד הופתע לשמוע עברית. בסופר קנינו הרבה דברים טעימים לארוחת ערב וגם לארוחת הבוקר למחרת.
 |
| התרשמות חטופה וראשונה מטאלין |
היום הרביעי (02/04):
יום זה היה היום המלא שהוקדש עבור טאלין, בירתה של אסטוניה אשר זכתה לאחרונה לסיקור אודות החינוך המוצלח שלה. טאלין היא עיר המשלבת ישן עם חדש, ואם תעשו עליה גוגל תוכלו לקבל גם תמונות של גורדי שחקים וגם כאלו של העיר העתיקה הימי-ביניימית הקסומה שלה, עיר של ניגודים.
קמנו לעוד בוקר מושלג. השלג לא פסק כל הלילה והחל להיערם יותר ויותר. את ארוחת הבוקר אכלנו בדירה שלנו עם יוגורטים, ירקות, מיצים וגבינות שקנינו בסופרמרקט של הקניון סולאריס בערב לפני. אחרי ארוחת הבוקר הדשנה שלנו, יצאנו החוצה לבושים היטב במספר רב של שכבות. הבטנו אל החניון של הרכב שלנו והצלחנו לראות רק את גג הרכב. זה סיפק פרספקטיבה של מפלס השלג הממתין לנו בחוץ. השלג במדרגות כמעט ולא מפונה, ועל כן צועדים בנתיבים מסוימים שבהם דרכו אנשים מוקדם יותר. על נתיבים אלו קל יותר ללכת כי "הקרקע כבר הוכשרה להליכה". צעדנו כרבע שעה אל העיר העתיקה. ההליכה הייתה די איטית בזכות השלג שהאט מאוד את ההליכה. התחלנו קודם כל פשוט להלך ברחבי העיר העתיקה ולהיאבד בה.
 |
| השלג מוסיף לקסם של העיר העתיקה |
זמן לא רב אחר כך הגענו לכיכר השוק, הכיכר המרכזית של העיר העתיקה. הכיכר מוקפת במבנים עתיקים הצבועים בצבעי פסטל עדינים ביותר, ויחד עם השלג הכל נראה כל כך נעים ומלטף.
 |
| צלע אחת של כיכר השוק המרכזית של טאלין |
אם לא התכוננתם כראוי, מומלץ לבקר במשרד התיירות המקומי היושב כדקת הליכה דרומית לכיכר השוק המרכזית. עובדי המקום יציידו היטב בידע רב, בנקודות התצפית המומלצות ובמפה שימושית מאוד. בעיר העתיקה יש הכל מהכל- כנסייה רוסית, חומות המקיפות אותה אשר עליהם ולאורכם אפשר לטייל, נקודות תצפית רבות ומוזיאונים, וכמובן- הרבה מאוד סמטאות עתיקות, חלקן צרות יותר וחלקן פחות, אך מה שבטוח- כולן שובות לב.
 |
| סמטאות העיר העתיקה הציורית |
הצטיידתי בכרטיס Tallinn Card אותו קיבלתי מלשכת התיירות המקומית. הכרטיס מאפשר גישה למגוון רחב של אטרקציות בטאלין כולה, וכמות נכבדת ממנה ממוקמת בעיר העתיקה. מה למשל? מוזיאון הק.ג.ב, ארמון קדריוג הרוסי, מוזיאון הכפר הפתוח של אסטוניה, כניסה לבניין העיריה, מגדל Kiek in de kok (מגדל הגנה מהמאה ה-15 המכיל תערוכה המתארת את התפתחותה של טאלין) וכניסה לחומות העיר העתיקה. בנוסף, ישנו גם שימוש בתחבורה ציבורית בחינם וללא הגבלה הכלול בכרטיס. המחיר הנו 36 אירו למבוגר ו-20 אירו לילד, והשאלה האם הוא משתלם תלויה לגמרי בכם. תוכלו לרכוש וללמוד על הכרטיס כאן.
שוטטנו בסמטאות הצבעוניות של העיר העתיקה, שבמידה רבה הזכירו לי את פראג. טיפסנו מעט והגענו לכנסיית אלכסנדר נייבסקי עם בצלצליה המפורסמים. הכנסייה, כפי שמבחינים מיד, היא בסגנון הרוסי ותושביה הרוסים של העיר מתכנסים בה לתפילות, למיסות ובחגים. לא נכנסנו פנימה, והסתפקנו בהתרשמות מהמבנה החיצוני עצמו.
 |
| הבצלצלים מסגירים את זהות הכנסייה |
בגלל הקור השתדלנו להיכנס כמה שיותר לחנויות מזכרות ובתי קפה כדי להתחמם כמה שאפשר. עבור הקטנצ'יק נכנסנו למקדונלד'ס, ואחר כך הלכנו כמה דקות ל-Wok to Walk, רשת הווק המפורסמת שעשתה עלייה לארץ לפני שנה. היה כיף להתחמם עם אוכל טרי במחיר זול. משם המשכנו לקניון Viru Keskus, ולא התרשמנו ממנו בכלל. בליטא השכנה יושבים קניוני ענק מעוצבים בטוב טעם ועם מבחר רב של מותגים יפים. הקניון הזה היה פשוט מאוד במראהו ובסיסי מאוד בתכולתו. מעט מאוד מסעדות ומותגים בינלאומיים. גם המחירים לא הותירו בנו רושם טוב.
התחיל להיות מאוחר והתחלנו לטייל בחזרה לכיוון החדר. אילו לא היה קר כל כך, היינו מטיילים הרבה יותר מהר ומספיקים לראות וליהנות יותר, אולם מראה השלג וההתלהבות ממנו עשו את שלהם לגמרי. כבר שנים שאנחנו רודפים אחרי שלגים בטיולי חורף ופעם אחר פעם כשלנו בלאתר אותו. גם בגרמניה, גם בצרפת, גם בליטא וגם בפולין הידועה בחורף הקשה שלה. המזל לא האיר לנו פנים בעבר, והפעם, דווקא באפריל, קיבלנו את השלג ב-Full power. מעבר ליופיה של העיר העתיקה, המשחקים בשלג בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין המקומיים והתיירים האחרים, היו חוויות יוצאות דופן ומהנות ומרעננות. הכל מתקבל בברכה. הכל, רק לא גשם. לקח שלמדתי וכדאי גם לכם ליישם- הגיעו מצוידים במגפיים. הגעתי די בטיפשותי עם נעלי ספורט אווריריות, ונאמר שהגרביים שלי לא נותרו יבשות לרגע.
היום החמישי (03/04):
היום הזה הוקדש כולו עבור הלסינקי, בירת פינלנד. זו אמנם לא העיר הכי כריזמטית וסוחפת שראיתי, אך ההגעה אליה עם מעבורת והשוטטות בה היו מרגשים (כן,כן! ), מעניינים ומסקרנים.אתחיל רגע בהסבר על הזמנת המעבורת כדי לפשט לכם את התהליך שהיה נראה לי בזמנו מאוד לא ברור. בין טאלין להלסינקי ישנן מספר חברות המפעילות מעבורות ששטות בין שתי הערים במשך שעתיים, והעיקריות הן Tallinnk, Eckero Line ו-Viking Line. וכשיש מבחר, יש גם תחרות על הלקוח. את ההזמנה ביצעתי כחודש וחצי לפני הטיול, וחיפשתי דרך האתרים הרשמיים של החברות. המחירים שכל חברה הציגה לא נראו לי די יקרים, וכשהמחיר היה הוגן השעות היו לא טובות, קרי יציאה מוקדמת מדי/חזרה מאוחרת מדי או שילוב של השניים. הלסינקי דורשת כ-7 שעות בלבד, לא יותר. גם אז זה באמת כשמטיילים בה באיזי.
איפה דווקא כן היה זול? באתר Direct Ferries. האתר הוא למעשה ה"בוקינג" או ה"Rental Cars" של המעבורות. הוא משווה בין חברות ושעות שונות ומציג את המחירים הזולים ביותר. במקרה שלנו הוא הציע מחירים טובים יותר מבאתרים הרשמיים של חברות המעבורות, ולא באירו בודדים אלא בפער משמעותי של מאות שקלים. העסקה המשתלמת ביותר ל-5 הייתה עם חברת Tallinnk, יציאה בשעה 10:30 וחזרה לטאלין ב-19:30. המחיר? 107.5 אירו לכולנו, חמישה. 446 ש"ח הלוך ושוב (89 ש"ח לאדם לשני הכיוונים). ממשק ההזמנה באתר פשוט מאוד, ועל הדרך תקבלו הצעה להכניס את הרכב שלכם, להוסיף ארוחות, חדר שינה (המעבורת הזו משיטה גם במסלולים ארוכים יותר) או להשתדרג לביזנס. ויתרנו על התוספות, ובדיעבד לא התחרטנו.
בטאלין מספר טרמינלים מהם יוצאות המעבורות, ושלנו יצאה מטרמינל D. גם בהלסינקי מספר טרמינלים, ושלנו היה מרוחק יותר מהמרכז ולכן גם המחיר המוזל. לא נורא, יש חשמלית ישירה וזולה למרכז העיר! 😉
טיילנו בחשמלית ממרכז טאלין אל הטרמינל והגענו ב-8:30, כשעתיים לפני היציאה לדרך. בקומה השנייה של הטרמינל מבצעים צ'ק אין בדלפקים שנפתחים שעה וחצי לפני שעת יציאת ההפלגה ונסגרים כ-20 דקות לפני. לצ'ק-אין יש צורך להביא את הדרכונים שלכם! זכרו שאתם עוברים למדינה אחרת. טעינו בהקלדת השם של אחד הנוסעים ותיקנו עבורנו את השם ללא תוספת תשלום. בצ'ק-אין שלנו בטאלין נתנו לנו גם את כרטיסי ההלוך וגם את כרטיסי החזור, כך שלא הזדקקנו לצ'ק-אין בהלסינקי לפני השיט חזרה לאסטוניה. לאחר ביצוע הצ'ק-אין עלינו לקומה השלישית והמתנו עד שנפתח הגייט, והבורדינג התחיל 40 דקות לפני היציאה. כשהוא נפתח עלינו לקרוז דרך שרוול, ממש כמו במטוס. אין ממש תור. כשעלינו התפעלנו מהרמה ומהמתקנים. זה היה פשוט מעבר לכל דמיון.
 |
| שער העלייה למעבורת. כל ההתנהלות מתבצעת ממש כמו לטיסה |
אנחנו עלינו על סיפון הספינה Star הירוקה, ובקומת הכניסה, קומה מספר 6, יש מפת פריסה של כל קומה ומה יש בה לעשות, שתי מעליות ומדרגות למעלה ולמטה. הקומות התחתונות מיועדות לחניה עבור אלו ששילמו בכדי להפליג יחד עם רכבם אל פינלנד, והיו הרבה מאוד כאלו. בקומה 7 היה סופרמרקט שהזכיר יותר את ג'יימס ריצ'רדסון. הרבה ממתקים, מזכרות ואלכוהול אך גם בקבוקי שתייה גדולים ומצרכים רבים של סופר למהדרין. באותה קומה גם מחלקת העסקים, חנות בשמים, הפאב של הספינה ובר. בקומה 8 ישנה מסעדת בופה, קפיטריה המציעה אוכל בסגנון פאסט-פוד, לה-קארטה וחדרי שינה. בקומה 9 יש את מה שעניין אותנו, ושם התנחלנו במשך שעתיים. מה היה שם? סניף של בורגר קינג, בר, מחלקת קומפורט, משחקייה לילדים, חדר משחקי וידאו, דוכן יוגורטים וגלידות וחדרי שינה. התיישבנו על מושבי הספה של בורגר קינג, קנינו לנו ארוחה אפילו שהשעה רק 12:00 ונהנינו ממילוי שתייה חופשי במשך ההפלגה. יש ג'ל סניטרי המפוזר בכל הספינה כך שמאוד פשוט לשמור על ההיגיינה.
 |
| משמאל לימין ובסדר יורד: ספינת סטאר שעליה שטנו, כרטיס הקרוז שמעבירים בגייט ועליו הסיסמא ל-WIFI, מסעדת מזון מהיר ובורגר קינג- הכל בספינה עצמה |
אחי הקטן הלך לחדר המשחקים ושיחק עם אסטונים ופינים, והם גישרו על פערי השפה בקלות רבה. השיט עובר מהר מאוד- אתה אוכל, שותה, מתיישב, מתחבר ל-WIFI החינמי שהסיסמא אליו כתובה בכרטיס העלייה לקרוז ומסייר בספינה כדי להבין את גודל הדבר. יש גם סיפון לספינה, אשר בו אפשר ניתן להצטלם עם דגל אסטוניה על רקע הים הבלטי והאיים שחולפים על פניהם. לא אשקר, היה קר שם מאוד וחלפנו על פני קרחונים קטנים מעת לעת. הספינה הזו הייתה פשוט בליגה אחרת, כל כך הרבה מעבר לציפיות המאוד בסיסיות שלנו למשהו שהוא בינוני במקרה הטוב.
ומבלי לשים לב הגענו להלסינקי. ירדנו בטרמינל Western, או בשמו המקומי והארוךLänsisatama T2 .Matkustajaterminaali יצאנו דרך שרוול גם כאן, ירדנו קומה אחת למטה ודרכנו על אדמת פינלנד לראשונה. משם הלכנו לתחנת החשמלית כדקה בלבד, שילמנו עם המכונה שבתחנה 3.70 אירו לאדם ונסענו בקו 7 עד למרכז העיר במשך כ-20 דקות. בדרך מתרשמים קצת מהעיר, מהשלג שגם היא ספגה בימים האחרונים, ולמרבה הפלא גם מהשמיים הבהירים. אפשר לנסוע למרכז גם עם קווים 9 ו-6T, ואל דאגה, התדירות מצוינת והחיבור קליל ומהיר. חשוב להבהיר שהתשלום מתבצע אך ורק במכונות שבתחנה ולא אצל הנהג!
התחלנו את הביקור בלשכת התיירות של הלסינקי, הצטיידתי במפה וב-Helsinki Card. הכרטיס מקנה: שיט וכניסה למצודה הימית Suomenlinna שהוכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי ופרושה על פני שישה איים, שיט תעלות הפעיל ממאי ועד ספטמבר, אוטובוס תיירים ממאי ועד ספטמבר, כניסה לכנסיית הסלע ותחבורה ציבורית ללא הגבלה. אם אתם מתכננים לבקר במבצר וללכת על שיט התעלות, אז הכרטיס עשוי להשתלם. אם תוותרו, ותרו גם על הכרטיס. כרטיס למבוגר ליום עולה 48 אירו ו-24 לילד.
משם הלכנו כשתי דקות לכיכר השוק היושב על הים הבלטי ובו דוכני ירקות, דגים ומזכרות. לא הרחק משם יושב הגלגל הענק Skywheel שמאפשר תצפית יפה על קו החוף של הלסינקי. בשל הקור ויתרנו על המצודה הימית ולכן לא אוכל להמליץ עליה, אבל היא מופיעה ברשימת האטרקציות שרצוי מאוד לא לוותר עליהן.
אחר-כך המשכנו לכיכר הסנאט, שם יושבים הקתדרלה, מזכירות המדינה ואוניברסיטת הלסינקי. צופי "המירוץ למיליון" ודאי יזכרו את המדרגות הרבות מהכיכר לקתדרלה. ובשל כמות המדרגות ישנו נוף די גבוה של המבנים הסמוכים.
צילמנו והצטלמנו והמשכנו לשדרת Aleksanterinkatu עמוסת החנויות והקניונים. כנראה בגלל הקור, כמעט בכל מבנה בשדרה יש מעין קניון, חלקם גדולים יותר ואחרים קטנים יותר. המבנים אירופאיים אך לא מרשימים במיוחד. נכנסנו לקניונים שבשדרה גם כדי לבחון את המבחר וגם כדי לברוח מהקור.
כשיצאנו מהשדרה התחלנו ללכת לכיוון כנסיית הסלע Temppeliaukio Rock Church באמצעות הניווט של גוגל מפות (את המפה הבלתי מקוונת של הלסינקי הורדנו מבעוד מועד כדי לשוטט בחופשיות). תוך רבע שעה הגענו, נכנסנו בחינם עם 'כרטיס הלסינקי' והתרשמנו מהארכיטקטורה ומעיצוב הפנים הבלתי רגיל. תוך כדי נהנינו מיצירות פסנתר שונות שהתנגנו במרכז הכנסייה ע"י פסנתרן מקומי.
משם המשכנו רגלית לשדרת אלכסנטרינקטו משופעת החנויות והקניונים והתיישבנו בסטארבאקס על ספלי שוקו וקפה חמים וטעימים, ועוגות ומאפינס. טיילנו עוד קצת ברחובות, שיחקנו בשלג ובשלב מסוים הגיע הזמן לחזור לטרמינל בכדי להפליג בחזרה לטאלין. עלינו על החשמלית בחזרה עד לתחנתה האחרונה (יש עוד מספר טרמינלים בתחנות שלפני, אך אין לרדת בהן אלא באחרונה, תחנת Lansiterm T2). הכרטיסים היו בידינו ולא היינו זקוקים לצ'ק אין. עלינו לקומה השנייה לאחר שהעברנו את הכרטיסים שלנו במכונה והמתנו לבורדינג. כשנפתח הגייט עלינו לספינה, התיישבנו שוב בבורגר קינג ובמהרה, כשהספינה מלאה הרבה פחות, הפלגנו בחזרה לטאלין. הגענו ב-21:30, לקחנו חשמלית בקור המקפיא בחזרה לדירה ונפלנו לשינה עמוקה.
 |
| כיכר השוק. אמנם פשוטה, אך סוף כל סוף יום בהיר |
אחר-כך המשכנו לכיכר הסנאט, שם יושבים הקתדרלה, מזכירות המדינה ואוניברסיטת הלסינקי. צופי "המירוץ למיליון" ודאי יזכרו את המדרגות הרבות מהכיכר לקתדרלה. ובשל כמות המדרגות ישנו נוף די גבוה של המבנים הסמוכים.
 |
| כיכר הסנאט |
צילמנו והצטלמנו והמשכנו לשדרת Aleksanterinkatu עמוסת החנויות והקניונים. כנראה בגלל הקור, כמעט בכל מבנה בשדרה יש מעין קניון, חלקם גדולים יותר ואחרים קטנים יותר. המבנים אירופאיים אך לא מרשימים במיוחד. נכנסנו לקניונים שבשדרה גם כדי לבחון את המבחר וגם כדי לברוח מהקור.
 |
| מימין- שדרת הקניות. ארכיטקטורה סבירה |
כשיצאנו מהשדרה התחלנו ללכת לכיוון כנסיית הסלע Temppeliaukio Rock Church באמצעות הניווט של גוגל מפות (את המפה הבלתי מקוונת של הלסינקי הורדנו מבעוד מועד כדי לשוטט בחופשיות). תוך רבע שעה הגענו, נכנסנו בחינם עם 'כרטיס הלסינקי' והתרשמנו מהארכיטקטורה ומעיצוב הפנים הבלתי רגיל. תוך כדי נהנינו מיצירות פסנתר שונות שהתנגנו במרכז הכנסייה ע"י פסנתרן מקומי.
 |
| כנסיית הסלע מהקומה השנייה |
משם המשכנו רגלית לשדרת אלכסנטרינקטו משופעת החנויות והקניונים והתיישבנו בסטארבאקס על ספלי שוקו וקפה חמים וטעימים, ועוגות ומאפינס. טיילנו עוד קצת ברחובות, שיחקנו בשלג ובשלב מסוים הגיע הזמן לחזור לטרמינל בכדי להפליג בחזרה לטאלין. עלינו על החשמלית בחזרה עד לתחנתה האחרונה (יש עוד מספר טרמינלים בתחנות שלפני, אך אין לרדת בהן אלא באחרונה, תחנת Lansiterm T2). הכרטיסים היו בידינו ולא היינו זקוקים לצ'ק אין. עלינו לקומה השנייה לאחר שהעברנו את הכרטיסים שלנו במכונה והמתנו לבורדינג. כשנפתח הגייט עלינו לספינה, התיישבנו שוב בבורגר קינג ובמהרה, כשהספינה מלאה הרבה פחות, הפלגנו בחזרה לטאלין. הגענו ב-21:30, לקחנו חשמלית בקור המקפיא בחזרה לדירה ונפלנו לשינה עמוקה.
היום השישי (04/04):
היום הזה היה יום רגוע הרבה יותר. קמנו, אכלנו את ארוחת הבוקר שלנו בסניף McCafe של מקדונלד'ס בעיר העתיקה (של טאלין כמובן). כמה פנקייקים טעימים ועוגות מפנקות במחירים עממיים, בתוספת שוקו חם וספלי קפה עשו את העבודה. משם כבר קמנו וטיילנו עוד בעיר העתיקה. לילה בלי שלג ונדמה שכל השכבות העמוקות שהיו לפני פחות מ-24 שעות נעלמו כלא היו. ניתן היה לראות את ריצוף העיר העתיקה, הלם. וכך המשכנו לנו לטייל, מגלים עיר עתיקה חצי דומה וחצי אחרת. השלג לגמרי משנה את הכל, לטוב ולרע, ואחרי כמה ימים עם שלג כבד אתה פתאום מרגיש שובע. שוטטנו לנו בעיר העתיקה, כשאני מכוון לנקודות תצפית שמצאתי בארוחת הבוקר. לא הבאתי לטיול את הרחפן שלי כי זה טיול חורף, ולהטיס את הרחפן כשבקרקע הטמפרטורה נושקת לאפס ובאוויר אף יורדת זה לא הצעד הכי חכם. אז חיפשתי תחליף לתמונות נוף של העיר העתיקה, וכך מצאתי את עצמי מוביל את המשפחה לנקודות תצפית.
השניים שהלכנו אליהם היו ליד כנסיית אלכסנדר נייבסקי הרוסית, במעלה העיר העתיקה. שתיהן היו צמודות זו לזו אך סיפקו תמונות נוף שונות לגמרי. הנקודות קרויות Kohtuotsa vaateplatvorm ו-Patkuli. שתיהן הומלצו, ואם הן כבר כ-100 מטרים האחת מן השנייה, מדוע לבחור באחת מהן? הראשונה ועם השם הארוך למדי משקיפה על בתי העיר העתיקה, בעיקר על הגגות האדומים, בעוד שפטקולי משקיפה על חומות העיר העתיקה וביום עם ראות טובה גם על הים הבלטי. לא יודע לבחור מי מהן יפה יותר, אך פטקולי הייתה פוטוגנית יותר (אולי בגלל שהשמש בראשונה ממש הקשתה על הצילום).
מיד אחרי פטקולי קניתי סוף סוף את המזכרת מטאלין, טיילנו בסמטאות שבמעלה העיר העתיקה, בין התצפיות, וגיליתי אותן מחדש. רחובות קטנים, צנועים בצורה מרשימה, צבעוניים ומהממים. עצרנו ביקב קטנטן לייצור יין חם, ובקור המקפיא זה בול מה שהיה צריך!
השניים שהלכנו אליהם היו ליד כנסיית אלכסנדר נייבסקי הרוסית, במעלה העיר העתיקה. שתיהן היו צמודות זו לזו אך סיפקו תמונות נוף שונות לגמרי. הנקודות קרויות Kohtuotsa vaateplatvorm ו-Patkuli. שתיהן הומלצו, ואם הן כבר כ-100 מטרים האחת מן השנייה, מדוע לבחור באחת מהן? הראשונה ועם השם הארוך למדי משקיפה על בתי העיר העתיקה, בעיקר על הגגות האדומים, בעוד שפטקולי משקיפה על חומות העיר העתיקה וביום עם ראות טובה גם על הים הבלטי. לא יודע לבחור מי מהן יפה יותר, אך פטקולי הייתה פוטוגנית יותר (אולי בגלל שהשמש בראשונה ממש הקשתה על הצילום).
 |
| למעלה- תצפית פטקולי, למטה- תצפית Kohtuotsa vaateplatvorm |
מיד אחרי פטקולי קניתי סוף סוף את המזכרת מטאלין, טיילנו בסמטאות שבמעלה העיר העתיקה, בין התצפיות, וגיליתי אותן מחדש. רחובות קטנים, צנועים בצורה מרשימה, צבעוניים ומהממים. עצרנו ביקב קטנטן לייצור יין חם, ובקור המקפיא זה בול מה שהיה צריך!
משם כבר ירדנו למטה, מתקרבים לדירה וממהרים לצ'ק-אאוט שלנו. ביצענו את הצ'ק-אאוט, החזרנו את המפתחות במקומות שבהם הונחו קודם לכן ויצאנו לדרכנו בחזרה ללטביה. עצרנו בסופרמרקט בפרברי טאלין, קנינו לנו אוכל לערב ומשם נסענו לסיגולדה, היעד האחרון שלנו לפני ששבים לריגה. בדרך שוב עצרנו בפיירנו (Parnu).
הפעם הלכנו לפיצריה המומלצת שמצאתי ב-Trip Advisor. לפיצרייה קראו Steffani והיא סתם עוד פיצרייה. היא יותר מסעדה איטלקית. העיצוב של המבנה ושל הביפנוכו היה פשוט מושלם. אין מילים. הרבה עבודת עץ, ריהוט איטלקי כבד, והאוכל. אוי, האוכל. מלא סוגי פיצות, בשרים, פסטות ועוד סוגים רבים של אוכל איטלקי מושלם. אם אתם שומרי כשרות, אז תסלחו לי אבל לקחתי פיצה עם כמה שכבות, וזה הולך ככה- בצק כמובן, מעליו שכבת גבינה, מעל עגבניות שרי ובשר עוף, ומעל עוד גבינה. כשמקבלים את המנה, היא לא פוטוגנית כי כל הגבינה מסתירה את התוכן, שהוא העגבניות והבשר. זה נראה כאילו עבדו עליך, איפה התוספות שהזמנתי? ואז אתה נותן ביס ומגלה את ההפתעות שהתחבאו להן. זה היה פשוט מושלם. גם המחירים שווים לכל נפש. החנייה ל"סטפני" הייתה בחינם ומעבר לכביש, ויש גם חנייה לאורחים. הפיצרייה ממוקמת רק חמש דקות מהמדרחוב הראשי של פיירנו כך שלא צריך לעשות מאמץ כדי להגיע במיוחד. לא להחמיץ!
הפעם הלכנו לפיצריה המומלצת שמצאתי ב-Trip Advisor. לפיצרייה קראו Steffani והיא סתם עוד פיצרייה. היא יותר מסעדה איטלקית. העיצוב של המבנה ושל הביפנוכו היה פשוט מושלם. אין מילים. הרבה עבודת עץ, ריהוט איטלקי כבד, והאוכל. אוי, האוכל. מלא סוגי פיצות, בשרים, פסטות ועוד סוגים רבים של אוכל איטלקי מושלם. אם אתם שומרי כשרות, אז תסלחו לי אבל לקחתי פיצה עם כמה שכבות, וזה הולך ככה- בצק כמובן, מעליו שכבת גבינה, מעל עגבניות שרי ובשר עוף, ומעל עוד גבינה. כשמקבלים את המנה, היא לא פוטוגנית כי כל הגבינה מסתירה את התוכן, שהוא העגבניות והבשר. זה נראה כאילו עבדו עליך, איפה התוספות שהזמנתי? ואז אתה נותן ביס ומגלה את ההפתעות שהתחבאו להן. זה היה פשוט מושלם. גם המחירים שווים לכל נפש. החנייה ל"סטפני" הייתה בחינם ומעבר לכביש, ויש גם חנייה לאורחים. הפיצרייה ממוקמת רק חמש דקות מהמדרחוב הראשי של פיירנו כך שלא צריך לעשות מאמץ כדי להגיע במיוחד. לא להחמיץ!
שבעים ומרוצים התחלנו את הנסיעה לסיגולדה, היעד הסופי. הדרך לא מרגשת במיוחד, העצים עדיין קירחים מעלים לאחר החורף. לא ניכר שהתחיל האביב. הגענו למלון שלנו, Kakitis, בסביבות 18:00, השתקענו בו ונחנו לנו עד שהשמש שקעה. למלון מדרון סקי מרשים עם נוף לנהר הגאויה (Gauja). כשהגענו הייתה קבוצת ילדים שהחליקה לה לאורך המדרון היפהפייה. עבורי הוא היה תלול מדי ועל כן לצערי נאלצתי לוותר. הלילה עבור 5, כולל ארוחת בוקר, עלה 350 ש"ח, והבופה היה מעולה. אגב, במלון, כיאה לכזה שיש לו מדרון סקי משלו, יש כמובן שירותי השכרת ציוד סקי.
בסיגולדה עצמה יש הרבה מאוד אטרקציות והיא מכונה ה"שוויץ של לטביה". יש כמובן את שמורת הטבע המפורסמת "גאויה", על שם הנהר, עם שבילי עץ שעוברים ביערות. בזמן שאני הייתי בסיגולדה זה פחות התאים בגלל שהיה קר וגם משום שהעצים היו קירחים והמראה לא היה מזמין במיוחד. מעבר לכך יש את טירת סיגולדה העתיקה שנבנתה במאה ה-13. החל מ-2012 ניתן לטפס על המגדל הצפוני המשקיף על הנהר, על מגדל השער הראשי ולשוטט בחדרים ובמסדרונות. הטירה עצמה לא מאובזרת בחפצים מימי הביניים והיא די "טירת רפאים" אך זה גם הקסם שלה. העלות הנה 2 אירו לאדם, או 5 אירו למשפחה עם 2 ילדים בני פחות מ-15.
ואם אתם רוצים גם קצת אקשן, אז יש תכירו את מגלשת "בוב", שאורכה 1.4 ק"מ עם 16 פניות. המגלשה הזו היא יחידה מסוגה בעולם כולו, ובמקום יש נוף של המסלול כולו, כמו גם של עמק הגאויה הפראי. מה מיוחד במגלשות? מדובר במגלשת קרח בחורף (פעילה גם בקיץ ללא קרח) אשר מתיישבים על קרון אחד עד ארבעה אנשים ומתגלשים בהנאה. ספורטאים מקצועיים מגיעים למגלשות על מנת להתכונן לתחרויות, ואפילו לאולימפיאדות החורף! המחיר, עם זאת, לא זול, והוא נע בין 20 ל-50 אירו. עבורנו זה היה מעט יותר מדי, ועל כן ויתרנו.
לכל משפחה שמגיעה לאזור הייתי ממליץ להגיע לפארק האתגרים "טרזן" (Adventure Park Tarzans). מה יש ומדוע כדאי כל כך? יש מתחם טרמפולינות, פארק חבלים, מגלשות אלפיניות, חץ וקשת, רכבל ומתנפחים. כל הטוב הזה במקום אחד! אנחנו הגענו מחוץ לעונה ולכן זה היה סגור. העונה מתחילה בסוף אפריל וממשיכה עד סוף אוקטובר, והפארק פתוח מ-10:00 עד 20:00.
 |
| המדרון של המלון. היה תלול מדי עבורי |
בסיגולדה עצמה יש הרבה מאוד אטרקציות והיא מכונה ה"שוויץ של לטביה". יש כמובן את שמורת הטבע המפורסמת "גאויה", על שם הנהר, עם שבילי עץ שעוברים ביערות. בזמן שאני הייתי בסיגולדה זה פחות התאים בגלל שהיה קר וגם משום שהעצים היו קירחים והמראה לא היה מזמין במיוחד. מעבר לכך יש את טירת סיגולדה העתיקה שנבנתה במאה ה-13. החל מ-2012 ניתן לטפס על המגדל הצפוני המשקיף על הנהר, על מגדל השער הראשי ולשוטט בחדרים ובמסדרונות. הטירה עצמה לא מאובזרת בחפצים מימי הביניים והיא די "טירת רפאים" אך זה גם הקסם שלה. העלות הנה 2 אירו לאדם, או 5 אירו למשפחה עם 2 ילדים בני פחות מ-15.
ואם אתם רוצים גם קצת אקשן, אז יש תכירו את מגלשת "בוב", שאורכה 1.4 ק"מ עם 16 פניות. המגלשה הזו היא יחידה מסוגה בעולם כולו, ובמקום יש נוף של המסלול כולו, כמו גם של עמק הגאויה הפראי. מה מיוחד במגלשות? מדובר במגלשת קרח בחורף (פעילה גם בקיץ ללא קרח) אשר מתיישבים על קרון אחד עד ארבעה אנשים ומתגלשים בהנאה. ספורטאים מקצועיים מגיעים למגלשות על מנת להתכונן לתחרויות, ואפילו לאולימפיאדות החורף! המחיר, עם זאת, לא זול, והוא נע בין 20 ל-50 אירו. עבורנו זה היה מעט יותר מדי, ועל כן ויתרנו.
לכל משפחה שמגיעה לאזור הייתי ממליץ להגיע לפארק האתגרים "טרזן" (Adventure Park Tarzans). מה יש ומדוע כדאי כל כך? יש מתחם טרמפולינות, פארק חבלים, מגלשות אלפיניות, חץ וקשת, רכבל ומתנפחים. כל הטוב הזה במקום אחד! אנחנו הגענו מחוץ לעונה ולכן זה היה סגור. העונה מתחילה בסוף אפריל וממשיכה עד סוף אוקטובר, והפארק פתוח מ-10:00 עד 20:00.
היום השביעי (05/04):
ביום זה נסענו כשעה לריגה ליום של כיף בעיר העתיקה. בשונה מהשוטטות בעיר בתחילת הטיול, הפעם לא היה שלג, מזג האוויר היה בהיר ואפילו הסתובבנו בבגדים קצרים. החוויה הייתה שונה ב-180 מעלות משהייתה בתחילת הטיול כאן, והכל בזכות מזג האוויר. הפעם, במקום למהר להיכנס למסעדות ולבתי קפה ממש הצלחנו להסתובב ולטייל ברחובות (הרבים מאוד!) שיש בעיר העתיקה. גיליתי סמטאות ורחובות ציוריים וצבעוניים שלא ביקרתי בהם גם בתחילת הטיול וגם בביקור הראשון שלי בריגה (גם אז היה קר...). מזג האוויר לחלוטין היטיב עמנו וחווינו עיר אחרת לגמרי. עברנו בחנויות השונות והתחדשנו בפריטים של ניו-יורקר במחירים זולים במיוחד. אחרי יום שלם של טיול רגלי בעיר העתיקה, חזרנו לרכב ונסענו אל המלון שלנו כדי לתפוס שינה מוקדמת, כי הטיסה למחרת המריאה ב-6:00, לא פחות ולא יותר! 😞
היום היה די פשוט ואין כל כך על מה להרחיב. יצאנו מהמלון אל שדה התעופה ב-2:30, ותוך רבע שעה הגענו. החזרנו את הרכב בחניון סמוך לשדה התעופה ועלינו על שאטל לטרמינל ולסוף הטיול ☺
לסיכום, יש המון (!) מה לראות ולחוות במדינות הבלטיות. על ליטא ויתרנו הפעם משום שהיינו בטיול שכולו התמקד בה ב-2013. עם זאת, אתם יכולים לבלות שבועיים בקלות בשלוש המדינות הבלטיות, וגם לקפוץ לפינלנד כפי שאנחנו עשינו. תוכלו גם לנחות בריגה ופשוט לקחת רכבת לילה לסנט פטרסבורג שברוסיה או קרוז מהנה לשטוקהולם. אך אם תעדיפו להגיע לטיול במדינות הללו, השתדלו לעשות זאת בקיץ. זה טיול אחר לגמרי, וכשהמדינות הללו יושבות לאורך הים הבלטי, זה תענוג גם להתרחץ בעונה ולקפוץ לעיירות הנופש כדוגמת יורמלה (20 דק' נסיעה מריגה). הטבע משגע ויש צימרים רבים עמוק בטבע עם אגמים קטנים פרטיים וגם סאונה, כמעט מוצר צריכה בסיסי באסטוניה בכל בית. המטבע הוא אירו, אך המחירים זולים ויופיין של ערי הבירה לא נופל מערים אחרות במרכז ובמערב אירופה. בין הערים אכן תרגישו את שאריות ברית המועצות, אך השתדלו לראות בזה 'פשטות'. זהו, שתהיה טיסה נעימה!
 |
| מעיר אפורה לעיר צבעונית וקסומה במיוחד |
היום השמיני (06/04):
לסיכום, יש המון (!) מה לראות ולחוות במדינות הבלטיות. על ליטא ויתרנו הפעם משום שהיינו בטיול שכולו התמקד בה ב-2013. עם זאת, אתם יכולים לבלות שבועיים בקלות בשלוש המדינות הבלטיות, וגם לקפוץ לפינלנד כפי שאנחנו עשינו. תוכלו גם לנחות בריגה ופשוט לקחת רכבת לילה לסנט פטרסבורג שברוסיה או קרוז מהנה לשטוקהולם. אך אם תעדיפו להגיע לטיול במדינות הללו, השתדלו לעשות זאת בקיץ. זה טיול אחר לגמרי, וכשהמדינות הללו יושבות לאורך הים הבלטי, זה תענוג גם להתרחץ בעונה ולקפוץ לעיירות הנופש כדוגמת יורמלה (20 דק' נסיעה מריגה). הטבע משגע ויש צימרים רבים עמוק בטבע עם אגמים קטנים פרטיים וגם סאונה, כמעט מוצר צריכה בסיסי באסטוניה בכל בית. המטבע הוא אירו, אך המחירים זולים ויופיין של ערי הבירה לא נופל מערים אחרות במרכז ובמערב אירופה. בין הערים אכן תרגישו את שאריות ברית המועצות, אך השתדלו לראות בזה 'פשטות'. זהו, שתהיה טיסה נעימה!
